נחל הירקון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחל הירקון הוא הנחל הגדול ביותר במערכת נחלי החוף של ארץ ישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
עד המאה העשרים לא שועבדו מי הנחל למפעלי השקיה ארציים כדוגמת מפעל ירקון-ירושלים של הבריטים ומפעל ירקון-נגב של מדינת ישראל. חקלאות לאורך גדות הנחל שאבה כמויות זניחות מספיקתו הכוללת (25000 מטר קוב לשעה) של הנחל. גלגליהן של טחנות קמח (כבר בתקופה הרומית) שהוקמו לאורך הנחל הונעו מכח זרימת המים. בשנות השלושים חפשו הבריטים מקור מים משמעותי נוסף לירושלים המתפתחת. נבחנות שתי אפשרויות: הירדן והירקון. הירדן קרוב יותר לירושלים אך נמוך הרבה יותר מנחל הירקון ולכן נדרשו עבורו משאבות ואמצעים טכנולוגיים מורכבים יחסית. לכן, החליטו הבריטים להקים את מפעל ירקון-ירושלים. באמצעות משאבות שהוצבו במקורות הירקון הוזרמו מים עד לשער הגיא ומשם באמצעות משאבות נוספות לתוך העיר.
ב־1948, במהלך מלחמת העצמאות קיבל הלגיון העירקי ששהה בארץ הוראה לפוצץ את מפעל המים הבריטי. העירקים אכן הצמידו חומרי נפץ למשאבות בשער הגיא אך כשהגיעו כוחות הפלמ"ח למקורות הירקון מצאו שחומרי הנפץ הורכבו הפוך. מספרים כי המפקד העירקי התיידד עם המקומיים בפתח תקווה וגם עם כמה "מקומיות" והוא, בתמורה ליחס החם שקיבל, החליט להרכיב את חומרי הנפץ כך שלא יגרמו נזק. כך השאיר הלגיון העירקי את המשאבות הבריטיות שלמות וגם כיום אפשר לראותן בגן לאומי מקורות הירקון ותל אפק.
בתחילת שנות החמישים עודד דוד בן גוריון את יישוב הנגב. גם הוא הסכים כי הירקון הוא מקור מים משמעותי והורה על הקמת מפעל ירקון-נגב. היו שהזהירו מפני הסכנה בשאיבת המים שמזינים את הירקון שיגרמו לשינוי הנחל וסביבתו ללא היכר. את מי הירקון שאבו שלושה מנועים של משחתות אמריקאיות ממלחמת העולם השנייה שנרתמו למשאבת מים ונקברו תחת גבעה משוריינת בגבעת השלושה. הסיבה לשריון הייתה שהגבול עם ירדן עבר במרחק של 3 קילומטרים ממקורות הירקון והיה חשש שמא יפגיז הלגיון הירדני את המפעל וכך ישביתו את אספקת המים לנגב.
בשנות השישים שאב מפעל ירקון-נגב כ־90 אחוז ממי הירקון לטובת תושבי דרום הארץ. כתוצאה מכך איבד הנחל את עוצמתו, (עד ל 500 מטר קוב בשעה ולעתים נעצרה הזרימה כליל) החל להיסתם ולהפוך למפגע תברואתי. במקביל התחוללה תנופת בניה אדירה סביב הירקון שהוא, גם כיום, הנחל המיושב ביותר בישראל. כתוצאה מכך הופנתה כל פסולת הבניין, השפכים העירוניים, והפסולת התעשייתית של היישובים השונים אל הירקון שאיבד מצורתו ועוצמתו.
בשנות השבעים והשמונים הפך הירקון לנחל ביוב שהכיל חומרים רעילים, יתושים, עצמות בעלי חיים, שלדי מכוניות וכדומה. הפגנת תושבים גדולה נערכה בשנת 1977 באתר שבע טחנות. בשנות השמונים אף הועלתה הצעה להפוך הנחל לתעלת ביוב ירקון.
עקב הקשיים שנבעו מכך ש־22 יישובים קשורים אל הנחל בצורה זו או אחרת, הוקמה בשנת 1988 רשות נחל ירקון, המאגדת בתוכה אנשי שלטון מקומי מן היישובים שלאורך הירקון, אנשי סביבה וטבע, ואנשים בעלי ידע טכני בשיקום נחלים. מטרתם הייתה להפסיק בהדרגה את הזרמת השפכים לירקון, לנקות ולשקם חלקים ממנו, ולהשיב לו חלק מערכי הטבע וההיסטוריה שהיו בו. במשך שנתיים נוקה הנחל, ובשנת 1992 הסתיימו עבודות השיקום, חורף גשום במיוחד השלים את המלאכה והזרים מים לנחל.
