כלכלת אירלנד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המשק האירי הוא משק מודרני וקטן יחסית הנשען על מסחר. המשק האירי צמח בממוצע בכ-10% בין השנים 1995-2000. חקלאות, פעם הסקטור החשוב בכלכלה האירית, הוחלפה בתעשייה שהיום אחראית לכ-46% מן התמ"ג, 80% מן היצוא ולכ-29% מכוח העבודה. למרות שייצוא הוא המנוע העיקרי שמניע את הכלכלה האירית גם העלייה בצריכה הפרטית וההתאוששות בענף הבנייה ובהשקעות העסקים תורמות לצמיחה הכלכלית. האינפלציה עומדת על כ2.3% נכון ל-2005, זוהי התאוששות מרמות של 4%-5% שהיו נהוגות לפני כמה שנים. דבלין עיר הבירה נכנכסה למקום ה-22 בסקר עולמי שבחן את יוקר המחיה בערים שונות ברחבי העולם.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
אירלנד סבלה במשך שנים מעוני ומבריחת תושבים כתוצאה ממצבה הכלכלי הירוד. בשנות ה-90 החלה תופעה שכונתה "הנמר האירי" שאופינה בצמיחה מהירה של הכלכלה האירית והפכה אותה מכלכלה כושלת לכלכלה צומחת. בעשור האחרון החלה הממשלה האירית הסדרה של צעדים שמטרתם לטפל באינפלציה, להוריד את עול המסים, לשפר את איכות כוח העבודה ולעודד השקעות זרות בתחומי המדינה. אירלנד השיקה ב1999 את האירו ביחד עם שאר מדינות האיחוד האירופי. הכלכלה האירית הרגישה את השפעותיה של האטה העולמית ב-2001 במיוחד בתחום ייצוא מוצרי ההי טק בו הצמיחה נפלה בחצי. התמ"ג המשיך לגדול בקצב של כ-6% ב-2001 וב-2002 אך נפל לרמות של כ-2% ב-2003.
[עריכה] תשתית
התשתית התחבורתית של אירלנד משתנה באיכותה. בחוף המזרחי של המדינה ישנה תשתית מודרנית הבנויה מכבישים מודרנים, בין השאר ניתן למנות את הכביש המהיר M1. ואילו בשאר המדינה תשתית הכבישים במצב ירוד. רוב הכבישים הראשים של המדינה מתחברים לדבלין שמשמשת כהאב התחבורה המרכזי של המדינה. מערכת הכבישים משודרגת על ידי ה"תוכנית האירית הלאומית לפיתוח". בדבלין, האזור בעל התשתית התחבורתית הטובה ביותר ישנה רכבת קלה, רכבות כבדות שמגיעות אליה, נמלי ימי ושדה תעופה בינלאומי.
מצב הרכבות באירלנד הוא בכי רע. והמדינה סובלת מרשת רכבות מיושנת שאינה מחוברת כראוי לערי המדינה. היעילות של הרכבת אינה טובה וישנם איחורים רבים ורכבות עמוסות מידי.
תשתית התקשורת במדינה משתפרת בשנים האחרונת כאשר ב-2004 ל-50% מלאזרחי המדינה היה אינטרנט מהיר עם כיסוי גיאוגרפי של כ-15%. כ-25% מן הקווים במדינה לא יכולים לתמוך בפס רחב כתוצאה מתשתית לקויה. ישנם 3 רשתות סלולריות במדינה.
[עריכה] הנמר הקלטי
כלכלת אירלנד צמחה בשיעור מרשים של 6.3% בממוצע בין השנים 1991-2003, צמיחה זו השפיעה באופן דרמטי על רמת החיים במדינה והביאה אותה לשוות ערך ואפילו מעבר לרמת החיים במערב אירופה. שיא הצמיחה הזו התרחש בשנת 1999 ועמד על 11.1% לאחר שהיה 10.8% ב-1997 ו-8.7% ב-1998. צמיחה מרשימה זו לאורך כל כך הרבה שנים גרמה לכך שכלכלת אירלנד כונתה בשם "הנמר הקלטי", שם שניתן לה על ידי הכלכלן והפרשן הכלכלי דייוויד מקוויליאמס ב-1994.
[עריכה] הסיבות לצמיחה הכלכלית
כלכלנים רבים סבורים שהסיבות לצמיחה הכלכלית של המדינה בשנים אלו היו מס החברות הנמוך שהיה במדינה ותשלומי ההעברה גבוהים שהועברו על ידי מדינות האיחוד האירופאי, תשלומים שבשיאם הגיעו לכ-7% מן התמ"ג. כספים אלו שימשו לשיפור מערכת החינוך כך ששכר הלימוד האוניברסיטאי הוא חינם ולשיפור בתשתיות הפיזיות של המדינה. השקעות אלו גרמו לכך שהכלכלה האירית נהפכה לתחרותית יותר ולמזמינה יותר עבור חברות היי טק רבות שהגיעו למדינה. ראיה סקפטית יותר טוענת שמכיוון שהמדינה הייתה לא מפותחת ביחס לשאר מדינות מערב אירופה היא נשארה אחת המדינות היחידות במערב היבשת בה היה ניתן למצוא כוח עבודה גדול יחסית שהיה מוכן לעבוד בשכר נמוך.
