מנחם בן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מנחם בן (בראון) נולד 1948 מבקר ספרות, משורר ופובליציסט ישראלי.

בן פרסם שירה בצעירותו וזכה להערכת המבקרים, אך עיקר השפעתו היא כמבקר ספרות.

אחרי שנדפסה בשנת 1966 סידרת שיריו של מנחם בראון "אדרת הגפן", שעל שמה נקרא ספרו הראשון כולו, הגדירו המבקר, פרופ' גבריאל מוקד, כ"גילוי החשוב ביותר של השנה בשירה" (ידיעות אחרונות 9.9.66). כעבור שנה, לאחר שנדפס ספר שיריו, חזרו מבקרים רבים אחר הערה זו: "מנחם בראון, זה ילד-הפלא של השירה והביקורת העברית" (דבר, 22.9.68) ועוד. בין כתביו המוקדמים הקונטרס "צמה צנופה: כליל-סונטות" (הוצאת דגה תש"ל), סידרת שירים חושניים שלא כל חלקיה עונים על תביעות הסונטה המסורתית. בשנים אלה תירגם לעברית את "ארץ הישימון" של ט.ס. אליוט.

במרוצת השנים, ככותב ברשת המקומונים של מעריב נהג לנצל את הבימה שניתנת לו גם להבעת עמדות נחרצות בנושאים שאינם ספרותיים גרידא, ביניהם: גינוי הממסד הרפואי בכלל ומתן התרופות הפסיכיאטריות בפרט, תמיכה נלהבת באזרוחם של עובדים זרים, הגדרת ההומוסקסואליות כמתועבת וקריאה לרפורמה מקיפה בלימודי התנ"ך - הימנעות משימוש במינוחים הטכניים המסובכים שנעשה בהם שימוש לתיאור דרכו הספרותית של התנ"ך, ובמקומם לימוד הסיפור התנ"כי כפשוטו. ככלל, בן מאמין במוצהר באלוהים, שולל את תורת דרווין, ורואה באיכותו הספרותית של התנ"ך עדות לאלוהיותו, אך בו בזמן הוא מביע איבה עזה ליהדות הרבנית.

משנת 2004 החל לכתוב בעיתון "מעריב" עצמו, טורים שבועיים העוסקים בביקורת תרבות וספרות, טור חודשי ובו סקירה של ספרים חדשים, ומעת לעת מאמרים בעמודי הדעות של העיתון.

כשהתפרסמו בעיתונות מאמריו בגנות ההגדרה הרפואית הסטנדרטית למחלת האיידס, ותיאור האופן שבו טיפל בבנו שחלה בסכיזופרניה מבלי לאשפזו ומבלי לתת לו תרופות, הם עוררו תשומת לב רבה וזעם מצד הממסד הרפואי. בין השאר טען בן, אויב התרופות הפסיכיאטריות, אחר קריאת סיפור על אהבה וחושך, כי אמו של עמוס עוז לא התאבדה, אלא מתה כתוצאה מתאונה של נטילת כדורי הרגעה [1].

כמבקר ספרות בולט בן בהערצתו הנלהבת לשירתה של יונה וולך, שלדעתו עולה על שירת גדולי המשוררים העולמיים, וכן בהערצתו לשירת דוד אבידן. ביקורת לעגנית במיוחד שלו לספרו של יצחק לאור הביאה לתגרה פיזית בינו לבין הסופר.

על גישתו למלאכת הביקורת כתב:

"אני אדם שמאמין לגמרי באלוהים, וברור לי לחלוטין שאני נשפט, ממש כך, על הדברים שאני כותב ועל דיני הנפשות שאני מפרסם (וברור לי שמדובר בדיני נפשות). ברור לי שאם אחטא בנידון, ייתכן בהחלט שאומת. מבחינה זו אפשר לסמוך עליי שאני לפחות משתדל (ולא בטוח שאני מצליח) לא לחטוא, לא באכזריות יתר, לא ברחמנות יתר, לא בזדון, לא במשוא פנים" (ספר השנה של העיתונאים - 1994)

פרסם עשרה ספרים, ביניהם ספרים לילדים, זוכה פרס ראש הממשלה לספרות ופרס ברנשטיין לביקורת. הופיע בטלוויזיה בתוכנית התרבות 'המעגל הקטן' ובתוכנית הסאטירה המחשוף של גיא מרוז ויוני להב.

[עריכה] ספריו

אדרת הגפן, שירים, מאת מנחם בן בראון, עקד תל אביב, 1967.
אין שירה בלתי מובנת ומאמרים אחרים, ירון גולן, תל אביב, 1989.
‫ חגית בסירת הירח, סיפור בחרוזים לילדי הגן והכיתות הראשונות, ציירה מישל פרחי, ירון גולן, תל אביב, תשנ"ב 1992.
הים פלחים שקופים, שירים, עכשו, ירושלים, תשל"א 1971.
פלונטר, רומן, ארלית, תל אביב, 1979.
צמה צנופה, כליל - סונטות, דגה, תל אביב, 1970.
תיק שירה, אחרית דבר דורון קורן, ירון גולן, תל אביב, 1994.
שירים חדשים, ירון גולן, תל אביב, 1986.
משלמה המלך עד שלמה ארצי, מיונה הנביא עד יונה וולך, סידרת האוניברסיטה המשודרת, גלי צה"ל ומשרד הביטחון, 2006.