נחלאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נחלאות הוא כינוי לגוש של 32 שכונות וותיקות בלב ירושלים, שנבנו בין אמצע המאה ה-19 לאמצע המאה ה-20. השכונות הראשונות נבנו על ידי יהודים יוצאי העיר העתיקה (אנשי היישוב הישן) כחלק מפעילות היציאה מהחומות, ואילו החדשות יותר הוקמו על ידי בני עדות המזרח שעלו ארצה לאחר קום המדינה. רוב השכונות מרוכזות בין הרחובות אגריפס ובצלאל, ומיעוטן מגיע עד רחוב יפו מכאן ושכונת בצלאל מכאן. רובן בנויות במתכונת שכונות החצר האופייניות לבנייה היהודית הקהילתית של אותה תקופה. הקרקע נקנתה חלקים חלקים מידי יושבי הכפר הערבי ליפתא שבמערב ירושלים. בשנים האחרונות פועל מיזם שיקום אורבני וקהילתי בנחלאות, הנקרא "פרויקט שיקום לב העיר". שם זה מלמד על מיקומו של גוש השכונות, אך גם על מספר השכונות השותפות בו, לב בגימטריה 32.

תוכן עניינים 1 מקימי הנחלאות 2 צורת הנחלאות 3 שמות הנחלאות 4 תושבי הנחלאות 5 שוק מחנה יהודה 6 דמויות בולטות בנחלאות 7 בתי הכנסת בנחלאות 8 השכונות 9 לקריאה נוספת

[עריכה] מקימי הנחלאות

השכונות הוותיקות בנחלאות הוקמו, כאמור, על ידי יוצאי העיר העתיקה, אך ניתן לחלק את יוזמות הבנייה לחמישה סוגים עיקריים:

• שכונת כולל - התארגנות על בסיס כלכלי-חברתי, לרוב על פי ארץ או עיר המוצא. לדוגמה: כנסת ישראל; בתי מונקאטש.

• שכונת עדה - הקמת השכונה עבור מתיישבים בני עדה אחת. לדוגמה: מזכרת משה (אשכנזים); נווה שלום (פרסים וחאלבים); נחלת אחים (כורדים).

• שכונת יזם - יוזמה כלכלית גרידא, שמטרתה למכור או להשכיר את הבתים לכל המרבה במחיר. לדוגמה: סוכת שלום; מחנה יהודה; אבן ישראל.

• שכונת הקדש וצדקה - יוזמת חסד של בעלי אמצעים לטובת עניים. לדוגמה: זיכרון טוביה, אהל משה.

• שכונת הנצחה - יוזמה פרטית של בעל נכסים המבקש להנציח את שמו. לדוגמה: בתי ראנד; בתי ברוידא.

[עריכה] צורת הנחלאות

השכונות הראשונות בנחלאות, שנוסדו במחצית השנייה של המאה ה-19, נבנו ברובן במתכונת של שכונת חצר: בתי השכונה הקיפו כמסגרת אטומה חצר פנימית, שהגישה אליה הייתה דרך שערים שננעלו בלילות. הכניסה אל הבתים הייתה דרך החצר בלבד, וכך היו יושבי הנחלאות מוגנים ו"מוקפים חומה", מחשש שודדים וחיות מסוכנות. דוגמאות לשכונות חצר: מזכרת משה, כנסת ישראל וזכרון טוביה. בתחילת המאה ה-20 פחת החשש מפני "מדברה של ירושלים", החצר נעלמה והשכונות החלו להיבנות במתכונת של סמטאות צרות שתי-וערב. דוגמאות לשכונות כאלו: נווה שלום, נחלת ציון ושבת אחים.

בתי השכונות נבנו באבן מקומית במתכונת הבנייה המסורתית בירושלים של המאה ה-19: בתי קומה אחת בעלי חלונות כפולים ומעילהם "טאקה" - חור קטן ועגול לאוורור. בחצרות נחצבו בורות מים, ששימשו את יושבי הנחלאות עד שנות ה-30 המוקדמות, עם העברת צינור המים הבריטי לירושלים.

