כלבם של בני בסקרוויל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

כלבם של בני בסקרוויל (The Hound of the Baskervilles). רומן בלשי באורך מלא פרי עטו של ארתור קונן דויל, ובו עלילה מעלילותיו של הבלש שרלוק הולמס, יציר רוחו של קונן דויל. הרומן, שהופיע בשנת 1901 בהמשכים בכתב העת סטרנד ובשנת 1902 יצא לאור כספר, נחשב לטוב מבין ארבעת הספרים באורך מלא שכתב קונן דויל על שרלוק הולמס. (ארבעת האחרים הם: חקירה בשני שפורסם בשנת 1887, סימן הארבעה שפורסם בשנת 1890 ועמק הפחד שפורסם בשנת 1890). כל יתר ספרי שרלוק הולמס הם קובצי סיפורים.

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

תוכן עניינים 1 עלילת הספר 1.1 המגילה 1.2 סיר צ'ארלס 1.3 סיר הנרי 1.4 הערבה 1.5 הפאזל מסתדר 2 התרגומים לעברית 3 בקולנוע 4 הקשרים תרבותיים 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] עלילת הספר

[עריכה] המגילה

הספר נכתב כרומן גותי. הוא מתרחש בטירה אפלה השוכנת בערבה שוממה זרועת ביצות, בחלק נידח וקודר של חבל דבונשייר בדרום-מערב אנגליה. הספר מספר על קללה עתיקה, הרודפת את בניה של משפחת אצולה בשם בסקרוויל במשך כמאתים וארבעים שנה, מאמצע המאה ה-17 עד ימי ההתרחשות של העלילה בסוף המאה ה-19, קללה הגורמת למותם של בני המשפחה באמצעות כלב ענק.

העלילה פותחת במגילה נושנה ובידיעה מעיתון עדכני; לביתו של שרלוק הולמס ברחוב בייקר 221 B בלונדון מגיע ד"ר מורטימר, רופא כפרי מחבל דבונשייר, ומציג בפני שרלוק הולמס וד"ר ווטסון מגילה משנת 1742, שבה מספר אחד מבני בסקרוויל לבניו על קללה שהוטלה מאה שנים קודם לכן על אחד מאבות אבותיו, הוגו בסקרוויל. על פי המגילה נודע הוגו בהוללותו ובאכזריותו. במסיבת רעים בטירת המשפחה כלא הוגו נערה בחדרו כדי להתעלל בה. כשנמלטה הנערה לערבה רדף הוגו אחריה כשהוא רוכב על סוסתו ועמו שועטים כלבי ציד. שלושה מרעיו יצאו בעקבותיו על סוסיהם. בדרכם פגשו רועה צאן אחוז אימת מוות, שסיפר להם כי ראה את הנערה ואת הכלבים הרצים אחריה, ואז ראה גם את הוגו חלף על פניו על גבי סוסתו ואחריו "טס כלב איום ונורא". בבקעה שבלב הערבה מצאו הרעים את הנערה מוטלת מתה. לידה היה הוגו מוטל כשלידו "עמדה חיה שחורה ועצומה, כדמות כלב...עוד הם מביטים והמפלצת קרעה את גרונו של הוגו בסקרוויל והפנתה את עיניה היוקדות ואת מלתעותיה הנוטפות דם אליהם, שלושתו נתנו קול פחדים ונסו על נפשם". מחבר המגילה מסיים בהזהירו את בניו "אין לכחד כי רבים מבני משפחתנו מתו לפתע פתאום מיתה משונה ופלאית, ואולם נשים מבטחנו בחסד עליון כי לא לעולם ימותו בנים בעוון אבות...והשמרו לנפשותיכם ולא תעברו בחשכה בערבה בגבור יד השטן".

[עריכה] סיר צ'ארלס

כאן בא הרופא ופורש בפני הבלש ענין אקטואלי; הוא מציג בפניו גליון חדש של העיתון "חדשות דבונשייר" ובו תאור מותו של האציל הנוכחי לבית בסקרוויל, סיר צ'ארלס בסקרוויל, אדם קשיש ומכובד וחשוך ילדים, שמצא את מותו בנסיבות מסתוריות באחד הערבים בקצה השדרה המובילה מטירת בסקרוויל אל הערבה. לדברי משרתו הוא יצא לטיול וסיגריה בידו, שהה זמן מה בשער האחוזה ואז שב וירד במורד השדרה לכיוון הטירה ושם נמצאה גופתו. לדברי העיתון פרט אחד נשאר סתום: עקבות המנוח לבשו צורה חדשה בשובו לטירה, כאילו הלך על בהונות רגליו. צועני שהיה באותה עת בערבה העיד כי שמע קול צעקה, אולם פרט להתעוותות פניו של המנוח בצורה איומה לא נמצאו סימני אלימות על גופו. סיבת המוות הרשמית הייתה התקף לב שלקה בו המנוח, שהיה זה מכבר חולה לב.

