מפעלי ים המלח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפעלי ים המלח היא חברה העוסקת בהפקת מחצבים באזור ים המלח. היא נוסדה על ידי מדינת ישראל ב-1952 ומפיקה בעיקר אשלג (תרכובות אשלגן), ברום ומגנזיום. החברה היא אחד מיצרני האשלג והברום הגדולים בעולם. החברה נמצאת בבעלות חברת כימיקלים לישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
הפקת מחצבים מים המלח החלה כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20 על ידי חברת האשלג הארץ ישראלית של משה נובומייסקי שפעלה על פי זיכיון של המנדט הבריטי. עם קום המדינה החליטה ממשלת ישראל לבחון מחדש את פעילות ייצור האשלג, בין השאר עקב המעורבות הבריטית. ב-1952 הוחלט להקים את מפעלי ים המלח, והחברה החלה את פעילותה עם רכישת הציוד של חברת האשלג שהפסיקה פעילותה עקב אי עמידה בתנאים שהציבה הממשלה.
ב-1961 הוסדר חוק במסגרתו קיבלה החברה מהמדינה זיכיון להפקת מחצבים בים המלח באופן בלעדי ושימוש בשטחי עזר בהיקף של כ-600 קמ"ר מאזור סדום ועד לאזור מצדה. זיכיון זה הוארך עד לשנת 2030. ב-1968 הוקמה החברה הממשלתית כימיקלים לישראל שאיגדה מספר מפעלי תעשיות כימיות בישראל וביניהם מפעלי ים המלח. ב-1992 החלה המדינה להנפיק את מניות כימיקלים לישראל וב-1999 מכרה את השליטה בחברת האם החברה לישראל לידיים פרטיות. בכך הפכו מפעלי ים המלח לחברה בבעלות פרטית.
בשנת 1987 הקימה החברה מסוע באורך של יותר מעשרה קילומטרים, שהוביל את התוצרים מים המלח לכיוון תחנת רכבת המשא במישור רותם, סמוך לדימונה. ב-1994 הוקמה תחנת כוח פרטית לשימוש המפעלים. בשנת 2001 הופרד תחום השיווק של החברה ואוחד עם תחום השיווק של חברת רותם אמפרט העוסקת במחצבי הפוספטים לשם יצירת חברת "כיל דשנים".
[עריכה] הפקת האשלג
אשלג הוא המוצר העיקרי שמפיקים מפעלי ים המלח. שיטת ההפקה מבוססת על אידוי מים בבריכות אידוי שנמצאות בחלקו הדרומי של ים המלח. יתרונו המקורי של אזור זה היה במים הרדודים יחסית שהפכו את האידוי הטבעי לישים. תוצר הביניים של האידוי בבריכות הוא תמיסה רוויה של המינרל קרנליט. את התמיסה שואבים בצינורות וממשיכים לעבד במכונות במפעל. בשיטת הפקה זו מתקבלים תוצרים תוך השקעה בעלות נמוכה יחסית לכריית המחצבים מהקרקע. רוב ההפקה בעולם בשיטה זו מתבצעת על ידי מפעלי ים המלח ובכך יתרונם הכלכלי. מפעלי ים המלח מפיקים מדי שנה יותר מ-2.5 מיליון טונות אשלג.
[עריכה] קשיים בהפקה
הפקת האשלג נתקלת בקשיים בתחומי הייצור עצמו וההשפעה על הסביבה.