[עריכה] שמות הנחלאות

לכל שכונה בגוש הנחלאות ישנו שם ייחודי לה. השם "נחלאות" מקורו כנראה בעובדה כי כמה משמות השכונות מתחילים במילה "נחלת", כך נחלת אחים, נחלת יוסף, נחלת ציון וכדו'.

כמה משמות השכונות קשורים ביזם או בתורם שהקים אותן, כך היא למשל סוכת שלום הנקראת על שם היזם שלום קונסטרום; בתי ברוידא על שם יעקב יצחק ברוידא; אהל משה ומזכרת משה על שם משה מונטיפיורי וכו'. לכמה מהשכונות שם בעל משמעות דתית הקשור גם לתולדותיה. כך היא למשל אבן ישראל, ששמה שאוב מפסוק בספר בראשית: "מאת אביר יעקב, מאת רועה אבן ישראל", והמילה אב"ן מייצגת בגימטריה את מספר יושביה הראשונים - 53. דוגמה נוספת היא זכרון טוביה, ששמה שאוב מן הפסוק בתהילים: "זכר רב טובך יביעו" והיא מתייחסת למקימה - יוסף ריבלין, שזו לו השכונה ה-11 מתוך 16 שהקים בירושלים (טב בגימטריה 11).

[עריכה] תושבי הנחלאות

תושבי נחלאות הראשונים היו, כאמור, יהודים - אשכנזים בעיקר - שיצאו מן העיר העתיקה. שבע מתוך 32 שכונות הנחלאות נותרו במתכונתן הדמוגרפית הזו, וכיום הן מאופיינות כחרדיות לכל דבר. בשלבים מאוחרים יותר החלה הגירה של בני עדות נוספות מתוך העיר העתיקה, ואלה הקימו שכונות על בסיס עדתי. כך היא למשל שכונת אהל משה הספרדית, נחלת ציון התימנית-כורדית או נווה שלום הפרסית.

הווי הנחלאות השתנה עם קום המדינה, כאשר העולים החדשים שהתיישבו בהן הקימו שכונות חדשות כמו שכונת הכורדים, שכונת הפחים, נחלת אחים וכדו'. מקובץ שכונות וותיקות ברוח היישוב הישן הפכו הנחלאות לפרבר שוקק עדות ושפות. בשנים אלה הייתה עדנה לבתי התפילה, ובשיא של שלהי שנות החמישים פעלו למעלה מ-90 בתי כנסת בנחלאות.

בחלוף השנים התדרדרה אוכלוסיית העולים מבחינה כלכלית וחברתית, והנחלאות הפכו למרכז של פשע ועוני. הדירות הוזנחו וערכן צנח, והיחידים שהגיעו מבחוץ לגור בשכונה היו בעיקר סטודנטים וצעירים דלי אמצעים, ששמחו על הדירות הזולות במרכז העיר.

מצבן הקשה של הנחלאות הביא בשנות ה-80 להקמת פרויקט "לב העיר", שנועד לשקם את תדמיתן של הנחלאות ומצבן. במסגרת הפרויקט נאספו כספים וניתנו תנאים מפליגים לאוכלוסייה המקומית לשפץ את בתיה. כן נקבעו כללי שימור גמישים למדי, והתושבים עודדו לקדם את תנאי מגוריהם ומחייתם. במקביל נפתחו בנחלאות שני מרכזי תרבות - האחד באהל משה והשני במזכרת משה - ובהם חוגים, קורסים, מפגשים ושיעורים לרווחת תושבי הנחלאות. הצלחת הפרויקט הייתה רבה, ובשנים האחרונות הפך בזכות כך גוש הנחלאות לאזור מגורים מבוקש. שינוי זה הביא לכניסתן של משפחות חדשות, בעיקר צעירים אנגלוסכסים וצרפתים בעלי אוריינטציה דתית, הגרות בעיקר בבתים משופצים וחדשים. למרות התייקרות הדירות, ניתן עדיין למצוא סטודנטים וצעירים רבים המתגוררים בבתים המקוריים של השכונות.