המקרה עורר את סקרנותו של הבלש ואז הוסיף הרופא עובדות שלא נזכרו בעיתון. המנוח האמין בכל לבו באגדה בדבר קללת המשפחה, ולא היה דבר שהיה גורם לו לצאת בלילה לבדו לגבול הערבה. סיר צ'ארלס עצמו התוודה בפני הרופא על אימת המוות שחש בה מדברי המגילה והוא אשר מסר את המגילה לרופא. הרופא יעץ לו לצאת לפרק זמן מסוים ללונדון כדי להתרחק מן הערבה ולהירגע, ומותו בא לו ערב יציאתו ללונדון. הרופא הוא שהוזעק ראשון באותו ערב למקום האסון. כשהוא מספר להולמס דברים אלו אישר ד"ר מורטימר את העובדות שנזכרו בעיתון, אולם הצביע על טעות אחת שהייתה בדברי העדים, לפיהם לא היו על הקרקע עקבות אחרים זולת עקבותיו של המנוח. לאמיתו של דבר, אמר הרופא להולמס, היו עקבות במרחק מה מן הגופה. לשאלת הולמס האם היו אלה עקבות רגלי גבר או אישה, משיב ד"ר מורטימר כמעט בלחישה:

"מר הולמס, אלו היו עקבותיו של כלב ענק".

הרופא ממשיך ומספר כי לפני המקרה ראו אנשים אחדים בערבה יצור מוזר הדומה בכל לזה שתואר במגילה, יצור ענק שהפיץ סביבו נוגה מוזר.

הולמס אומר לרופא כי עד כה הוא חקר רק את המתרחש בעולם הזה, אך להלחם בשטן בכבודו ובעצמו אין זה מכוחו. הרופא משיב כי לא בא לבקש מהבלש לערוך חקירה, אלא בא אליו כדי להוועץ בו, כיצד עליו לנהוג ביורש הנוכחי של שושלת בסקרוויל, סיר הנרי בסקרוויל, בן אחיו של המנוח, העומד להגיע תוך זמן קצר ללונדון. סיר הנרי אותר בקנדה וד"ר מורטימר רוצה, כנאמנו של סיר צ'ארלס וכמוציא לפועל של צוואתו, להגן עליו. לשאלת הולמס האם יש יורש נוסף, השיב הרופא כי היה לסיר צ'ארלס אח שלישי, רוג'ר, שהיה חרפת המשפחה, ברח לאמריקה התיכונה ושם מת מקדחת צהובה.

[עריכה] סיר הנרי

מכאן מתחילים הדברים להתגלגל בקצב; הולמס מקבל על עצמו להגן על סיר הנרי. סיר הנרי מגיע ללונדון ובבוא הולמס לפוגשו בבית המלון שבו הוא מתאכסן, קודם צאתו לערבה, מתברר כי כוחות הרשע כבר קרבו לסיר הנרי; איש לא ידע כי סיר הנרי עומד להתאכסן במלון זה ולמרות זאת אחת מנעליו נגנבה במלון והגיע אליו למלון מכתב אזהרה אנונימי, הכתוב במלים מודפסות שנגזרו מעיתון, האומר:

"אם יקרים לך החיים השמר לך מן הערבה".

הולמס מקרב את המכתב לפניו מרחרח בו, אך אינו מסיק ממנו דבר.

יתרה מזו הולמס מבחין כי אדם שחור זקן עוקב בכרכרה שכורה אחרי סיר הנרי. הוא מאתר את הרכב של הכרכרה ולשאלתו משיב לו הרכב כי הנוסע גילה לו את זהותו, אמר לו כי הוא בלש וכן מסר לו את שמו. הולמס שואל :"ומה שמו כי אדע ?" "שמו", ענה הרכב, "היה שרלוק הולמס".

