מבצע לפיד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ב-8 בנובמבר 1942, הוצא אל הפועל "מבצע לפיד" - נחיתת כוחות בריטיים ואמריקניים באלג'יריה ובמרוקו, תחת פיקודו של הגנרל האמריקני אייזנהאואר. במהלך החודשים הבאים השתלטו בעלות הברית גם על תוניסיה, שהוחזקה עד אז על ידי כוחות של מעצמות הציר. צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה, ולעומתו גרינג שר האוויריה הגרמני העריכו- שנים מאוחר יותר- כי מבצע זה הוא שהכריע את גורל צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה.
[עריכה] ההכנות למבצע
ההכנות למבצע לפיד נשמרו תחת מעטה כבד של חשאיות. בעלות הברית הקימו בגיברלטר הבריטית את מפקדת הפלישה, ומשם ניהלו את המבצע כולו. כוח האדם שהוקצה למבצע היה מצומצם- רק כמאה ועשר אלף חיילים הוקצו לנחיתה, לעומת מאה אלף חיילים הנאמנים למשטר וישי, נוסף לכוחות הציר.
[עריכה] המערכה באלג'יריה
ב-23 באוקטובר, שבועיים בלבד לפני תאריך היעד של המבצע, נמסר לאנשי המחתרת היהודית באלג'יריה (בפיקודו של ג'וזה אבולקר) על החלטת ארצות הברית לפלוש לצפון אפריקה. על פי התכנון המקורי, תפקיד המחתרת היה להשתלט על העיר אלג'יר ועל החוף באזורה, בכדי לאפשר את נחיתת בעלות הברית. בפועל, הבריטים והאמריקאים לא עמדו בלוח הזמנים שהוגדר למבצע (ייתכן שבשל חוסר אמון ביכולתה של המחתרת לבצע את המוטל עליה) ואחרו בלמעלה משתים עשרה שעות.
בשמונה בנובמבר, בשעה אחת לאחר חצות במוצאי שבת, החלו ג'וזה אבולקר ולוחמיו (מעט פחות מארבע מאות במספרם) להשתלט על העיר אלג'יר, ותוך 15 דקות השלימו את השתלטותם על העיר, ובכלל זה תחנת המשטרה, המחנות הצבאיים בסביבתה ותחנת הרדיו שלה. ההשתלטות עצמה בוצעה על ידי תרמית- אחד ממנהיגי המחתרת, קולנול ג'וס, שנשא תפקיד בכיר במשטרה המקומית, הוציא פקודת יום ובה הורה כי מילציה אזרחית תחליף את הכוחות הבצאיים בבסיסים שסביבות אלג'יר "לטובת משימות חרום". לוחמי המחתרת, תחת מסווה המילציה האזרחית, נכנסו ללא הפרעה לכל מתקני הצבא והשלטון, בעיקר בעמדות לאורך חופי אלג'יר. במהלך ההשתלטות, חיקו אנשי המחתרת ברשת הקשר מפקדים בכירים מקרב הצבא, ופיזרו דיסאינפורמציה ברדיו, בכדי למנוע התעוררות חשד. איש מחתרת אחד, סגן ז'אן דרייפוס (אין קשר משפחתי לאלפרד דרייפוס), נהרג במהלך המבצע, כאשר קצין וישאי ירה בו בגבו במהלך השתלטות על בניין הדואר. זהו ההרוג היחידי של המחתרת במהלך המבצע.
בעוד על פי התכנון המקורי פלישת בעלות הברית הייתה אמורה להתחיל בשבע בבוקר, נאלצו המורדים להחזיק בעיר עוד שתים עשרה שעות עד לתחילת הפלישה בשבע בערב. בחופי אלג'יר נחתו 2300 חיילים (מתוך 110,000 חיילים שנחתו בכל צפון אפריקה במהלך המבצע). הנחיתה עצמה כמעט נחלה כשלון חרוץ- בשל מחסור בנחתות חיילים נאלצו לשחות אל החוף, ובנוסף תנאי מזג האוויר וחוסר נסיון של משיטי הספינות גרמו להתהפכות אחוז נכבד מקרב הנחתות. לו הנחיתה הייתה נתקלת בהתנגדות של ממש, כך מעריכים, היא הייתה נכשלת ועימה המבצע כולו.
הצלחת המבצע פתחה את שערי צפון אפריקה בפני בעלות הברית, ויש היסטוריונים המשווים את חשיבותו האסטרטגית לנחיתה בנורמנדי.
במאי 1943 נכנעו ונפלו בשבי כרבע מיליון חיילים גרמנים ואיטלקים. המערכה הצפון-אפריקנית נסתיימה. במערכה זו, במסגרת הצבא הבריטי, לקחו חלק גם חיילים יהודים מארץ ישראל.
