משתמש:יונהה/ארגז חול 5
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקלט הוא מבנה תת קרקעי או על קרקעי הנועד להתגוננות מפני נשק קונבנציונאלי כגון פגזים, טילים,תקיפות אוויריות וכדומה. במקלטים מסוימים קיימת תשתית להגנה מפני נשק לא קונבנציונאלי (אב"כ). לרוב המקלטים בנוים מבטון מזוין שהוא בין החומרים החזקים ביותר שקיימים. בישראל משמשים חלק מהמקלטים בעת שלום כמועדונים, כמחסנים, כבתי קולנוע, כמקומות מפגש לוועדי בית, כאתרי מסיבות וכמכוני כושר. ברם, מקלטים רבים נותרים מוזנחים לפגעי הטבע והזמן.
[עריכה] מאפייני מקלטים במלחמת העולם השנייה
מקלטים נבנו על מנת להגן מפני התקפות אוויריות. ברם, היו קיימים מרחבים תת קרקעיים בעלי פונקציונאליות שונה אשר שימשו כמקלטים. היו אלה תחנות תת קרקעיות של רכבות תחתיות, מנהרות, מרתפים בבתים ומחסנים במוסדות גדולים יותר. מבנים אלה, שכנו באופן מלא או חלקי מתחת לקרקע. בהיותם מחוזקים במיוחד על מנת לתמוך במשקל הבניינים שמעליהם, הם היו מתאימים במיוחד על מנת להבטיח את שלומם של אנשים במהלך תקיפות אוויריות.
[עריכה] מרתפים
מרתפים באירופה המרכזית תמיד נתפסו כחשובים יותר מאשר בממלכה המאוחדת. בגרמניה כמעט כל הבתים והדירות נבנו עם מרתפים. מסיבה זו, תקנות נגד הפצצות מהאוויר במהלך מלחמת העולם השנייה היו קלות יותר לישום בגרמניה מאשר בממלכה המאוחדת. כל שהיה דרוש היה לוודא שהמרתפים היו כשירים לשכן את דרי כל הבניין, ושהגנות הפתחים והחלונות נמצאים במקומם. הגישה למרתפים הייתה בטוחה במקרה של תקיפה אווירית. בעת שהות בתוך מרתף השוהים בו היו בטוחים כמעט בכל תרחיש למעט פגיעות ישירות במהלך תקיפה אווירית.
ראוי לציין שמגבלות המרתפים והמחסנים הפכו בולטות בעת תרחישי סופות האש הידועות בעת ההתקפות שנערכו על ערי גרמניה במיוחד הערים המבורג ודרזדן.
כאשר מבנים שרופים קרסו ברוחות העזות (שהגיעו לטמפרטורות של הרבה מעל 800 צלזיוס), נלכדו דיירים רבים במרתפים. מרתפים אלה הפכו עד מהרה צפופים עקב הגעת דיירים מאזורים סמוכים שחרבו והפכו ללא בטוחים בהתקפות קודמות.
מהדיירים שנהרגו, בין 60 ל 80 אחוזים נפטרו ממכת חום או מהרעלת פחמן חד חמצני, ולא מהאש עצמה. לא ברור כמה מדיירי המקלטים היו שורדים את סופות האש ברחובות מעל המקלטים. ברחוב הקרינה האינפרא-אדומה הייתה חזקה דיה כדי להצית כל חומר אורגני.
[עריכה] מרתפים בבריטניה
בניגוד למצב בגרמניה, נבנו מרתפים בדרך כלל רק בבתים גדולים אשר נבנו עד לתקופת מלחמת העולם הראשונה. לאחר מכן רוב הבתים נבנו ללא מרתפים כדי לחסוך בעלויות בניה. מאחר שבין שתי מלחמות העולם גברה הבנייה באופן משמעותי, המחסור במרתפים בבתים החדשים יותר הפך לבעייה רצינית בעת הפעלת תקנות התקפות אוויריות בממלכה המאוחדת בעת מלחמת העולם השנייה.