למרות שהסכנה נראית כעת מוחשית, מחליט הולמס, לאכזבת ד"ר מורטימר וסיר הנרי, שלא להתלוות אליהם לטירת בסקרוויל ושולח עמם לטירה את ד"ר ווטסון. מכאן ואילך העלילה מתוארת במכתבים ששלח ווטסון להולמס בלונדון.

[עריכה] הערבה

בהגיעו ביחד עם סיר הנרי לטירת בסקרוויל מתוודע ד"ר ווטסון למספר דמויות מאנשי הערבה:

• האסיר הנמלט

על האווירה הכבדה והנוף הקודר האופפים את הטירה, נוסף מצב חירום; רוצח מורשע בשם סלדן נמלט מהכלא ומסתתר בערבה. אנשי צבא מחפשים אחריו ומוסיפים לאווירה המתוחה.

• המשרת ברימור ואשתו

זוג משרתים קשיש וקודר ששירת את סיר צ'ארלס והמשיך לשרת בטירה לאחר מותו. לאישה יש סוד כלשהו אותו היא מסתירה ובוכה בסתר.

• מר סטפלטון ואחותו

חוקר טבע וציד פרפרים המתבודד בבית נידח בלב הערבה, המוקף ביצות טובעניות. החוקר מוצא ענין רב בעולם החי והצומח העשיר שבערבה ובביצותיה. את ביתו מנהלת אחותו היפיפיה, שניכר כי אינה שובעת נחת מההתבודדות בערבה. עד מהרה נקשרים קשרי אהבה בינה ובין סיר הנרי.

• מר פרנקלנד

טרחן המתגורר באזור כשהוא מתערב ללא קץ בחיי השכנים ועוברי האורח, אחריהם הוא עוקב בטלסקופ מחלון ביתו. כל דבר המתרחש בערבה לא נעלם מעיניו.

• לורה לאונס

בתו הדחויה של מר פרנקלנד. נשואה לבעל שנוא, אך אין בידה אמצעים לנהל משפט גירושין.

• האיש המסתורי המתבודד בערבה

דמותו נתגלתה לווטסון, לילה אחד כשראה אותו עומד על צוק סלע בערבה וצלליתו בולטת על רקע אור הלבנה שמאחוריו. אדם גבוה ודק גזרה, זרועותיו שלובות וראשו מורד על חזהו כמהרהר. הדמות הופיעה ונעלמה.

בכל אותה עת נמצא הולמס בלונדון. ווטסון מתאר בפניו את כל המתרחש בערבה ואת הדמויות השוכנות בה. ווטסון וסיר הנרי מגלים את סוד עצבותה ובכייה של מרת ברימור. הם עוקבים אחריה ומגלים כי היא יוצאת בלילות לערבה ומוסרת מזון לאסיר הנמלט. היא מתוודה בפני ווטסון וסיר הנרי כי האסיר הנמלט הוא אחיה. סיר הנרי בטוב לבו נותן לה אחדים מבגדיו כדי שתמסור אותם לאחיה. תגלית נוספת ורבת חשיבות, שהצליח ווטסון לגלות, היא כי סיר הנרי יצא בליל מותו לערבה כדי לפגוש את לורה לאונס, לפי בקשתה, כדי שתוכל לבקש את עזרתו הכספית שתעזור לה להתגרש מבעלה, אך היא לא באה לפגישה משום שהשיגה עזרה ממקור אחר.

בעזרת מר פרנקלנד החקרן מצליח ווטסון לגלות את מקום מחבואו של המתבודד בערבה, בסוכת אבן של האדם הניאדרתלי. כשהוא מגיע למקום מקבל את פניו האיש בברכה: "ערב נעים...ווטסון יקירי". מתברר כי המתבודד הוא שרלוק הולמס שכל אותה עת לא נמצא בלונדון, אלא שכן בערבה, עקב אחרי אנשיה ועיכל את פרטי המידע שבמכתבים ששיגר לו ווטסון, שהועברו אליו מלונדון. שרלוק הולמס מבשר לווטסון כי כבר פתר את התעלומה: "רצח הוא, ווטסון - רצח משוכלל ואכזרי".

