ישראל הס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב ישראל הס (26 באפריל 1935 - 27 בספטמבר 1997) מחבר הספר "אמונות".
הרב ישראל הס נולד בכ"ג ניסן תרצ"ה (1935), בחיפה, להוריו דוד וצילה הס, שעלו מגרמניה שנים מועטות לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. בבחרותו, למד בישיבת הדרום ובישיבת מרכז הרב. בתשי"ז (1957), בהיותו בן 22 , התחתן עם אסתר עטיה. שנתיים לאחר מכן (בתשי"ט - 1959) ביוזמתו של הרב משה צבי נריה פתח והקים את ישיבת בני עקיבא ברעננה ועמד בראשה במשך 15 שנה. תלמידיו זוכרים עד היום את סגנונו המיוחד בהנהגת הישיבה ואת יחסו האישי לכל תלמיד ותלמיד.
בשנת תשל"ג (1973) מונה הרב הס לתפקיד רב הקמפוס באוניברסיטת בר-אילן, משרה אותו נשא משך שמונה שנים. בתפקיד זה, נתן הדרכה רוחנית לסטודנטים, שיעורים, שיחות אישיות, ניהל את בית הכנסת, ערך חופות, דאג לכשרות המזון באוניברסיטה, פסק הלכה לסטודנטים, לימד במדרשה לבנות, הוציא את העיתון "אמונות" להחדרת האמונה בסגנון מתאים לסטודנטים, טיפל בבעיות הלכתיות שהתעוררו בפקולטות, נתן פסקי הלכה, וייעץ גם לחברי הסגל האקדמי.
בתקופה זו נתן הרצאות באוניברסטאות אחרות, במכון מאיר, בבתי ספר תיכוניים רבים בסביבה, ומוסדות אחרים. כמו כן ערך עימותים פומביים עם רבנים רפורמים רבים ועם חברי כנסת מהשמאל. דבריו כי הפלסטינים של היום הם צאצאי עמלק ומשום כך יש חיוב להשמדתם עוררו ביקורת חריפה [1] [2].
בתשמ"ג (1983) עבר הרב הס עם משפחתו לירושלים. הרב הס החל ללמד במכללת "אורות" לבנות בישוב אלקנה והיה לאחד המרצים הבכירים במכללה. במקביל, המשיך הרב הס לתת הרצאות בכל רחבי הארץ. במשך תקופה ארוכה הוא היה בקשר הדוק עם הקהילה באילת, תמך בהם בהרצאות ובשיחות אישיות, ועודדם להתקדם בדרך התורה. בשנתיים האחרונות לחייו חלה בשחמת הכבד. בחודשים האחרונים לחייו, על אף התגברות המחלה, לא וויתר הרב הס על אורח החיים הרגיל שלו הגדוש בפעילויות לימוד, נסיעות, הרצאות ופגישות אישיות. הרב הס נפטר בגיל 62 , בכ"ה באלול תשנ"ז.
[עריכה] ספריו
- אמונות - שני כרכים, אסופת מאמרים בנושאי מחשבת ישראל
- דרך אמונה - על ספר הכוזרי
- דרך העבודה
- אמונה לדור התהיה
- בפקודה אלוקית
- יום יום חג - על חגי ישראל ומועדיו
- אל סף הפנימיות (נקרא גם: מבוא לקבלה) - הקדמות והסבר מושגים בקבלה