היה צורך למצוא חלופות במהירות ברגע שנהיה ברור שהתקיפות האוויריות נתפסו על ידי הגרמנים כאמצעי להוריד את המוראל של האוכלוסיה ולשבש את קווי האספקה בבריטניה. ההמלצות הראשוניות שיתנו לבעלי בתים היו שעליהם להכנס למרחב מוגן מתחת למדרגות, במהלך התקיפה האווירית. מאוחר יותר, סיפקו הרשויות, לבעלי בתים, חומרים להתקנת מקלטים ציבוריים כמו מקלט מוריסון ומרלט אנדרסון.
[עריכה] מחסנים
המחסנים ששכנו מתחת למתחמים גדולים ומוסדות הפכו למקלטים בעת תקיפות אוויריות. שימוש זה נעשה במפעלים, בבתי ספר, בבתי חולים, בחנויות ובעסקים. במפעל היה צריך לקחת בחשבון שמכונות כבדות, חומרי גלם ואמצעי אפסון למים היו עשויים ללכוד את שוכני המחסן בעת פגיעה.
כאשר מפעל הלימונדה של וילקינסון באזור נורת' שילדס ספג פגיעה ישירה ביום שבת, ה-3 במאי 1941 במהלך התקפה גרמנית על החוף הצפון מזרחי של אנגליה, נהרגו 107 משוכני המחסן של המפעל כאשר תקרת המחסן והמכונות הכבדות שמעליה קרסו.
[עריכה] קשתות מסילות ברזל ומעברים תת קרקעיים של רכבת תחתית
קשתות מסילות ברזל וכן רכבות תחתיות שימשו בבריטניה כמקלטים בתקופת מלחמת העולם השנייה.
קשתות מסילות הברזל היו מבנים עמוקים ועגולים העשויים בטון או לבנים, שהיו חצובים בקירות של קווי הרכבת. הקשתות כוסו בדרך כלל בעץ או בלבנים אשר סיפקו הגנה משמעותית כנגד תקיפות אוויריות - תחת ההנחה שקווי מסילות הברזל לא היו מושא ההתקפה. כל קשת יכלה לשכן בין 60 ל-150 אנשים. אולם, פחות אנשים יכלו למצוא מקלט בלילה באזורים אלו שכן אזורי שינה צרכו מקום נוסף.
[עריכה] תחנות רכבת תחתית
בתחילת המלחמה, שר ההגנה, הרברט מוריסון, היצר על השימוש שנעשה בתחנות רכבת תחתית ובמנהרות תת קרקעיות כמקלטים ציבוריים. הוא חשש מהתפרצות מגיפות בשל המחסור בבתי שימוש בתחנות רבות, מהסכנה הכרוכה בנפילת אנשים לפסי הרכבת וכן מכך שאנשים ירצו להישאר בפנים יום ולילה בהרגישם ביטחון רב יותר בפנים מאשר בחוץ.
ברם, עד מהרה הוכך שהחששות היו חסר בסיס. אנשים ששו להמשיך בשגרת חייהם למרות הקשיים שהיו מחוץ למקלט. תושבי לונדון העדיפו את השימוש בתחנות הרכבת התחתית על פני מקלטים אחרים משום ששם חשו בטוחים יותר.
הממשלה הבינה עד מהרה את רצון הציבור והכירה בכך שהרכבת התחתית עשויה, ככלות הכל, להיות התשובה למחסור הקיים במקלטים ובמרתפים בלונדון. ב-21 בספטמבר 1940 תחנת אלדויץ' בקו פיקדילי נסגר לתנועת רכבות, פסי הרכבת כוסו בטון, ושערי הצפה מחוזקים הותקנו במטרה לסוגרם במהירות במקרה שהנהר ינסה לפרוץ פנימה בשל נזקי הפצצה. 79 תחנות צוידו במיטות עבור 22,000 אנשים, בערכות עזרה ראשונה ובשירותים כימיים. 124 קנטינות נפתחו בכל חלקי הרכבת התחתית. מרשלים מיוחדים מונו לפקח על המקלטים במטרה לשמר את הסדר, לספק עזרה ראשונה ולסייע במקרה הצפה.