- הפקת האשלג כוללת קבלת מוצרי לוואי שונים. בין השאר, מתקבל בתהליך ברום, שערכו רב. מאידך, במסגרת תהליך האידוי מתקבל תוצר לוואי לא רצוי: מלחים פשוטים כדוגמת מלח בישול, השוקעים על הקרקעית ומגביהים אותה ב-20 סנטימטר מדי שנה. כדי להתמודד עם המשקע נוקטת החברה בשיטה של הגבהת דפנות בריכות האידוי. הבעיה היא שפעולה זו מוגבלת מסיבות הנדסיות ולא ניתן לבצע הגבהה לעד. בעיה נוספת בהגבהה היא הימצאותם של מלונות ים המלח לחופן של בריכות האידוי. העלאת המפלס עלולה להביא להצפה ולערעור של יסודות המלונות. [1]
- עם השנים, בעקבות שאיבת מי נהר הירדן וסכירת מוצאו בדרום הכנרת, יורד מפלס ים המלח באופן עקבי. מפלס מים נמוך מהווה יתרון לשיטת האידוי ומכאן הבחירה בחלקו הדרומי של ים המלח שקרקעיתו רדודה יותר. עם זאת, כבר בשנות ה-70 של המאה ה-20 הגיע אזור זה למצב של התייבשות ומפעלי ים המלח נאלצו להשקיע באמצעי שאיבה מחלקו הצפוני של הים שהובילו לייקור ההפקה ובשנים מאוחרות יותר באמצעי שאיבה משכבות מים עמוקות ופחות מתוקות. למעשה, כל חלקו הדרומי של ים המלח מדרום ל"לשון" מחולק כיום לבריכות המשמשות להפקת אשלג, גם בצד הירדני. שאיבת המים לצורך האידוי תורמת גם היא לירידה של כ-20% במפלס המים.
[עריכה] מגזרי פעילות
מפעלי ים המלח מייצרים חומרי גלם הנמכרים לחברות נוספות בקבוצת כימיקלים ומעובדים למוצרים כימיים נוספים. תחום הדישון מהווה נדבך מרכזי בפעילות באמצעות שילוב האשלג עם הפוספט שמהווים מרכיבים עיקריים בדישון צמחים. החברה האחות, רותם אמפרט, מספקת את הפוספטים למוצרים המשולבים.
הברום המופק בים המלח מהווה אחוז ניכר מהתפוקה העולמית ומשמש את תעשיות האלקטרוניקה, טיהור המים, ההדברה והתרופות. בין השאר משמש הברום להגברת עמידות משטחים לחום.
המגנזיום משמש לייצור אלומיניום וסגסוגות המיועדות לתעשייה ובמיוחד בתעשיית הרכב. חברת פולקסוואגן הגרמנית שותפה לייצור יישומי המגנזיום.
[עריכה] סוגיות מעוררות מחלוקת
- מפעלי ים המלח קיבלו את הזיכיון הבלעדי להפקה עוד לפני גיבושו של חוק התכנון והבנייה שנחקק מאז. כתוצאה מכך, התבצעו פעולות הקמה והרחבה של המפעלים ללא כל פיקוח מקומי או כלל ארצי. בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלו להישמע הסתייגויות, בעיקר של ארגונים סביבתיים, שביקשו לתקן את המצב כדי למנוע מצבים שבהם פיתוח המפעלים פוגע באיכות הסביבה או בגורמים שכנים אחרים. ב-1995 התקבל חוק המכפיף את הפיתוח העתידי בשטחי מפעלי ים המלח לחוק התכנון והבנייה. [2]
- בדומה למפעלי ים המלח, גם אזור המלונות בחופו הדרומי של ים המלח מספק עבודה רבה לתושבי האזור. גורמי התיירות מביעים לעתים חשש לפגיעה בהכנסתם בעקבות פעילות מפעלי ים המלח. המלונות נמצאים על חופי בריכת אידוי (המכונה מס' 5) ומכאן ההשפעה הרבה של פעילות המפעלים על המלונות. כאמור, מובע חשש בקשר להצפת המלונות וערעור היסודות, אך עם זאת, דווקא המיקום מול הבריכות מספק מפלס מים יציב יחסית באמצעות השאיבה בניגוד לים עצמו שמפלסו יורד בהתמדה.
- הופעת בולענים בחופי ים המלח בשנים האחרונות נובעת ככל הנראה מפעילות מפעלי ים המלח. נראה כי הבולענים מופיעים בגלל הירידה במפלס ים המלח, שנגרמת מבריכות האידוי של המפעלים.
