חסידות אשכנז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חסידות אשכנז היא חוג דתי שהתפתח אצל יהודי אשכנז במחצית השנייה של המאה ה-12 ובמאה ה-13.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
מייסדי חסידות אשכנז הם רבי שמואל החסיד ובנו רבי יהודה החסיד (1150 - 1217), מחבר ספר חסידים, שהפך במהרה להיות הדמות העיקרית בתנועה. שניהם צאצאים של משפחת קלונימוס, שהיגרה באמצע המאה ה-10 מאיטליה לגרמניה ובכך החלה למעשה את התיישבות היהודים בגרמניה. לא ברור מה היה ההיקף של תנועת חסידי אשכנז: האם מדובר בגוף איזוטרי שהכיל רק קבוצות אליטיסטיות קטנות שהונהגו בידי תלמידי החכמים או בתנועה שכללה את מרבית היהודים בגרמניה באותה תקופה. בכל אופן ברור שאת המנהגים המיוחדים, ובעיקר את מנהגי הפרישות והסגפנות, נהגו רק תלמידי החכמים. הרקע לצמיחת התנועה היה מצב המצוקה והסבל שאפיין את יהדות גרמניה בתקופת מסעי הצלב.
עם התגברות הצרות והרדיפות במהלך המאה ה-13 בגרמניה עברו חסידי אשכנז (ויהודי אשכנז בכלל) בהדרגה לספרד. שם השתלבו חלקם בעולמה של הקבלה שהלכה והתפתחה על רקע תור הזהב של יהדות ספרד. חסידות אשכנז כתנועה הפסיקה להתקיים במאה ה-14, ואולם הרעיונות שפיתחה והספרים שנכתבו בה - בפרט ספר חסידים וספר "הרוקח" של רבי אלעזר מוורמס - המשיכו להשפיע על הגות יהודי אשכנז וההגות היהודית בכלל בדורות הבאים עד העת החדשה.
[עריכה] הגות ומנהגים
התקופה שבה פעלו חסידי אשכנז הייתה אחת מתקופות השיא בתולדות הפילוסופיה היהודית, שנפוצה באותה העת בקרב קהילות ישראל. חסידי אשכנז טענו שתורת הסוד שלהם היא פרי מסורת ארוכת שנים ששורשיה נטועים בספרות ההיכלות, אולם מצד שני הם חידשו חידושים רבים בתחום תורת הסוד והמוסר. זרם זה הכיל יסודות מיסטיים, אך לא היה מיסטי באופן מובהק. בניגוד לבעלי התוספות שפעלו גם הם באותה תקופה, ועסקו בעיון ופלפול בתלמוד ומתוך כך פיתחו יצירה הלכתית חדשנית ומקורית, אנשי חסידות אשכנז נצמדו לפסקים לפי מנהגי הדורות הקודמים ומסורתם, ונהגו בכל הקשור להלכה בשמרנות.
חסידות אשכנז העמידה תורה פילוסופית מורכבת בנושאים רבים, בהם על מהות העולם והקשר בין אלוהים והעולם, לרבות מערכת של מלאכים ושדים. היא פיתחה מושגים חדשים (או הרחיבה את משמעותם של מושגים קיימים) בהגות היהודית, בעיקר מושגי כבוד ה' ותיאורים של ההתגלות האלוהית בעולם. מלבד זאת היו לה גם השקפות שונות על אורח חיי הקהילה, שבעיקרם העמדת צורכי הכלל לפני צורכי הפרט. תורת חסידי אשכנז עסקה גם בנושאים של מוסר, חינוך, מבנה הנפש ועוד. החוקרים חלוקים בשאלה עד כמה שואבת חסידות אשכנז רעיונות שהיו קיימים קודם לכן ביהדות - בין השאר עלו שמותיהם של רס"ג ואבן עזרא, וכן השקפות שהיו קיימות ביהדות אשכנז הקדומה שמקורן ביהודי ארץ ישראל - או שהתפיסות הן פיתוח עצמי פרי התקופה. נערכו גם השוואות בין עולם המחשבה של חסידי אשכנז לרעיונות שהתפתחו באותה תקופה בתאולוגיה הנוצרית באירופה. עולם המחשבה והמיסטיקה של חסידי אשכנז השפיע גם על התפתחות תורת הקבלה בתקופות מאוחרות יותר, אף כי ההתגבשות הרעיונית של הקבלה ושל חסידות אשכנז התחוללו בלא תלות או קשרים הדדיים של ממש. הרעיונות והחיבורים של המקובלים בפרובנס וגירונה לא היו ידועים לחסידי אשכנז.
כאמור, חסידי אשכנז גם יישמו את הגותם הלכה למעשה, וכינו אותה "דרך החסידות". הייתה להם מערכת רחבה של מנהגים, חומרות והלכות (חלקה בא לידי ביטוי בהנהגות ספר חסידים), שכללה מנהגי פרישות, סגפנות והנהגות מיסטיות. שני תחומים שעסקו בהם בעיקר הם מושג התשובה - שם פותח הרעיון של תשובת המשקל, שעיקרו סיגוף ומיעוט הנאות כדי לכפר על החטא - ועולם התפילה. הם עסקו במניית אותיות ומילות התפילה ובייחוס משמעות פרשנית ומיסטית לגימטריה. הם אף חיברו פיוטים, המפורסמים שבהם שיר הכבוד ("אנעים זמירות") - המפרט את תיאורי הגשמת האל שבמקרא - ושיר הייחוד, שיר ארוך שבו כלולים רעיונות פילוסופיים רבים של חסידי אשכנז.
[עריכה] ראו גם
- רבי יהודה החסיד
- רבי אלעזר מוורמס
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] לקריאה נוספת
- יוסף דן, חסידות אשכנז בתולדות המחשבה היהודית, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
- יוסף דן, חסידות אשכנז, הוצאת האוניברסיטה המשודרת.
- א' מרקוס (עורך), דת וחברה במשנתם של חסידי אשכנז, לקט מאמרים, ירושלים תשמ"ז.
- יוסף דן, "תורת הסוד של חסידות אשכנז", מוסד ביאליק, ירושלים תשכ"ח.
