יואב שורק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יואב שורק (שלזינגר), פובליציסט וחוקר. עורך המוסף הספרותי-תורני שבת בעיתון מקור ראשון.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
נולד ברחובות ב-1970, בוגר מערכת החינוך הדתית-לאומית ובעל השכלה תורנית ואקדמית (תואר שני בהיסטוריה יהודית).
שורק למד בישיבות מרכז הרב, בית אל ובית אורות, ובמהלך לימודיו יזם וערך בטאון של תלמידי הישיבות הגבוהות, אור חוזר, שעצם הוצאתו לאור שלא על ידי הממסד הרבני היה בגדר חידוש (העלון אף הוחרם בחלק מהישיבות בזרם מרכז הרב).
במהלך לימודיו בבית אורות הוציא לאור את 'פרקים לתשעה באב', שלוקטו מתוך כתבי הראי"ה קוק, ואת 'חיים הם למוצאיהם', על לימוד התורה בבית המדרש של חז"ל ועל אופיה החי של תורה שבעל פה.
בהיותו בישיבת בית אל נתמנה שורק להיות חבר מערכת נקודה, ושם פרסם שורת מאמרים ארוכה סביב הצורך בהתחדשות דתית, וכן מדור קבוע על עולם הישיבות והיצירה התורנית החדשה ('חצר בית המדרש').
כאברך ותיק יחסית, בשנת תשנ"ו, נתבקש לעזוב את ישיבת בית אל, בשל מורת הרוח של ראשי הישיבה מדעותיו שקראו, לדעתם, תיגר על החינוך הישיבתי. זאת בעקבות פרסום הקונטרס 'חזרו ויסדום', על הצורך בהתחדשות התורה שבעל פה ובשינויים בחינוך הישיבתי.
בהמשך בילה שנה כעמית מחקר ב"מרכז שלם" בירושלים וביצע גיחה קצרה לעולם ההי-טק כמתכנת מחשבים. במהלך תקופה זו ייסד וערך את כתב העת קצר הימים ארץ ישראל, שעסק באיכות הסביבה מזווית יהודית.
לאחר עזיבת עולם המחשבים היה שותף לצוות המייסד של ערוץ התכלת.
במהלך כהונתו השנייה של ח"כ בני אלון כשר התיירות, שימש שורק כעוזרו, וניסח את המתווה האזורי לשלום. כמו כן שורק משמש כחבר מרכז הליכוד מטעם מנהיגות יהודית, אף שבנושאים רבים חלק על דרכה.
עם רכישת העיתון מקור ראשון על ידי שלמה בן צבי, נעשה שורק שותף לפיתוח הקונספט החדש של העיתון. כחלק מקונספט זה פותח המוסף שבת, בעל המתכונת החדשנית של שילוב תכנים כלליים ותורניים, ושורק נעשה עורכו.
שורק הוא חתנו של הרב בנימין הרלינג, שנהרג בהר עיבל בסוכות 2001, ואף ערך עליו ספר זכרון הנקרא 'איש ימינך'. הוא תושב עפרה, נשוי ואב לשישה.
[עריכה] הגותו
שורק כותב מגיל צעיר בתחומים של ביקורת התרבות הדתית-לאומית, מזווית הגותית ופוליטית. כתיבתו בשנות התשעים, בהיותו תלמיד ישיבה, הייתה סנונית לעידן חדש של פתיחות החברה הדתית-לאומית ועולם הישיבות שלה לשאלות חדשות ולהתבוננות עצמית ביקורתית.
גם היציאה מעולם הישיבות לא הרחיקה את שורק מעיסוק בהלכה ובבעיות החינוך והחברה הדתית, וגם בשנים אלו רוב מאמריו עסקו בנושא זה ,וחלקם אף עוררו הדים רבים.
[עריכה] תפיסתו האמונית
בעשרות המאמרים שפרסם, ממעט שורק לעסוק בפילוסופיה, תפיסתו האמונית מופיעה רק מבין השורות של משנתו הפוליטית וקריאותיו לחידוש תורה שבע"פ. על הציר שבין ציפיה לישועה והשתדלות האדם ממקם עצמו שורק בצורה קיצונית בקוטב השני. במאמריו הרבים חוזר שוב ושוב המוטיב של נטילת היוזמה בידי האדם ולקיחת האחריות , בעוד "סייעתא דשמיא" מקבלת משמעות מופשטת, כמעט מינורית.
[עריכה] משנתו התורנית
עוד בראשית ימיו בישיבה הגבוהה פרסם את הקונטרסים "חיים הם למוצאיהם" ו"חזרו ויסדום",שהביעו חזון של תחיית התורה כלימוד יצירתי ובעל סמכות חידוש הלכתית, וביקרו את דרכי הלימוד בישיבות. מאוחר יותר במאמר "דרושה מהפכה" שפרסם ב"אקדמות" (בטאון בית מורשה גליון ה'), ובגליון 2 של כתב העת תכלת,בהם קרא לחולל מהפכה בעולם ההלכתי. חזון זה מסתמך,לדבריו, על משנתו של הראי"ה קוק.
דבריו אלו עוררו סערה בעולם התורה הדתי ציוני (והתעלמות מוחלטת בעולם החרדי) וזכו לתגובות חריפות מפי בכירי רבניה (הרב ישראל רוזן , אקדמות ו').
את ייחודה של גישתו ניתן לסכם כתפיסה פוסט-אורתודוכסית, כלומר כזו שמאמינה שניתן וצריך להוסיף לשלשלת היצירה של תורה שבעל פה חוליות חדשות, שישיבו את התורה להיות רלוונטית לעם שלם, במקום להיות משנה אידאולוגית של מגזר או כת. גישה זו ניכרת בין השאר ברצון להשיב את יכולת החידוש והסמכות לשיח ההלכתי, לא כהתרסה ביחס למסורת האורתודוכסית אלא כקומה נוספת על גביה.
משראה שמעטים הם המזדהים עם קריאתו בתחום חידוש תורה שבע"פ זנח את מאמציו בכוון זה.
[עריכה] עמדותיו הפוליטיות
דעותיו הפוליטיות באות בעיקר על רקע אהבתו העמוקה לציונות.שוב ושוב במאמריו ניכר כי האקטיביסטיות ונטילת היוזמה הציונית שבתה אותו בקסמה. שורק נודע בדעותיו הימניות קיצוניות גם בתחום המדיני וגם בתחום הכלכלי. תפיסתו הפוליטית מאופיינת בנימוקים פרגמטיים ומדי פעם רמז כי עבור תמורה נאותה למפעל הציוני היה מוכן לוויתורים טריטוריאליים. התנגדותו להתנתקות נומקה באופן יוצא דופן משאר חבריו בימין בנימוקים מוסריים ובנימוקי זכויות הפרט ולא בנימוקים דתיים.
