משפט הרופאים בגרמניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משפט הרופאים בגרמניה הוא משפט בו הועמדו לדין 23 פושעי מלחמה נאציים שביצעו ניסויים רפואיים על גופם של אסירים.
בין הזוועות שחוללה גרמניה הנאצית, מחרידים במיוחד היו הניסויים הרפואיים הנאציים, שביצעו רופאים גרמניים במחנות הריכוז וההשמדה, על גופם של אסירים חסרי ישע.
חלק ממבצעי הניסויים, 20 רופאים ו-3 אנשי סגל רפואי הואשמו בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות והועמדו לדין בנירנברג.
המשפט נערך החל מ-25 באוקטובר 1946 ועד ל-20 באוגוסט 1947. במשפט הגנו הנאשמים על מעשיהם עד הסוף כמעשים פטריוטיים בשירות המולדת.
בית הדין מצא כי הניסויים נערכו באכזריות מחרידה ללא הסכמתם של הקורבנות וללא תכלית מדעית אמיתית וכי היו אלה מעשי רצח מתוכננים שנגרמו תוך עינויים וסבל שלא יתואר של הקורבנות.
על 7 מן הנאשמים נגזר גזר דין מוות והם הוצאו להורג בתליה ב-2 ביוני 1948 בכלא לנדסברג שבבוואריה (בו נכלא בזמנו היטלר לאחר הפוטש במרתף הבירה). 9 מן הנאשמים נידונו למאסר ו7 מהנאשמים זוכו.
אחד הלקחים שהופקו מן המשפט היה כי לעולם לא יבוצעו יותר ניסויים רפואיים על בני אדם ללא הסכמתם, וללא שיסבירו להם מראש את אופן עריכת הניסויים ואת התוצאות הרפואיות העלולות להגרם להם כתוצאתם. לקחים אלה גובשו בעקרונות שזכו לשם "קוד נירנברג". בשנת 1964 פרסמה עצרת ההסתדרות הרפואית העולמית שהתכנסה בהלסינקי, פינלנד את הצהרת הלסינקי משנת 1964, הקובעת כללים ליישום עקרונות אלה ומהווה אחד ממסמכי היסוד של האתיקה הרפואית. מדינות רבות, ובכללן ישראל, אימצו עקרונות אלה לתוך הקוד האתי הרפואי ואף לחקיקה הרלוונטית.
