מינואט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
במוזיקה, מינואט הוא מחול ממקור צרפתי שמשקלו משולש (3/4) ומהירותו בינונית. שמו נגזר מן המילים minuetto באיטלקית ו-menuet ,menu בצרפתית (קטן, זעיר) ומתייחס לאופי הצעדים הזעירים והמדודים (pas menus) הנדרשים לביצועו.
ראשיתו במחצית השנייה של המאה ה-17 כריקוד אריסטוקרטי בתצרו של המלך לואי ה-14. מכיוון שהמינואט הוא בבסיסו ריקוד, בצורתו המקורית יש חזרות רבות, והוא קליל ביותר. בסוף תקופת הבארוק, הפך המנואט לחלק מהסוויטה (סדרה של מחולות) כגון אלה מאת יוהן סבסטיאן באך וגאורג פרידריך הנדל.
בתחילה, לפני שנעשה שימוש במינואט מחוץ להקשר של מוזיקה ריקודית, נכתב המינואט בצורה שניונית (בינארית), אך בסופו של דבר החלק השני גדל והתרחב והמינואט התפתח לצורה שלישונית. החלק השני (האמצעי), נכתב בדרך כלל בניגודיות לחלק הראשון מבחינת סולם ותזמור. בתקופתו של מלחין הבארוק הצרפתי ז'אן באטיסט לולי, נהוג היה לתזמר את החלק השני לטריו (הרכב של שלושה כלים), ומכאן שמו המסורתי טריו, גם כאשר התזמור הוא ליותר משלושה כלים.
בתקופה הקלאסית, הפכו המינואט והטריו לפרק סטנדרטי בסימפוניה בת ארבעה פרקים, ומאוחר יותר התפתח המינואט בסימפוניה לסקרצו, שינוי שהכניס לראשונה לודוויג ואן בטהובן.
מוצרט משתמש במחול המינואט כדי לייצג את מעמד האצילים באופרות שלו (למשל: בתמונת הנשף בדון ג'ובאני ובאריה של פיגארו "אם תרצה לרקוד" מתוך נישואי פיגארו), ובעקבותיו עושה זאת גם ורדי, בתמונת הנשף מתוך ריגולטו.
