טנקרד נסיך הגליל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טנקרד דה הוטויל (1072-1112) היה ממנהיגי מסע הצלב הראשון. שימש כנסיך בנסיכות הגליל וכן כעוצר בנסיכות אנטיוכיה וברוזנות אדסה.
טנקרד היה בן למשפחת אצילים צרפתית, נכדו של רובר גיסקאר ואחיינו של בוהמון הראשון מאנטיוכיה. בשנת 1096 הצטרף לדודו שהיה ממובילי מסע הצלב הראשון ויחד איתו הגיע לקונסטנטינופול. בהגיעם לעיר זומנו מובילי המסע לפגישה עם הקיסר הביזנטי אלכסיוס הראשון במהלכה חויבו האצילים לשאת שבועה לפיה יעניקו כל פיסת אדמה שיכבשו בארץ הקודש לידיו של הקיסר. טנקרד היה היחיד מבין מנהיגי המסע שסירב לשאת את השבועה, על אף שגם שאר המנהיגים לא התכוונו כלל ועיקר לעמוד בהבטחתם.
לאחר שעזבו הצלבנים את קונסטנטינופול חבר טנקרד לבלדווין מבולון (מאוחר יותר בלדווין הראשון מלך ירושלים) למסע כיבושים בארמניה וקיליקיה, מסע שמטרתו המוצהרת הייתה כיבוש נחלה אשר תהיה רכושו הפרטי. לאחר שהסתכסך עם בלדווין הצטרף טנקרד לעיקר הצבא הנוצרי במצור על אנטיוכיה.
בעת המצור על ירושלים בשנת 1099 הנהיג טנקרד את אחת היחידות שתפקידן היה לפרוץ לעיר. כוחותיו של טנקרד חנו ממערב לחומה, מעט צפונית משער יפו וכיום ניתן למצוא במקום את "מגדל טנקרד", שרידיה של מצודה צלבנית שנקראת על שמו של המצביא. טנקרד היה אחד הראשונים לפרוץ אל העיר הנצורה, כשהוא לוקח בשבי מספר רב של מוסלמים. את השבויים שברשותו ריכז במתחם הר הבית והבטיח להם הגנה, אולם גם הם נטבחו מאוחר יותר על ידי החיילים הנוצרים המשולהבים. לאחר כינונה של ממלכת ירושלים זכה טנקרה בתואר "נסיך הגליל" וקיבל לידיו את השטחים שכונו מאוחר יותר "נסיכות הגליל".
בשנת 1100 הפך טנקרד לעוצר בנסיכות אנטיוכיה לאחר שדודו, הרוזן, נפל בשבי התורכים הדנישמנדים. הוא הרחיב את שטחי הנסיכות על חשבון הטריטוריה הבזינטית, ועמד בהצלחה בנסיונות הקיסר הביזנטי לספח את הנסיכות לאימפריה שלו. בשנת 1104 השתלט על רוזנות אדסה, לאחר שמנהיגה בלדווין השני נפל בשבי המוסלמי. לאחר שובו מן השבי של בלדווין השני הוא נאלץ להלחם בטנקרד כדי לשוב ולהיות רוזן באדסה. טנקרד יצא נפסד מן המאבק ושב לאנטיוכיה.
בשנת 1108 סירב טנקרד להכיר בחוזה דבול אשר נחתם בין בוהמון הראשון לקיסר הביזנטי ולפיו לאחר מותו של בוהמון תוחזר נסיכות אנטיוכיה לידי הביזנטים. טנקרד המשיך לשמש כעוצר בנסיכות אנטיוכיה תחת הנסיך הרשמי בוהמון השני, עד למותו ממחלת הטיפוס בשנת 1112.
