בלדווין השני מלך ירושלים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלדווין מבורק (מת ב21 באוגוסט 1131) היה רוזנה השני של רוזנות אדסה ומלך ממלכת ירושלים השלישי.
[עריכה] תולדות חייו
בלדווין היה בנם הבכור של הוגו דוכס רֶתֶל ואשתו מליסנדה, בתו של גי (גווידו) הראשון ממונלרי. הוא נחשב כבן דודם של גוטפריד מבויון ובולדווין מבולון, אולם הוא לבטח לא היה בן של אחד מדודיהם, והקרבה האמיתית ביניהם מעולם לא התגלתה. כך או כך, בעת ההתארגנות למסע הצלב הראשון עזב בלדווין את ביתו והצטרף בשנת 1096 לגוטפריד ובלדווין כאחד המנהיגים של המסע.
[עריכה] רוזן אדסה
לאחר מסע הצלב הראשון הפך בלדווין מבולון לרוזן אדסה, בעוד בלדווין מבורק חבר לבוהמון מטרנטו, נסיך נסיכות אנטיוכיה ושירת תחתיו כשגריר מקשר בין אנטיוכיה ואדסה. בשנת 1100 עם נפילתו של בוהמון בשבי התורכים מונה בלדווין מבורק לעוצר בנסיכות אולם כעבור זמן קצר הוא נבחר לרוזן אדסה לאחר שבלדווין מבולון התמנה כמלך ירושלים בעקבות מותו של אחיו גוטפריד.
בשנת 1101, בהתאם למדיניות הנהוגה באותה התקופה לפיה שליט זר נושא בת אצולה מקומית כדי לחזק את הקשר עם נתיניו, נשא בלדווין לאישה את מורפיה ממליטנה, ביתו של הנסיך הארמני גבריאל ממליטנה. הוא עזר בגיוס הכופר לשחרור בוהמון מהכלא התורכי, וזאת מפני שהעדיפו על פני אחיינו ומי שהחליף אותו כעוצר באנטיוכיה, טנקרד.
בשנת 1102 הגיש בלדווין את עזרת לבולדווין מלך ירושלים בקרב מול המוסלמים המצרים באשקלון. בשנת 1104 פלשו המוסלמים הסלג'וקים לאדסה, ובלדווין, מתוגבר בחיל משלוח מנסיכות אנטיוכיה, יצא לעומתם בראש צבאו. בקרב שהתפתח, אשר מכונה קרב חרן, נחלו הצלבנים מפלה עצומה ובלדווין עצמו נפל בשבי. את מקומו כרוזן אדסה מילא טנקרד כעוצר. לאחר שוך הקרבות העדיפו טנקרד ובוהמון להחליף את השבויים המוסלמים שבידיהם תמורת כסף, ולא תמורת שחרורו של בלדווין, שהוחזק בשבי בעיר מוצול עד לשנת 1108, אז שוחרר תמורת 60,000 דינרים אותם שילם ז'וסלין מקורטני. לאחר שובו של בלדווין לאדסה סירב טנקרד לפנות את מקומו כשליט, ובולדווין ריכז סביבו את תמיכתם של הביזנטים, הארמנים ואפילו הסלג'וקים, והכריח את טנקרד בכח הזרוע לוותר על כיסאו. בשנת 1109 לאחר שהשלים בלדווין עם טנקרד, נלחמו השנים בקרבות הכיבוש של טריפולי.
[עריכה] מלך ירושלים
עם מותו של בלדווין הראשון בשנת 1118 הוצע כתר המלך לאחיו הגדול, אוסטס השלישי, אולם האחרון התעכב בקבלת ההחלטה האם לעזוב את צרפת ולבוא למלוך בירושלים. בזמן זה הפעיל ז'וסלין מקורטני לחץ רב להעביר את המלכות לידיו של בלדווין, וזאת חרף גירושו של ז'וסלין מאדסה על ידי בלדווין רק חמש שנים קודם לכן. לאחר שאוסטס סירב לקבל את הכתר, הוכתר בלדווין מבורק ב14 באפריל 1118 כבלדווין השני, מלך ירושלים. זמן קצר לאחר ההכתרה פלשו אל הממלכה בו זמנית כוחות סלג'וקים מסוריה וכוחות פאטימים ממצרים. בלדווין, בהראותו נכונות ומוכנות להגנה על ממלכתו החדשה, הניס את הפולשים ללא קרב.
