מוצא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוצא (או מוצא תחתית), היא שכונה בפאתיה המערביים של ירושלים, שבעברה הייתה כפר מחוץ לעיר. השכונה מנותקת מהעיר ומוקפת הרים, עמקים ויערות. הכפר נוסד כיישוב יהודי מבודד בהרי ירושלים בעשור האחרון של המאה ה-19 וצורף לירושלים בשנת 1993. היישוב הוקם בידי ארבעה מתיישבים אשר כללו את יצחק ולאה כהן, שמואל ברוזה וכן משפחת מקלף (הוריו של מרדכי מקלף). היא השכונה הירושלמית הראשונה לקבל את פני העולים בכביש תל אביב-ירושלים (כביש מספר 1), בגובה כ-600 מטר מעל פני הים. מהכפר עולה דרך תלולה ומפותלת לשכונת גבעת שאול, שליד הר המנוחות.
ראשית היישוב הייתה באמצע המאה ה-19, כאשר מספר משפחות יהודיות מירושלים רכשו קרקעות בכפר קולוניה שבהרי ירושלים, ליד הכניסה המערבית לעיר. הם ערכו הכנות להקמת יישוב במקום ואף קראו לו "מוצא". בשל בעיות משפטיות, לא הוקם היישוב, אם כי נבנתה במקום תחנת דרכים ששימשה את הבאים לירושלים למנוחת הנוסעים וסוסיהם, לפני העלייה לעיר. האדמות נרכשו בסופו של דבר, על ידי מסדר בני ברית שביקש בשנת 1894 מועמדים להתנחל במקום. מסדר בני ברית איפשר למתיישבים לרכוש את נחלותיהם בתשלומים לתקופה ארוכה.
בעת ביקורו בארץ ישראל, ביקר הרצל במוצא ונטע בה ברוש (שנקרא "ארז הרצל"). באחד הלילות נגדע "ארז הרצל" ולאחר מכן נעשה נסיון לא-מוצלח לשקמו. את ילדי מוצא לימד הסופר והחוקר משה דוד גאון (אביהם של בני גאון והזמר יהורם גאון). למרות יחסי הידידות בין המשפחות היהודיות ובין התושבים הערביים בסביבה, הותקף היישוב במאורעות תרפ"ט. בהתקפה זו נרצחו כל בני משפחת מקלף, פרט לשלושה ילדים שהצליחו להימלט (מרדכי, חיים וחנה). לאחר מכן, ננטש הכפר לתקופה של כשנה ולאחר מכן יושב מחדש. בשנת 1933 הוקם הכפר הסמוך מוצא עילית, על ידי בני מוצא ומתיישבים נוספים מירושלים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- רבקה אלפר, המתנחלים בהר, תש"ד, הוצאה מחודשת: אריאל, ירושלים תש"ס
- שמואל אביצור, ממציאים ומאמצים (ע' 82 - 89), יד יצחק בן צבי - מוזיאון הארץ, 1986.