כתוצאה מההשקעה הרבה בתשתית הפיזית והאנושית שהושקעה במדינה חברות רבות כגון: דל, אינטל, מיקרוסופט וכדומה פתחו בה משרדים ומפעלים. חברות אלו נמשכו לאירלנד כתוצאה מחברותה באיחוד האירופאי, שכר נמוך, כוח העבודה דובר האנגלית, מענקים ממשלתים ומסים נמוכים. מכיוון שכוח העבודה הוא צעיר יחסית ודובר אנגלית ניתן להם יתרון בתקשורת עם החברות האמריקאיות שהשקיעו במדינה. דבר שגרם לכך שחברות רבות בחרו באירלנד כמשרד הראשי שלהן עבור אירופה.
הבדלי השעות בין אירלנד לארצות הברית תרמו גם הם לאטרקטיביות של המדינה, משום זה העובדים האירים יכלו לעבוד בזמן שעמיתיהם האמריקאים ישנו. חוסר מעורבות של הממשלה האירית בשוק ביחס למדינות אחרות באיחוד האירופאי ובמזרח אירופה הבטיחו לחברות שהן יוכלו לנהל את עסקיהן בקלות ונתנו להם סימנים של יציבות כלכלית. יציבות מדינית באזור והרגיעה היחסית עם צפון אירלנד, שהסתכמה בין השאר בהסכם בלפסט תרמה אף היא לשיפור במצב הכלכלי. הורדת החוב הציבורי לאורך התקופה אף היא תרמה לשיפור הביטחון הכלכלי של המשקיעים במדינה.
[עריכה] תוצאות הצמיחה הכלכלית
בתקופת הצמיחה הכלכלית של "הנמר הקלטי", אירלנד נהפכה מאחת המדינות העניות ביותר במערב אירופה לאחת מהמדינות העשירות ביותר. התוצאות המשמעותיות ביותר של הצמיחה הכלכלית כללו את:
תוצאות כלכליות:
- האבטלה צנחה מרמה של 18% בסוף שנות ה-80 לרמה של 4.2% ב-2005, והמשכורת הממוצעת במשק הפכה לבין הגבוהות באירופה.
- האינפלציה הייתה 5% בממוצע בשנה כך שרמת המחירים הגיעה לזו שבמרבית מדינות מערב אירופה.
- החוב הציבורי ירד בצורה דרסטית ל-34% התמ"ג בסוף 2001.
- השקעה גדולה בתשתית הפיזית של המדינה כתוצאה מהכסף החדש החלה. ה"תוכנית האירית הלאומית לפיתוח" מתרכזת בשיפור תשתיות והיקפה כ-52 מיליארד אירו (במונחים של 1999). כמו כן ההשקעה בתשתית הביאה להקמתה של רשת רכבות קלות בדבלין ולשדרוג המראה העירוני של העיר על ידי החלפת מדרכות והקמת פסלים חדשים.
תוצאות חברתיות ותרבותיות
- ההגירה השלילית היסטורית של אנשים מאירלנד נעצרה, ואירלנד נהפכה בעצמה ליעד עבור מהגרים ממדינות אחרות.
- העושר הרב שהחל להיצבר בידי הציבור נתפס כאחת מהסיבות של העלייה בפשיעת הנוער, במיוחד בפשעים הקשורים באלכוהול, וזאת משום שיש לנוער הרבה יותר כוח קניה מאשר היה לו בעבר.
- רבים באירלנד מאמינים שתרבותם הושחתה על ידי ערכים קפיטליסטים.
- העלייה ברמת החיים עוררה את הכבוד הלאומי של העם האירי והעלתה לו את המורל שהיה נמוך במשך שנים רבות.
- צעירים רבים עזבו את הפרברים ועברו לערים הגדולות דבר שהאיץ את תהליך העיור.
- תקופת הפריחה הכלכלית התאפינה בשינוים חברתים רבים ובהם הפיכת הגירושין לחוקיים, וגם הפיכתה של ההומוסקסואליות לחוקית. בין השאר נבחרו שתי נשים לראשי ממשלה. הזכות להפלה מלאכותית הצליחה לשמור על חוקיותה. למעשה אירלנד הפכה למדינה אירופאית מודרנית מבחינה חברתית.
