מנחם גנסין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנחם גנסין (1882, רוסיה - כ באב תשי"א 1951, תל אביב) היה שחקן תיאטרון ובמאי מהאבות המייסדים של התיאטרון בארץ ישראל, ממיסדי תיאטרון הבימה, שגידל דורות של שחקנים ואנשי תיאטרון.
גנסין נולד ברוסיה, אחיו של הסופר אורי ניסן גנסין. הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1903. עבד במושבות כפּועל ומורה. כבר בעלייתו הראשונה לארץ החל לשחק בתיאטרון, והיה פעיל בקבוצת התיאטרון העברי הראשונה בארץ ישראל "חובבי הבמה העברית" ביפו, אם כי במקביל עבד כמורה וכפועל בנס ציונה.
ב-1912 יצא לפולין ועבד כשחקן בלהקת-תיאטרון עברי בקהילות פולין. בשנת 1913 היה מעורב בנסיונו הראשון של נחום צמח להקים את תיאטרון הבימה. למרות כשלונו של נסיון זה, שב והקים את התיאטרון ביחד עם צמח וחנה רובינא במוסקבה ב-1917, בהשגחתם והדרכתם של קונסטנטין סטניסלבסקי ויבגני וכטנגוב.
ב-1923 עזב את קבוצת "הבימה" ועלה לארץ. כאן הקים, בצוותא עם אחרים, כשמעון פינקל, אותם פגש בברלין בדרכו אל הארץ, את "התיאטרון הארץ ישראלי", בו שימש הן כשחקן והן כבמאי. משזה נכשל, והבימה עלתה לארץ, ב-1928 שב והצטרף ל"הבימה".
ב-1932 היה בין השחקנים בסרט העברי החלוצי "עודד הנודד".
גנסין נחשב לאחד משחקני האופי הגדולים של התיאטרון העברי, לימד משחק לדורות של שחקנים, והיה מעמודי התווך של הבמה העברית בשנותיה הראשונות.
כתב ספר דרכי עם התיאטרון העברי, תש"ו.
[עריכה] לקריאה נוספת
- גצל קרסל, לכסיקון הספרות העברית (עמ' 496), הוצאת הקיבוץ הארצי, תשכ"ה.
