משה תקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רבי משה בן חסדאי מתקו, מחכמי אוסטריה בשנות ד'תתק"פ בערך. מושבו היה בעיר תקו באוסטריה, הנקראת כיום טאכויא, והוא קבור בעיר ניישטאט הסמוכה לוינה (שו"ת מהר"י ברונא סימן כד).

רבי משה תקו נודע בייחוד על שם חיבורו כתב תמים, בו באות לידי ביטוי תפיסות איזוטריות וקיצוניות בעניני אלהות.

מתלמידיו נודע חכם אחד בשם רבי יונה בן שמואל מחכמי אשכנז. רבו היה רבי דוד בן קלונימוס ממינצבורג.

[עריכה] חיבוריו

חיבר ספרים רבים, ביניהם פירוש על המשנה סדר זרעים וטהרות, בדומה לפירושי רבי שמשון משאנץ, ותוספות על הש"ס. קטעים מפירושיו אלו הובאו בדברי ראשונים אחרים. הרמב"ן למשל, מזכירו בחידושיו למסכת גיטין (דף ז').

חיבר גם פיוטים וסליחות, ואחת מהן, המתחילה "אביוני מלך נאקת עמך", התפרסמה. כמו כן השיב תשובות רבות בהלכה שהובאו בספרי הראשונים.

[עריכה] הגותו

בעת המחלוקת החריפה על הרמב"ם וספריו האמוניים המורה נבוכים וספר המדע, הגיעו כתבי הרמב"ם גם אליו. בעקבות זאת, הוא חיבר קונטרס גדול בשם כתב תמים שבו הוא משיג על הפילוסופים היהודיים כמו רבי אברהם אבן עזרא והרמב"ם ורב סעדיה גאון, ועל הפילוסופיה בכלל, ומגדיר את דעותיהם כמינות.

בספרו טוען רבי משה תקו כי לצד היות הבורא לא גשמי, הוא גם מצמצם את עצמו ומופיע לעתים בצורה גשמית, כאשר היכולת לעשות זאת היא עצמה מכח אינסופיותו.

תפיסה זו של האלהות, מוגדרת על ידי הרמב"ם כמינות, אף שהראב"ד כותב על הרמב"ם שרבים וטובים ממנו סברו שכל ביטויי ההגשמה שבתנ"ך, על איברים הנמצאים אצל הבורא, מתפרשים כפשוטם.

בנוסף לביקורתו של רבי משה תקו נגד הפילוסופים היהודים, הוא תוקף גם את חסידי אשכנז שבדורו שבראשם עמדו רבי שמואל החסיד ורבי יהודה החסיד, ואומר שדעותיהם הובאו מספרי הקראים. כן הוא תוקף את שיר היחוד שנתחבר על ידי חכם מבית מדרשם של חסידי אשכנז אלו, על תפיסת האלהות האימננטית שלו, הקרובה לפנאנתאיזם (מהסוג הראשון שפורט שם).

העקרון שהנחה את רבי משה תקו בדעותיו הוא עקרון הפשטות ושלילת החידושים. מחמת עקרון זה סירב לקבל פירושים אפולוגטיים ליישוב קשיים תאולוגיים, ועדיף לפרש את פסוקי התנ"ך כפשוטם, על אף הקושי שבביטויים האנתרופומורמיים; וכך גם הסיק שהבורא שוכן בשמים ממעל ואינו אימננטי.

קונטרס זה נדפס לראשונה בחלקו במאסף אוצר נחמד חלק ג. לאחרונה יצאה לאור מהדורת פקסמיליה של כתב יד פריז בצירוף מבוא ומפתחות, על ידי יוסף דן, הוצאת מרכז דינור, ירושלים תשמ"ד.