[עריכה] שוק מחנה יהודה

ערך מורחב – שוק מחנה יהודה

השוק המפורסם של ירושלים שוכן בגבול שכונת מחנה יהודה, שהיא אחת מ-32 הנחלאות. שכונת מחנה יהודה הוקמה על ידי יוסף נבון בֱּ‏יי בשלהי המאה ה-19 ונקראה על שם אחיו הצעיר יהודה. מיקומה המצוין של השכונה על אם הדרך יפו מחד ועל גבול הנחלאות מאידך משך אליה תגרנים ערבים מן הכפרים הסמוכים, שביקשו למכור את תוצרתם ליושבי הנחלאות ולעוברי הדרך כאחד. ברבות השנים הלך השוק והתבסס, עד כי היום קשה כמעט להבחין כי מדובר למעשה בשכונת מגורים.

[עריכה] דמויות בולטות בנחלאות

בשכונת אהל משה, ברחוב הכרמל התגורר שלמה ישראל שיריזלי (שי"ש), שהיה בין בעלי הדפוס העברי הראשון בירושלים (אחרי יואל משה סלומון). בביתו, שבו גם פעלו מכונות הדפוס, הודפס לראשונה המילון העברי הראשון של אליעזר בן יהודה.

באותה שכונה, ברחוב הגלבוע 11 התגוררה במשך שנים משפחת נבון. הבן הצעיר מתוך שני בנים הוא יצחק נבון, שהיה הנשיא החמישי של מדינת ישראל. בין יצירותיו המפורסמות ניתן למצוא את המחזה "הבוסתן הספרדי", שנכתב על שכונת ילדותו זו.

ערך מורחב – משפחת בנאי

בשכונת מחנה יהודה התגוררה משפחת בנאי, שבניה ונכדיה הפכו לדמויות מרכזיות בעולם התרבות והבידור הישראליים: הבנים יוסי, חיים, וגברי, והנכדים מאיר, אהוד, אורנה, אביתר ואורי. בית משפחת בנאי עמד ברחוב האגס 1, כפי שמעיד השיר שנכתב על ידי הנכד אהוד. בשנת 2004 הוחלף שם הרחוב באופן רשמי ל"רחוב בנאי", על שם סב המשפחה, שאף החזיק בדוכן ירקות ופירות ברחוב.

[עריכה] בתי הכנסת בנחלאות

תקצר היריעה מלסקור את כל בתי הכנסת שפעלו ופועלים בנחלאות. נזכיר רק את החשובים והבולטים שבהם:

אהל משה על שם משה מונטיפיורי - שוכן בשכונת אהל משה ונקרא על שם מקים השכונה. בפתח בית הכנסת מצוי עד היום השלט המקורי המלמד על שנת הבנייה - תרמ"ג (1883). לבית הכנסת כיפה גבוהה ומרשימה המעוטרת בצבע כחול ובכוכבים. את הקירות מקשטים סמלי השבטים. התפילה בנוסח ספרדי.

בית כנסת עַ‏דֶ‏ס - המפואר בבתי הכנסת בנחלאות. נבנה בשכונת נחלת ציון בשנת 1901 על ידי בני משפחת עַ‏דֶ‏ס האמידה שעלתה ארצה מחלבּ‏ שבסוריה. בית הכנסת מעוטר כולו בפרסקאות שנעשו על ידי תלמידי בית הספר לאמנות בצלאל, ובעיקר על ידי האמן יעקב שְטָ‏רק. את כותל המזרח מכסה ארון קודש ענק, עשוי מעץ משובץ בצדף, שהובא חלקים חלקים מסוריה. בבית כנסת זה נמשכת מסורת אמירת שירת הבקשות בשבתות החורף.