עסקים הורשו להשתמש בתחנות התת קרקעיות ובתעלות שלא נפתחו. משרדיממשלה הותקנו בחלק מהאזורים. מרכז פיקוד הנ.מ. של לונדון עבר לאחת התחנות.
ברם, תחנות הרכבת התחתית והתעלות נותרו פגיעות לפגיעה ישירה. אכן בהמלך מלחמת העולם השנייה ארעו מספר תקריות מצערות שכאלו:
ב-17 בספטמבר 1940, בתחנת קשת השיש, נהרגו 20 אנשים.
ב-14 באוקטובר 1940, חדרה פצצה דרך הכביש והתעלה בתחנת בלהם. הפצצה פוצצה את צינורות המים והביוב והרגה 68 אנשים.
ב-11 בינואר 1941,ב"תחנת בנק" יצרה פגיעה ישירה מכתש בגודל 120x100 פיט. הכביש מעל התחנה התמוטט וקבר תחתיו 56 אנשים.
ברם, מניין הנפגעים הגבוה ביותר נגרם בתקרית שארעה בתחנת בת'נאל גרין, ב-8 במרץ 1943. בעת הפצצה כבדה במיוחד נסו על נפשם במורד המדרגות אל המקלט כ-1,500 אנשים. מישהו מעד, והקהל שהמשיך לדחוף קדימה, גרם לנוספים ליפול. 173 אנשים נמחצו למוות באסון זה.
היקף האסונות שארעו ומספר ההרוגים לא נחשפו באופן רשמי עד תום המלחמה.
למרות כל האסונות שארעו, הרכבת התחתית נחשבה במהלך המלחמה לאמצעי הבטוח ביותר להגנת כמות גדולה של אנשים באזור הצפוף של הבירה. מספרם המוערך של שוהי התעלות והתחנות במהלך מלחמת העולם השנייה הוא כ-170,000. למרות שמספר זה נמוך בהרבה ממספרם הכולל של תושבי לונדון, עדיין סביר ביותר שהרכבת התחתית הצילה חייהם של רבים אשר אילו לא היו עושים בה שימוש בוודאי היו נאלצים להסתפק באמצעי הגנה גרוע יותר.
[עריכה] מנהרות אחרות
Many other types of tunnels were adapted for shelters to protect the civil population, and the military and administrative establishment in the UK during the war. Some had been built many years before, some had been part of an ancient defence system, and some had belonged to commercial enterprises, such as coalmining.
The Victoria tunnels at Newcastle upon Tyne, for example, completed as long ago as 1842, and used for transporting coal from the collieries to the river Tyne, had been closed in 1860 and remained so until 1939. 12 m deep in places, the tunnels, stretching in parts beneath the city of Newcastle, were converted to air raid shelters with a capacity for 9,000 people.
The large medieval labyrinth of tunnels beneath Dover Castle had been built originally as part of the defensive system of the approaches to England, extended over the centuries and further excavated and reinforced during World Wars I and II, until it was capable of accommodating large parts of the secret defence systems protecting the British Isles. On 26 May 1940 it became the headquarters under Vice Admiral Bertram Ramsay of “Operation Dynamo”, from where the rescue and evacuation of up to 338,000 troops from France was directed.
[עריכה] מקלט ציבורי ברחוב
בממלכה המאוחדת, הגיעו להכרה עד מהרה שמקלטים ציבוריים במרחבים, במיוחד ליד רחובות, היו נחוצים במהירות להולכי רגל ולנהגים. תוכנית לבניית מקלטי רחוב ציבוריים החלה במרץ 1940. הממשלה סיפקה חומרים והניעה את התוכנית. קבלנים פרטיים ביצעו את העבודה תחת פיקוח. המקלטים נבנו מקירות לבנים בעובי 14 אינץ' ומתקרות בטון מזוין בעובי פוט אחד. מקלטים אלו היו דומים למקלטים פרטיים שהחלו להבנות מעט מאוחר יותר למעט העובדה שהיו גדולים יותר. מקלט ציבורי אכלס כ-50 אנשים וחולק לאגפים שונים באמצעות קירות פנימיים שהכילו פתחים שחיברו את האגפים השונים. באגף היו לרוב כ-6 מיטות.
