מצודת אנטוניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצודת אנטוניה מצודה מתקופת הבית השני שהקים הורדוס בירושלים.
בשנת 35 לפני הספירה בנה הורדוס את המצודה, על בסיס מצודה קיימת בשם "מצודת בריס" או "מצודת הבירה" שהייתה קיימת כנראה כבר מתקופת שיבת ציון. המצודה נבנתה בקצהו הצפון מערבי של הר הבית. למצודה היו קירות חיצוניים גבוהים, והיא דמתה כולה למגדל שבארבע קצותיו ארבעה מגדלים. אולמות תת קרקעיים חיברו את המצודה עם הר הבית. גובה המגדלים 50 אמה (כעשרים וחמישה מטרים) פרט למגדל הדרום מזרחי שגובהו כשבעים אמה. המצודה נקראה על שם פטרונו הפוליטי של הורדוס - מרקוס אנטוניוס. חשיבותה של המצודה במקום גבוה השולט על הר הבית מוצאת את ביטויה במילים של יוספוס פלביוס: "בית המקדש שלט על העיר, מבצר אנטוניה שלט על בית המקדש ומי שהחזיק בעמדה זו שלט על שלושתם". יוספוס מתאר את המצודה במילים אלו:
- "בשטחה ובתוכנית בניינה דמתה המצודה מבית לארמון מלכים, כי נחלקה לחדרים רבים למיניהם, שונים במראיהם ובתכונתם, לאולמים ולבתי מרחץ ולחצרות רחבות ידים למחנה הצבא, עד כי נמצא בה כל טוב חמדות העיר והדר בית מלכות" (תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ה,ה,ח).
המצודה שימשה את הרומאים להשגיח על אזור הר הבית, ושהה בה חיל מצב רומאי.
יש המזהים את המצודה כמקום בו נשפט ישו, ולפיכך כתחנה הראשונה בארבע עשרה תחנות הצלב מהן מורכבת הויה דולורוזה, היא "דרך הייסורים" שעבר ישו ממשפטו ועד לקבורתו. על פי אלו, "מרצפת האבנים" או ה"גובתא" המוזכרת בספר יוחנן פרק 19 פסוק 13 בברית החדשה (וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ פִּילָטוֹס אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה הוֹצִיא אֶת־יֵשׁוּעַ וַיֵּשֶׁב עַל־כִּסֵּא הַמִשְׁפָּט בַּמָּקוֹם הַנִּקְרָא רִצְפָה וּבִלְשׁוֹנָם גַּבְּתָא) הינה מצודת האנטוניה.
בימי המרד הגדול, בשנת 66, כאשר ניסה הנציב העריץ גסיוס פלורוס להגיע להר הבית עם חייליו, על מנת לבזוז את אוצרות המקדש. אחד ממעשי המרד הראשונים היה הריסת האולמות התת קרקעיים המובילים מן האנטוניה להר הבית. בהמשך הלחימה, התבצרו חיילים רומאים במצודת האנטוניה. המתקוממים, בהנהגת אלעזר בן חנניה, צרו על מצודת האנטוניה, והצליחו לבסוף לכבשה, לאחר שהרומאים שנמצאו בה נכנעו. לאחר שהניחו הרומאים את נשקם נרצחו על ידי המורדים, פרט למפקדם מטיליוס, אשר התחייב להתגייר.
בשנת 70, בעת המצור על ירושלים, כבשו הרומאים את האנטוניה, ופרצו דרכה להר הבית. טיטוס ציווה להרוס את כל הבניינים אשר במתחם הבירה, על מנת לפלס דרך רחבה להר הבית.
מצפון לפינה הצפונית מערבית של מבנה הר הבית נחשפו בעבר כמה שרידי בנייה מרשימי שזוהו בטעות בידי כמה חוקרים ונתקבלו במסורת הנוצרים כשייכים למבנה מצודת האנטוניה. עיקר השרידים נחשף בשנות ה-60 של המאה ה-19 בעת הקמת מנזר אחיות ציון שבו הם משולבים כיום. השריד הבולט ביותר הקשור למצודת האנטוניה הוא גוש סלע חצוב שמידותיו 45X120 מטר המתנשא לגובה של כמה מטרים מעל לפינה הצפונית מערבית של מתחם הר הבית. על מצוקו הדרומי בנוי בית הספר אל עומריה. מצפון לו בשטח אחיות ציון מצויה בריכת הסטרותיון שמתיאורו של יוספוס (מלחמות ה יא ד) ניתן להסיק שהייתה מצויה בחפיר מצפון למצודת האנטוניה. החוקרים מסכימים כי כמה שרידי בניה מרשימים שבעבר שויכו בטעות למצודת אנטיוניה שייכים לתקופת אליה קפיטולינה: ריצוף האבן המכונה ליתוסטרטוס, קמרונות הקירוי של בריכת הסטרוטיון עליהן הוא מונח וקשת אקה הומו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מאמר בדבר מיקום האנטוניה ומנזר האחיות ציון מתוך אתר 02 נט.
[עריכה] לקריאה נוספת
- יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (תרגום ד"ר י. נ. שמחוני), הוצאת מסדה, 1968.
- משה פרלמן, טדי קולק, ירושלים, 4,000 שנות היסטוריה של עיר הנצח, ספרית מעריב, 1971.
- זאב וילנאי, אריאל, אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, כרך א'.
- עירית זהרוני (עורכת), דרך ארץ - עם חי בנופיו, הוצאת במחנה, משרד הבטחון ההוצאה לאור, 1985.
- אפרים שטרן (עורך), האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, כרך 2