[עריכה] הפאזל מסתדר

הולמס מגלה לווטסון את זהות הרוצח - סטפלטון חוקר הטבע, המגדל בסתר כלב ענק באמצעותו הפחיד עד מוות את סיר צ'ארלס. בעודם מדברים בוקע את הדממה קול זעקה. שניהם רצים לעבר המקום ממנו נשמעה הזעקה. בהגיעם הם רואים גופת גבר מוטלת על הקרקע. ווטסון מזהה את בגדי המת כבגדיו של סיר הנרי, ואולם כשהם הופכים את הגופה הם מגלים כי המת הוא סלדן האסיר הנמלט, שהותקף על ידי כלבו של סטפלטון שהריח את ריח בגדיו של סיר הנרי אותם לבש האסיר הנמלט. באנחת רווחה ממהרים ווטסון והולמס לטירה להגן על סיר הנרי מפני גורל הדומה לזה של סיר צ'ארלס ושל סלדן. על קירות הטירה תלויות תמונות דיוקן של אבות המשפחה. הולמס ניגש לדיוקנו של הוגו בסקרוויל, הראשון מבני המשפחה שהוטלה בו הקללה. הולמס מסתיר בכפות ידיו את כובעו התקופתי המקושט נוצות של הוגו ואת זקנו - והנה נשקפת מולם דמותו של סטפלטון. הולמס מעיר: "אותו ברנש מבני בסקרוויל הוא. הדבר ברור" וד"ר ווטסון עונה "והוא זומם להסב אליו את הירושה".

הולמס וווטסון אינם מגלים דבר לסיר הנרי ומאפשרים לו לצאת למחרת בערב לסעוד עם סטפלטון ואחותו בביתם המבודד, כששניהם עוקבים אחריו בסתר. מבעד לחלון הבית הם רואים את סיר הנרי סועד עם סטפלטון כשהאחות נעדרת. הולמס מגלה לווטסון כי היא איננה אחותו של סטפלטון, אלא אשתו והוא הציג אותה כאחותו על מנת שקורבנותיו יימשכו אליה. בגמר הארוחה הלילית, כשחוצה סיר הנרי את הערבה בדרכו לטירה, מסתער עליו כלב ענק בעל מראה נורא, הזוהר בנוגה מוזר. הולמס שולף את אקדחו והורג את הכלב ומגלה כי כדי להגביר את הרושם של דמות אימים אגדתית מרח סטפלטון את החיה באבקת זרחן. הולמס ווטסון ממהרים לבית סטפלטון. שם הם מגלים את אחותו שסטפלטון כלא באחד החדרים, כדי של תוכל להזהיר את סיר הנרי. סטפלטון עצמו נמלט לערבה ותוך כדי מנוסתו הוא נופל לביצה הטובענית ונבלע בתוכה.

חודש ימים לאחר מכן, בביתו בלונדון, מנתח הולמס את הפרשה בפני ווטסון. לדברי הולמס עוד לפני הגיעו לערבה ידע כבר כי המדובר בכלב אמיתי ולא בדמות אגדתית. מן הנעל שנגנבה מסיר הנרי במלון, הסיק הולמס כי היא נגנבה על מנת לתת אותה לכלב אמיתי כדי להרגילו לריחו של סיר הנרי. מהתאור של העדים על ליל מותו של סיר צ'ארלס לפיו סיר צ'ארלס הותיר אחריו עקבות כשל מי שהולך על בהונות רגליו, הסיק הולמס כי היו אלה עקבות שנגרמו כתוצאה מריצה. האיש הזקן והחולה רץ כל עוד נפשו בו כדי להמלט מפני כלב אמיתי ותוך כדי כך מצא את מותו. את זהותו של הרוצח הסיק הולמס כאשר רחרח במלון את המכתב האנונימי שקיבל סיר הנרי במלון וגילה כי נודף ממנו בושם קל של אישה. ממכתבי ווטסון בהם תיאר בפניו את אנשי הערבה, הסיק הולמס כי כותבת המכתב היא "אחותו" של סטפלטון וכי הנבל הוא סטפלטון. את משלוח המכתב הסביר הולמס בכך שהאישה לא השלימה עם מזימת בעלה ורצתה להזהיר את סיר הנרי. ובאשר לחלקה של לורה לאונס בפרשה, מסביר הולמס כי היא שימשה פתיון תמים למשוך את סיר צ'ארלס בלילה אל הערבה ואל מלתעות הכלב. סטפלטון הוא ששיכנע אותה לכתוב לסיר צ'ארלס ולבקשו להפגש עמה בלילה מחוץ לטירה, כדי לבקש את עזרתה הכספית, והוא אשר הציע לה לאחר מכן עזרה חלופית, אשר בגללה לא באה לורה לפגישה וסטפלטון שלח "במקומה" את הכלב.