הבנייה נעשתה בקצב מהיר, עד שכמות הבטון והלבנים החלה להדלדל בשל הביקוש הקיצוני והפתאומי. בערך באותה תקופה החלו להתפשט שמועות אודות תאונות שהתרחשו במקלטים אלו כמו מקרה שבו אנשים טבעו במקלט שהוצף בשל פיצוץ בצינור מים. אז החלו מקלטים אלו לאבד את אהדת הציבור. זו הסיבה שבעלי בתים קיבלו עידוד לבנות מקלטים פרטיים על אדמתם או בתוך ביתם. הממשלה הבטיחה לספק את החומרים הדרושים.
[עריכה] מקלט אנדרסון
The Anderson shelter was designed in 1938 by Sir John Anderson in response to a request from the Home Office. Many people believe it was named after Sir John Anderson, but it was actually named after David Anderson, then Lord Privy Seal with special responsibility for preparing air-raid precautions immediately prior to the outbreak of World War II, and it was he who then initiated the development of the shelter. After evaluation by Dr David Anderson, Bertram Lawrence Hurst, and Sir Henry Jupp, of the Institution of Civil Engineers, the design was released for production.
Anderson shelters were designed to accommodate up to six people. The main principle of protection was based on curved and straight galvanised corrugated steel panels. Six curved panels were bolted together at the top, so forming the main body of the shelter, three straight sheets on either side, and two more straight panels were fixed to each end, one containing the door — a total of fourteen panels. A small drainage sump was often incorporated in the floor to collect rainwater seeping into the shelter. The shelters were 6 ft (1.8 m) high, 4 ft 6 in (1.4 m) wide, and 6 ft 6 in (2 m) long. They were buried 4 ft (1.2 m) deep in the soil and then covered with a minimum of 15 in (0.4 m) of soil above the roof. The earth banks could be planted with vegetables and flowers, that at times could be quite an appealing sight and in this way would become the subject of competitions of the best-planted shelter among householders in the neighbourhood. The internal fitting out of the shelter was left to the owner and so there were wide variations in comfort.
Anderson shelters were issued free to all householders who earned less than £250 a year, and those with a higher income were charged £7. 150,000 shelters of this type were distributed from February 1939 to the outbreak of war. During the war a further 2.1 million were erected.
Because of the large number made and their robustness, many Anderson shelters still survive. Many were dug up after the war and converted into storage sheds for use in gardens and allotments.
[עריכה] מקלט מוריסון
Morrison shelters, officially termed Table (Morrison) Indoor Shelters, were designed by John Baker and named after Herbert Morrison , the Minister of Home Security at the time. It was the result of the realisation that due to the lack of house cellars it was necessary to develop an effective type of indoor shelter. The shelters came in assembly kits, to be bolted together inside the home. They were approximately 6 ft 6 in (2 m) long, 4 ft (1.2 m) wide and 2 ft 6 in (0.75 m) high, had a solid 1/8 in (3 mm) steel plate “table” top, welded wire mesh sides, and a metal lath “mattress”- type floor. Altogether it had 359 parts and had 3 tools supplied with the pack.
One of the first structures to be designed using Baker's theory of plastic structural analysis, it was designed to absorb the impact of debris falling on the top of the shelter. The sides could be removed to permit it being used as a table. 500,000 Morrisons had been distributed by the end of 1941, with a further 100,000 being added in 1943 to prepare the population for the expected German V-1 flying bomb (doodlebug) attacks.
In one examination of 44 severely damaged houses where three people had been killed, 13 seriously injured, and 16 slightly injured out of a total of 136 people who had occupied Morrison shelters, it was found that the fatalities had occurred in a house which had suffered a direct hit. Some of the severely injured were in shelters sited incorrectly within the houses.
