ישראל דב פרומקין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל דב פרומקין (כג בחשון ה'תרי"א, 1850 - יד באייר ה'תרע"ד, 1914) מחלוצי העיתונות העברית בארץ ישראל.
פרומקין עלה לירושלים עם הוריו ואחיו בכג בכסלו תר"ך, 1860, בגיל 9, ממוהליב שבחבל וילנה, בן למשפחה של חסידי חב"ד. כשמלאו לו 15 שנה, פרומקין נישא לבתו של ר' ישראל ב"ק, מי שהקים את בית-הדפוס הראשון בא"י בעת החדשה. אשתו זו נפטרה בצעירותה, לאחר שנולדו להם בנות ובן אחד - אברהם. י"ד פרומקין נישא בשנית לבילקה, אחותו של אפרים כהן רייס, מנהל בית ספר למל. להם נולדו הבנים זלמן, גד, רוזה ויצחק.
בַ"ק ייסד בשנת 1863 את העיתון העברי החלוצי "חבצלת", אך לא התמיד בהוצאתו לאור. פרומקין ירש את בית-הדפוס מחותנו, ובשנת 1868 חידש את הוצאת העיתון והתמיד בה עד שנת 1911.
י"ד פרומקין התגורר בצפון העיר העתיקה, בשכנות לבית המופתי הירושלמי. כיוון שבתהלוכת נבי מוסא נשאו המוסלמים דגל, אותה לקחו מבית המופתי, נקרא הרחוב בשם: "רחוב הדגל". בפי היהדים נקרא מקום מושבו "חצר החבצלת", על-שם בית הדפוס, והעיתון המופק ממנו.
על אף היותו של פרומקין חסיד חב"ד, שימש העיתון כבמה לתומכי "ההשכלה" וביניהם אליעזר בן יהודה, שערך בעיתון מוסף בשם "מבשרת ציון", וזאת אל מול המתנגדים במחנה החרדי, שערכו עיתונים מתחרים בשם "הלבנון" ו"יהודה וירושלים", אך בהמשך דרכו שב פרומקין והתחבר לאנשי "היישוב הישן" בירושלים, ובשיתוף פעולה עם יחיאל מיכל פינס, אשר עבר דרך אידאולוגית דומה, עמד במאבקים כנגד בן יהודה בשנותיה האחרונות של המאה ה-19. גם בנו, גד, פרסם מאמרים בעיתון תחת הכינוי גפ"ן, שהוא נוטריקון של שמו.
פרט לעבודתו העיתונאית היה פרומקין פעיל ציבור וסייע רבות לנזקקים. פרומקין סייע לאנשי עליית אעלה בתמר שהגיעו לכפר השילוח, וארגן קרן 'להצלת נדחי ישראל' על מנת לסייע להם להקים משכני קבע. כן הקים את "בית מושב זקנים הכללי" בירושלים.
אחיו הגדול, מיכאל לוי רודקינסון, כתב ספרים על חסידות, הו"ל את העיתונים העבריים "הקול" ואח"כ "אספת חכמים", והיה הראשון להוציא תרגום ומבוא היסטורי לתלמוד הבבלי באנגלית. בנו, גד פרומקין, היה השופט העליון היהודי הראשון בימי המנדט הבריטי.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ג' קרסל, מבחר כתבי ישראל דב פרומקין, הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ד.
