מיכל ניב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיכל ניב (1966 - 21 בינואר 2000), עיתונאית, מנחה ושדרנית רדיו ישראלית.
מיכל ניב נולדה לניצה ולמתי ניב. אביה היה קצין בצה"ל. ילדותה עברה עליה בעיקר בפתח תקוה.
בדצמבר 1978 נהרג אחיה היחיד, אייל, בעת שירותו הצבאי, מירייה שנורתה בחדרו מנשקו האישי (ועדה שחקרה את האירוע התלבטה בין התאבדות לתאונה וקבעה שהייתה זו תאונת נשק). בשנת 1979, כשהייתה בת 13, מונה אביה לנספח צה"ל בלונדון וניב עברה לשם עם הוריה. באנגליה טיפחה את אהבתה למוזיקה. ב-1981 חזרה משפחת ניב לישראל, ועברה לגור בתל אביב. מיכל למדה בתיכון עירוני ה'. במאי 1982, התאבד אביה בירייה, על קברו של אחיה. מותם של אחיה, ומאוחר יותר של אביה, השפיעו מאוד על מצבה הנפשי של ניב, שנעשתה מסוגרת ומרוחקת ונהגה ללבוש רק שחור.
בשנת 1984 התגייסה לצה"ל, ושירתה בתחנת הרדיו גלי צה"ל, שם הגישה את תוכנית הבוקר האלטרנטיבית "הפסקת עשר". גם לאחר שחרורה מהשירות בשנת 1986, המשיכה ניב בהגשת התוכנית שהועברה לשעת ערב מאוחרת, ונקראה "הפסקת עשר בערב". התוכנית זכתה לאהדה רבה. לאחר ירידת התוכנית שידרה ניב תוכנית נוספת בשם "לחבק את הדובי" ותוכניות מיוחדות. בנוסף להיותה שדרנית רדיו, עסקה רבות בתחום הבישול: כתבה מדורי בישול במקומונים תל אביביים, בעת הקמת המסעדה "יועזר בר יין" סייעה בעיצובה ולאחר מכן הייתה מלצרית במקום, וכן בישלה במסעדה של מרגרט תייר שביפו.
בנוסף כתבה במשך תקופה ארוכה בעיתון "מעריב". ב-1988 הגישה את תוכנית הטלוויזיה "עד פופ", יחד עם אברי גלעד. בספטמבר 1996 הצטרפה לצוות ההקמה של תחנת הרדיו "רדיו תל אביב", ובשנת 1997 החלה להגיש את תוכנית הרדיו ההומוריסטית "היפות והאמיצות" עם תמר מרום ולאחר מכן עם עינב גלילי. התוכנית זכתה להצלחה רבה. עקב הצלחת התוכנית, העבירה התחנה את התוכנית לשעות מקובלות יותר. סקרי ההאזנה של התוכנית היו מצוינים ואף נשקל להעביר אותה לפורמט טלוויזיוני.
ב-21 בינואר 2000, היום שבו מלאו חמש שנים למותו של בן דודה אמיר הרשנזון, שנהרג בפיגוע בבית ליד, התאבדה מיכל ניב בתלייה בביתה בתל אביב.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- עמוד הזכרון של מיכל ניב באתר תחנת הרדיו
- כתבה על חייה ומותה של מיכל ניב בעיתון תל אביב
- היממה האחרונה בחייה של מיכל ניב באתר ארשת
- השיר "מיכלי, תראי כמה באו", שהוקלט לזכרה באתר במה חדשה