[עריכה] מצודות צבאיות מתחת ללונדון
ראה מאמר ראשי: מצודות צבאיות בלונדון
קיימים מספר ביצורים ותעלות, מתחת לבנייני מפתח ממשלתיים, אשר נבנו במטרה לעמוד בתקיפות אוויריות. ביצורים ותעלות אלה נותרו בגדר תעלומה בשל חוסר הרצון של הממשלה לשחרר את המידע לציבור.
[עריכה] מקלט גורד שחקים
מקלטים גורדי שחקים היו מקלטים גרמניים יחודיים ובעלי תכנון לא שגרתי. הם תוכננו להקל את הלחץ שהרשויות בגרמניה חשו בשל המספרים הגואים של האנשים שנזקקו למקלט בעת התקפות אוויריות. בניגוד למקלטים אחרים מבנים אלה אכן נחשבו ממוגנים לחלוטין מפני פצצות. יתרונם היה גם שנבנו כלפי מעלה ובכך חסכו עלויות חפירה. בערי בנות הברית לא היו מקלטים דומים למקלטים אלה. מקלט גורד שחקים נבנה לרוב מבלוקים מבטון בעלי עובי של בין 1 מטר ל-1.5 מטר. הטמפרטורה ששררה בהם הייתה בין 7 ל-10 מעלות צלזיוס. זו הסיבה שהמקלטים שמשו גם כמעבדות במהלך המלחמה ולאחריה. המקלטים תוכננו להגן על אנשים, על מרכזי ניהול, על ארכיונים חיוניים ועל יצירות אומנות חשובות.
הצורות של המגדלים היו מגוונות. היו מגדלים מלבניים והיו מגדלים עגולים. בחלק מהמגדלים העגולים היו גרמי מדרגות שהסתעפו כלפי מעלה בתוך הקירות. רבים מהמבנים קיימים עד היום. הם הומרו למשרדים, למקומות אחסון, מלונות, בתי חולים ובתי ספר. המחיר של החרבת מבנים אלו לאחר המלחמה היה גבוה מאוד ונסיונות לשבור קירות מבנים כאלו בוינה עלו בתוהו.
[עריכה] מקלט עשוי לבנים
Brick-built shelters with reinforced concrete roofs were often constructed in backyards and gardens in the UK.
[עריכה] צורות בנייה נוספות
Military air-raid shelters included blast pens at airfields for the security of aircrews and aircraft maintenance personnel away from the main airbase buildings.
Few shelters could have been considered ultimately safe in a case of a direct bomb-hit. The German authorities claimed that hochbunkers were totally bomb-proof, but none were hit by any of the 41 Grand Slam bunker busters dropped by the RAF by the end of World War II. Two were dropped on the U-Bootbunkerwerft Valentin submarine pens near Bremen, penetrating 4 to 7 meters of reinforced concrete and bringing the roof down.
More recently, the penetration by laser-guided "smart bombs" of the Amiriyah shelter during the 1991 Gulf War showed how vulnerable reinforced concrete blockhouses are to direct hits from bunker-buster bombs. However, the air-raid shelters are built to protect the civilian population, so protection against a direct hit is of secondary value. The most important dangers are the blast and shrapnel. It is unlikely that any military enemy would intentionally target a civilian shelter, even if it were carpet bombing a city.
[עריכה] מקלטים מודרניים
בשוויצריה עדיין קיימים מקלטים. בבתים רבים קיימות דלתות בטון עצומות בעובי 40 סנטימטרים עמוק במחסן. בתוך המקלטים הללו, קיימת מערכת אספקת אוויר. המקלטים הללו משמשים רבים ככספות, כמקום אחסון למסמכים יקרי ערך או כמרתף. גג המקלט עשוייה בטון עבה ויעמוד על תילו אפילו במקרה שהבית כולו יתמוטט.
[עריכה] ראה גם
- מרחב מוגן
- מקלט נגד נשורת גרעינית
- אמצעי זהירות בעת תקיפה אווירית
- בונקר