ובאשר למניע - הולמס חקר ומצא כי כי רוג'ר בסקרוויל, אחיו הצעיר של סיר צ'ארלס, שנחשב כמי שמת באמריקה התיכונה, נותר בחיים וכי האיש שכינה עצמו סטפלטון הוא בנו והוא השני בשלשלת הירושה לאחר סיר הנרי. מזימותו הייתה לרצוח את שניהם ולזכות באחוזה ובהונו של סיר צ'ארלס. וכיצד היה סטפלטון מממש את הירושה וגם חושף את זהותו כבן בסקרוויל שהתגורר בשם בדוי בקרבה לשני קורבנותיו ? על כך היו להולמס מספר השערות: יכול היה לדרוש את הירושה בנציגות בריטית בדרום אמריקה מבלי להציג רגלו על אדמת בריטניה, או שיכול היה להתחפש ולשנות את זהותו החיצונית, או שיכול היה לפעול באמצעות מיופה כוח; ואולם אומר הולמס: "שדה פעולתי הוא העבר וההווה, אבל לדעת מה יכול בן אדם לעשות בעתיד - זוהי שאלה קשה מדי".

פרטי עלילה ("ספוילרים") לא יופיעו בהמשך.

[עריכה] התרגומים לעברית

• כלבם של בני בסקרוויל, תרגום: אוריאל הלפרין (יונתן רטוש), הוצאת אמנות, 1929. נחשב לתרגום הקלאסי של הספר.

• כלבם של בני בסקרוויל, תרגום: יאיר בורלא (תרגום ערוך ומקוצר מעט לנוער), הוצאת כתר, 1974.

• כלבם של בני בסקרוויל, תרגום: רותי שמעוני, עם ציורים של סידני פצ'ט (המאייר המקורי של ספרי שרלוק הולמס באנגליה). הוצאת זמורה ביתן, 1986.

[עריכה] בקולנוע

עלילת הספר עוררה את דמיונם של יוצרי הסרטים, בנרטיב ה"קולנועי" שלה, עוד מימי הסרט האילם. הספר הוסרט מספר רב של פעמים, החל מגרסה אילמת בגרמניה בשנת 1914, ובהמשך בסרטי קולנוע, וסרטי טלוויזיה. הסרט האחרון הוא משנת 2002.

שתי הגירסאות הנודעות ביותר הן הגרסה הבריטית משנת 1939, שבה גילם השחקן בסיל רטבון את דמותו של שרלוק הולמס. סרט זה היה אחד מסדרת סרטי קולנוע בריטיים, שהופקו בין השנים 1939 ל1946 ובהם גילם רטבון את דמותו של שרלוק הולמס; והגרסה הבריטית הצבעונית משנת 1939, שבה הופיעו שני שחקני סרטי אימים נודעים, פטר קשינג כשרלוק הולמס וכריסטופר לי כסיר הנרי.

[עריכה] הקשרים תרבותיים

העלילה הבלשית שבספר, שבה לאירועים על-טבעיים יש בסופו של דבר הסבר רציונלי, והתופעה העל טבעית לכאורה נועדה לאמיתו של דבר להסתיר מזימת רצח, שימשה מקור לספרים בלשיים רבים שנכתבו אחריו. הידועה מכל היא עלילת הסרט ורטיגו משנת 1958 בבימויו של אלפרד היצ'קוק, המבוססת על רומן בלשי מפרי עטם של צמד הסופרים פייר בוליו ותומס נרסג'ק. דוגמה אחרת היא ספרו של דשייל האמט "קללת בני דאיין". הדמות המרכזית בספרו הבלשי-פילוסופי של אומברטו אקו שם הוורד הוא הנזיר ויליאם מבסקרוויל. בעולם הרפואה ניתן להתקף לב קטלני שבא כתוצאה מלחץ נפשי השם "אפקט בסקרוויל".

ארתור קונן דויל שהאמין בספיריטואליזם בחר בספרו זה, דווקא לדחות את האמונות הטפלות, את הפחד מפני "קללת משפחה" ושאר כוחות על-טבעיים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הטקסט המלא של "כלבם של בני בסקרוויל" בפרויקט גוטנברג (באנגלית)