בשנת 1119 פלשו הסלג'וקים לנסיכות אנטיוכיה ובלדווין יצא צפונה בראש צבאו להגיש את העזרה הנדרשת. עוצר אנטיוכיה, רוג'ר מסלרנו לא המתין להגעת התגבורת ויצא לקרב אותו כינו הצלבנים מאוחר יותר "אנגר סנגויניס" ("שדה הדם"). על אף המפלה האוימה שנחל הצבא האנטיוכי, העיר שוקמה בעזרתו של בלדווין שמינה את עצמו לעוצר, ושנה אחת מאוחר יותר הדף בלדווין את הסלג'וקים הרחק מהנסיכות.
בשנת 1120 כינס בלדווין את "מועצת שכם" בה ניסח את חוקיה הראשונים של הממלכה וקיבע את מעמדם החוקי של המסדרים הצבאים בה.
בשנת 1122 נפל ז'וסלין מקורטני, מחליפו של בלדווין כרוזן אדסה, בשבי המוסלמי. בלדווין מיהר לאדסה ומינה עצמו כעוצר ברוזנות, אולם זמן קצר לאחר מכן, בעודו מסייר לאורך גבולות הרוזנות מפל גם הוא בשבי המוסלמי. אוסטס גרנייה מונה כעוצר ממלכת ירושלים והדף בהצלחה מתקפה מצרית שניסתה לנצל את העדרו של המלך. בשנת 1124 נמלטו ז'וסלין ובלדווין מהשבי בעזרתם של הארמנים.
לאחר שובו לירושלים כינס בלדווין את כוחות הצלבנים בכל הטריטוריות הנוצריות ויצא אל מול הסלג'וקים בקרב עזאז. למרות עדיפותם המספרית של הסלג'וקים הצליח בלדווין להכריעם בקרב, וחידש את הגדולה הצלבנית של הימים שלפני קרב "שדה הדם". אלמלא מאבקים פנימיים שניטשו בין אנטיוכיה ואדסה היה מתאפשר כיבוש העיר חאלב בידי בלדווין. מכל מקום, זמן קצר לאחר מכן התאחדו חאלב ומוצול תחת שלטונו של הסולטן זנגי בשנת 1128, והרעיון לכיבוש חאלב נגנז. מאחר ולא עמדו לרשותו האמצעים לכיבוש חאלב או מוצול, פנה בלדווין בשנת 1129 למתקפה על דמשק בה שיתף פעולה עם האבירים הטמפלרים, אולם בהתקפה זו לא זכה לאף הצלחה.
אחד ממובילי ההתקפה על דמשק היה חתנו של בלדווין פולק החמישי מאנז'ו. בלדווין ואשתו מורפיה לא הולידו אף לא בן זכר אחד, אולם במרוצת השנים נולדו לזוג ארבע בנות; מליסנדה, אליס, הודיירנה ואיובטה. בשנת 1229 הכריז בלדווין על מליסנדה כיורשתו החוקית וסידר את נישואיה לפולק. בנותיו האחרות אליס והודיירנה נישאו לשליטי המדינות הצלבניות בוהמון השני מאנטיוכיה וריימון השני מטריפולי בהתאמה. ביתו הצעירה, איובטה, הפכה לנזירה ושרתה ככזאת במנזר שלמרגלות הר הזיתים.
בשנת 1131 נפל בלדווין למשכב ומת ב21 באוגוסט של אותה השנה. הוא נקבר בכנסיית הקבר בירושלים וקברו השתמר שם עד לשרפה שהתחוללה במקום בשנת 1808, אז הוסר הקבר במסגרת עבודות שיקום שערכה במקום הכנסייה היוונית-אורתודוכסית. ביתו מליסנדה עלתה לשלטון תחתיו והוכתרה, יחד עם פולק בעלה ב14 בספטמבר שנת 1131.
ויליאם מצור תיאר את בלדווין כ"אדם אדוק הניכר בנאמנותו ובנסיונו העצום בתחום הצבאי" והוסיף כי הוא זכה לקבל את הכינוי "הקוצני".
| הקודם: בלדווין הראשון |
מלך ממלכת ירושלים 1118-1131 |
הבא: מליסנדה ופולק |
