לוי (דמות תנ"כית)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוי הוא בנם השלישי של יעקב אבינו ולאה, והוא אבי שבט לוי, אליו השתייכו הכהנים והלויים.
על פי ספר בראשית, לאה אמו של לוי, קיוותה כי בעלה יעקב יעדיף אותה בעקבות הולדת בנה השלישי, ומכאן מקור השם 'לוי': "ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלושה בנים על כן קרא שמו לוי".
בסיפורי התנ"ך מוזכר לוי בשני סיפורים מרכזיים: בסיפור על אונס דינה אחותו (בראשית לד), וברצף הסיפורים על מכירת יוסף (בראשית לז-נ).
כפי שמסופר בבראשית, כאשר ישבה משפחת יעקב ליד שכם, דינה בתו נאנסה ונחטפה בידי שכם בן חמור, אחד מנכבדי העיר. ההצעה הערמומית של בני יעקב הייתה לאפשר לשכם לשאת את דינה לאישה, ובתנאי שימול את כל זכרי העיר. לאחר שהסכימו אנשי שכם למול את עצמם, נכנסו לעיר לוי יחד עם שמעון אחיו, ועל אף הסתייגותו של אביהם - הרגו את כל יושביה. אירוע זה הטביע את חותם חום-המזג על דמותו של לוי. חותם זה משתקף באמירה הנוקבת שלה זכו שמעון ולוי מאביהם לפני מותם:
| שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם |
||
| -- בראשית מט | ||
לוי נטל חלק גם בסיפורי שנאת האחים ליוסף; כל אחיו של יוסף (למעט בנימין, אחיו מאמו) חברו כדי להתנכל ליוסף, אך התבדו כאשר גילו לאחר עשרות שנים שיוסף נמלט ממעלליהם והפך לשליט במצרים.
שלושת בניו של לוי, גרשון, קהת ומררי, ירדו איתו מצריימה. מזרעה של משפחה זו צמחו מנהיגי ישראל הגדולים של אותה תקופה: משה ואהרון.
לוי נפטר מן העולם בגיל 137 שנה, ולאותם שנות חיים בדיוק זכה גם צאצאו עמרם, אבי משה (שמות 6 טז).
[עריכה] במדרשי חז"ל
ילקוט שמעוני על ספר שמות מייחס את יום לדיתו של לוי כששה עשר בניסן. על פי פרקי דרבי אליעזר, לוי היה בן ארבעים וחמש ברדת בני יעקב למצרים והוא חי במצרים 92 שנים. על פי סדר עולם רבה, לוי היה אחרון האחים שנותר בחיים.
| בני יעקב | |
|---|---|
| בני לאה: | ראובן | שמעון | לוי | יהודה | יששכר | זבולון | דינה (בת) |
| בני רחל: | יוסף | בנימין |
| בני בלהה: | דן | נפתלי |
| בני זלפה: | גד | אשר |
| עץ משפחה - שושלת יעקב | |