חסד ורחמים - בית כנסת צנוע השוכן בשכונת מזכרת משה. הוקם על ידי בני העדה הספרדית בשנת תרפ"ה 1925 במקומו של בית מרזח שפעל בשכונה. את קירו הצפוני מעטר ציור קיר המתאר את סמטת הכותל המערבי בשנת בניית בית הכנסת.

בית אברהם ואהל שרה לקהילת יאנינה - בית כנסת מיוחד באהל משה המשמר את נוסח התפילה שנהגו בני קהילת העיר יאנינה שביוון. הוקם בראשית המאה ה-20 על ידי האלמנה הערירית שרה לזכר בעלה. היא המשיכה להתגורר בקומת הקרקע עד יום מותה.

[עריכה] השכונות

שבת צדק - הוקמה על ידי ועדת הספרדים ב-1899 בכדי לשכן את המפונים העניים מהשכונה שעתידה להיות ימין משה שאז נקראה כרם משה ויהודית. בגלל אופי השכונה דבק בה השם "חארת אלטאנק" שפירושו שכונת הפחים. תושבי השכונה הראשונים היו ברובם בני עדות תימן ופרס. לאחר זמן נוספו אליה בני עדות אחרות וברחוב ביבאס ישנם שלושה בתי כנסת שיעידו על כך: בית הכנסת כורדי, בית הכנסת של יוצאי נציבין בתורכיה וקאמישלי בסוריה ובית כנסת ספרדי.

זכרון יוסף - שוכנת בין הרחובות: סלמן, הירקון, היבוק וארנון. הוקמה בשנת 1931 ונקראה על שם יוסף לוי שהיה בעל הקרקע ובאופן מפתיע אשכנזי. מכיוון שנבנתה בתקופת המנדט הבריטי חלו עליה חוקי התכנון והבנייה המנדטוריים הניכרים בבבתים הנמוכים יחסית ומגיעים לגובה מקסימלי של שלוש קומות בלבד. תשוביה הראשונים היו בעיקר כורדים.

זכרון יעקב - נוסדה בשנת 1933 בכדי לאכלס את העולים רבים שהוסיפו לשהגיע מכורדיסטאן אל האזור. נחום מזרחי שכונה צ'וצ'ה, רכש את הקרקע וקרא לשכונה על שם אביו החכם יעקב מזרחי.

נווה שלום - שוכנת בין הרחובות שילה, גבעון, בית צור וניסים בכר. נוסדה בשנת 1896, והייתה מורכבת מבני תימן ופרס שרכשו קרקעות מבנק פרוטיגר. שם השכונה ניתן לה על פי הפסוק: "וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות" (ישעיה לב, יח).

שבת אחים - שוכנת בין בין הרחובות שילה, רמה ובצלאל. נוסדה על ידי חברה מסחרית שרכשה את הקרקעות למטרות רווח. בנייתה החלה ב-1892 אך כנראה לא הושלמה ובתיה התמזגו עם בתי נוה שלום ונחלת ציון הסמוכות. בשכונה התגוררו בני עדות שונות מה שמתאים לשמה הקרוי על פי הפסוק בתהילים קל"ג: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד".

נחלת ציון - הוקמה ב-1891 על ידי אברהם (אלברט) ענתבי, מנהל חברת "כל ישראל חברים" בירושלים. הוא רכש את הקרקע מערביי ליפתא ובאמצעות כי"ח שיכן במקום פועלים ואומנים עניים. ענתבי עצמו נחשד על ידי התורכים בחוסר נאמנות בזמן מלחמת העולם הראשונה והוא הוגלה מהארץ. במשך שנים לא שכחו תושבי השכונה את פועלו וכינו אותה "השכונה של מסייה ענתבי". בשנים האחרונות נחלת ציון משכה אליה סטודנטים רבים שהוקסמה מאופיה המיוחד מה שהחל תהליך של שיקום השכונה וכיום מגיעים אליה משפחות מבוססות המפשצים מחדש את הבתים הישנים.

[עריכה] לקריאה נוספת

• נחלאות בלב עיר, נירית שלו כליפא, הוצאת יד בן צבי, ירושלים 2004