מופתי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוּפתי (בערבית: مفتى, תעתיק מדויק: מֻפְתי) הינו איש דת מוסלמי, הבקיא בשריעה ובר-סמכא לפרש את חוקי הדת ולפסוק פתווה.
שלטונות האימפריה העות'מאנית העניקו לרוב מעמד חוקי רק למופתים מקרב האסכולה החניפית. בסוף התקופה העות'מאנית הפך מעמד המופתי של ירושלים לבעל יוקרה רבה, כנראה בשל קדושת העיר. עם הצמדת משרת המופתי של ירושלים למשרת הנשיא של המועצה המוסלמית העליונה, גדלה השפעת משרת המופתי בהרבה.
המופתי הירושלמי בשנות השלושים של המאה העשרים היה חאג' אמין אל חוסייני. אל חוסייני היה למעשה מנהיג ערביי ארץ ישראל ונקט עמדה אנטישמית חריפה המלווה בהתנגדות לציונות.
