מאי 1968

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פוסטר משנת 1968: "היה צעיר ושתוק". מאחור- הצללית הסטראוטיפית של של שארל דה-גול.

מאי 1968 (לעתים מאי 68') הינו כינוי לשביתה כללית שפרצה ברחבי צרפת. המהומות החלו בסדרה של שביתות סטודנטים שארעו במספר אוניברסיטאות ותיכונים בפריז. לאחריהן התרחשו עימותים הנהלות האוניברסיטאות ועם המשטרה. הנסיונות של ממשלתו של שארל דה גול על-ידי דיכוי המהומות עלו בתוהו, ורק הובילו לליבוי המאורעות. פעולות אלו הובילו לקרבות רחוב עם המשטרה ברובע הלטיני, ולבסוף לשביתה כללית של סטודנטים ושביתות בכל רחבי צרפת שכללו כ-10 מיליון עובדים צרפתים, שהם בערך שני-שלישים מכוח העבודה הצרפתי. המחאות היו מאוד חריפות, ולכן הביאו את דה-גול להקים מטה לפעולות הצבאיות שמטרתן הייתה להתמודד עם אי-השקט והתסיסה. לבסוף, הוא נאלץ לפזר את האספה הלאומית ולהכריז על בחירות פרלמנטריות חדשות ב-23 ביוני 1968.

הממשלה הייתה קרובה לקריסה, ודה-גול נאלץ למצוא מקלט זמני בבסיס של חיל האוויר הגרמני. ואולם, המצב המהפכני משהו נעלם במהירות, בדיוק כפי שהגיח. העובדים חזרו לעבודותיהם, בעידודה של הקונפדרציה הכללית של העבודה (CGT), ארגון השייך לשמאל הפוליטי, ושל המפלגה הקומוניסטית הצרפתית (PCF). כשהבחירות נערכו לבסוף ביוני, מפלגתו של דה-גול יצאה חזקה אף יותר וזכתה לרוב מוחץ של הקולות.

רוב המפגינים תמכו בגורמים מהשמאל, קומוניסטיים או אנרכיסטיים. רבים ראו באירועים כהזדמנות לנער את "המשטר הישן" בכמה בחינות חברתיות, כולל שיטות הלימוד, שחרור מיני ואהבה חופשית.