מבצע רגל עץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצע רגל עץ הוא מבצע בו הפציצו מטוסי חיל האוויר הישראלי את מפקדות אש"ף בתוניסיה ב-1 באוקטובר 1985. מבצע זה הוא ההפצצה ארוכת הטווח המרוחקת ביותר שביצע חיל האוויר הישראלי, כ-2,300 ק"מ. במבצע זה גם בוצע תדלוק אווירי באמצעות מטוסי בואינג 707 ("ראם"). גם כאן, זהו התדלוק האווירי המרוחק ביותר שנעשה על ידי חיל האוויר הישראלי עד אותו זמן.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע למבצע
גם לאחר נסיגת צה"ל מלבנון ביוני 1985 והתייצבותו על גבול אזור הבטחון, נמשכו פעולותיו של אש"ף כנגד מדינת ישראל ואזרחיה. ב-21 בספטמבר, חדרה חוליית אנשי אש"ף לרצועת הבטחון ושיגרה מטח קטיושות אל עבר ישובי הגליל. ביום הכיפורים ב-24 בספטמבר, השתלטה חולייה של כוח 17 על יאכטה בקפריסין ורצחה את שלושת הישראלים ששהו על סיפונה. ישראל החליטה לשקם את כוח ההרתעתה שלה על ידי ביצוע פעולה שתבהיר כי אין לאנשי אש"ף מקום בו יהיו בטוחים. לאחר הפעולה הסביר שר הבטחון יצחק רבין: "אין חסינות לגורם אש"ףיסטי בשום מקום בעולם. ידו הארוכה של צה"ל תדע להשיג ולהעניש. ישראל תקבע את דרך הלחימה ומקום הפגיעה בהתאם לשיקוליה בלבד".
[עריכה] תכנון המבצע
המטכ"ל ביקש תחילה תכנונים לביצוע הפעולה גם מחיל הים וממפקדת קצח"ר. בסופו של דבר, בשל ההערכות המהירה והסיכון הנמוך יותר, הוחלט להטיל את הביצוע על חיל האוויר.
מטוסי ה-F-15 ("בז") נבחרו לבצע את המשימה בשל אמינותם הטכנית ויכולת התדלוק האווירית שלהם. התכנון היה ששמונת המטוסים שהיו מיועדים לבצע את ההפצצה יתודלקו פעמיים באוויר. פעם ראשונה במהלך הטיסה אל היעד ופעם שנייה - תדלוק קצר, לפני הכניסה לאזור התקיפה, אשר נועד למלא את מיכלי הדלק במלואם. בעיית האמינות הטכנית של המטוסים הייתה מרכזית. נבחרו 10 מטוסים שבהם נתגלו כמות התקלות הנמוכה ביותר בעבר ושני מטוסים מתוך העשרה טסו כגיבוי למקרה שתתגלה תקלה לפני נקודת האל-חזור בתקיפה.
שיקול נוסף שנלקח בחשבון היה קירבת המטרות לחופים ולמתקנים בהם שהו אזרחים ונופשים רבים. נעשה שימוש בחימוש מתקדם וניתנה הוראה מפורשת לטייסים שלא לשחרר את החימוש במידה ואין זיהוי ודאי של המטרות. כמו כן, בחירת נתיב הטיסה נעשתה בצורה שתמנע כניסה לנתיבי אוויר מסחריים ובמקביל, ישמר מרחק מספיק מטווח קליטת המכ"ם המצרי והלובי.
מפקד חיל האוויר, עמוס לפידות, הציג את תוכנית התקיפה בפני הממשלה. התוכנית קיבלה את תמיכתו של ראש הממשלה שמעון פרס ושל שאר השרים.
[עריכה] הפעולה
בבוקר ה-1 באוקטובר 1985 המריאו המטוסים בדרכם אל המבצע. לאחר התדלוק האווירי הראשון ולאחר שנבדקו מערכות שמונת המטוסים שיועדו להשתתף בתקיפה ונמצאו כשירות, שבו שני מטוסי הגיבוי לישראל. בשעה 11 הגיעו המטוסים אל מעל החוף התוניסאי והצליחו לזהות את המטרות. התקיפה התבצעה בשני גלים תוך כדי התחשבות בכיוון הרוח ומניעת מיסוך מטרות הגל השני בעשן הפיצוצים של הגל הראשון. על פי דיווחי הטייסים הפגיעות היו מדויקות ולשכת ראש אש"ף ומשרדים שונים של אש"ף ושל ארגון פורשי א-צעיקה נהרסו או נפגעו קשה. על פי פרסומי צה"ל, נהרגו בתקיפה 60-75 אנשי ארגוני טרור ו-70 נוספים נפצעו. לטענת ממשלת תוניסיה ואש"ף, נהרגו בהפצצה גם מספר אזרחים.
כבר בעת הטיסה חזרה לכיוון ישראל, הודיע ה-BBC על התקיפה. למרות זאת, לא הוזנקו מטוסי יירוט של חיל האוויר התוניסאי, אלא רק לאחר שהמטוסים הישראלים התרחקו מהאזור.
בדומה לעוד שני מבצעים - מבצע אופרה לתקיפת הכור העיראקי, ומבצע השמדת מערך הנ"מ הסורי במבצע שלום הגליל - נצבע על המטוסים שהשתתפו בתקיפה עצמה סימן מיוחד, בדומה לסימן הפלה.
[עריכה] תוצאות המבצע
הפעולה זכתה לגינוי נרחב וחריף מצד הקהיליה הבינלאומית. רק ארצות הברית לא הצטרפה לגינוי, אך נמנעה מהטלת וטו על החלטת הגינוי במועצת הבטחון. הפעולה אף פגעה ביחסי ארצות הברית והממשל התוניסאי בראשותו של חביב בורגיבה.
בטווח הארוך יותר, הייתה לפעולה השפעה על מוכנותן של מדינות ערב לארח את מפקדות ארגוני הטרור. תוניסיה אסרה, באופן זמני, את כניסת אנשי אש"ף לשטחה, ובסופו של דבר, עברו מפקדות הארגונים לעיראק, סודאן וירדן.
פעולות ארגוני הטרור לא פחתו. שבוע אחרי המבצע, ב-7 באוקטובר השתלטו טרוריסטים מחזית שחרור פלסטין על האוניה אקילה לאורו ורצחו אזרח אמריקאי. ב-27 בדצמבר באותה שנה, פעל ארגונו של אבו נידאל וביצע שתי התקפות טרור מתואמות בשדות התעופה של רומא ושל וינה. לטענת הארגון, היו פעולות אלו תגובה לתקיפה הישראלית על המפקדות בתוניסיה.