כיום, החלק העליון של הירקון משוקם ובו אתרים היסטוריים (טחנת אבו רבאח, טחנת הקמח מיר, מבצר אנטיפטריס, כפר הבפטיסטים ועוד). חלקו המרכזי (מנחל קנה ועד אזור שבע טחנות) הוא המזוהם ביותר ובו התרחש אסון המכביה. עם זאת, מאז האסון החלו לנקות את הירקון מזיהומים. חלקו האחרון (מאזור שבע טחנות ועד מוצא הירקון לים) מהול במי ים חמים שמוזרמים מתחנת הכוח רדינג, וסובל מזיהומים תקופתיים שמקורם בחלקו המרכזי.
[עריכה] הידרולוגיה
אפיק הירקון מתחיל בבריכת הנופרים, באזור מעיינות ראש העין. רום פני הקרקע בתחילת הנחל הוא 17 מטר. אורך האפיק ממוצא הנחל ועד השפכו לים בחופה של תל אביב הוא 27.5 ק"מ. השיפוע הממוצע הוא אם כן כ–0.6 פרומיל. המרחק בקו אווירי הוא כ–15 ק"מ.
שטח אגן ההיקוות של הירקון הוא כ־1800 קמ"ר והחלק המישורי הוא כרבע ממנו. נחל הירקון מנקז אזור המשתרע מקו פרשת המים הארצית בהרי יהודה והרי השומרון ועד לים התיכון, יובלי הנחל יוצאים רובם בהר ועוברים בשפלה ובמישור החוף. אגן ההיקוות מחולק לשני תת אגנים: ירקון ואיילון. שניהם מנקזים שטח דומה, כ־900 קמ"ר כל אחד. היובלים העיקריים של תת-אגן הירקון הם הנחלים: קנה, רבה ושילה. היובלים העיקריים של תת-אגן איילון הם הנחלים: בית עריף ונטוף.
מבחינת כמויות המים הזורמים בירקון, הוא שני רק לנהר הירדן בישראל. מבחינת שטח אגן ההיקוות, הירקון נמצא במקום שלישי אחרי אלה של נחל הבשור ונהר הירדן.
הממוצע הרב שנתי של הגשם באגן הוא כ־600 מ"מ באזור המערבי ו־500 מ"מ באזור המזרחי. בעבר זרמו בירקון כ־25 אלף מ"ק לשעה של מי מעיינות, קרי 220 מיליון מ"ק לשנה. כיום אין שפיעה כי מפלס מי התהום הוא נמוך מרום הנביעה משום שאיבת יתר מהאקוויפר.
[עריכה] מקורות המים
הירקון ניתן לחלוקה של שלושה קטעים על פי איכות המים:
- קטע עליון (להלן מעלה הירקון), באורך של כשבעה קילומטרים מהמקורות עד למפגש ירקון-קנה. בתוכנית האב של נחל הירקון נקבע כי רק מים שפירים יזרמו בקטע שבין המעיינות למפגש נחל קנה. נציבות המים הקצתה 200 מ"ק לשעה מים שפירים כדי לשמור על החי והצומח באפיק. קטע זה הוא יחסית בלתי מופרע, זורמים בו מי נביעות ראש העין המגיעים מקידוחים ומי המוביל הארצי במקום מי המעיינות בשנים שחונות. (מוליכות חשמלית של כ־1000 מיקרומוס ב־20 מעלות צלזיוס, עומס אורגאני של פחות מ־5 מ"ג בליטר צח"ב).
- קטע מרכזי (להלן הירקון התיכון) של כ־16 קילומטרים ממפגש ירקון-קנה עד שבע טחנות, המזוהם בדרגות זיהום שונות, בעיקר ממי קולחין ביתיים (מוליכות חשמלית של 1400-15000 מיקרומוס ב־20 מעלות צלזיוס, עומס אורגאני ברמה של כ־50 מ"ג לליטר צח"ב). בעבר, כאשר הוקמו מערכות לאיסוף שפכים וניבנו מתקנים לטיפול בשפכים בכפר סבא וברמת השרון, הוזרמו לירקון שפכים וקולחים באיכות ירודה. במקביל התגבר הניצול של מי המעיינות, והתוצאה הייתה זהום של הירקון והפיכתו למטרד סביבתי.
- מורד הירקון (להלן הירקון המלוח) שאורכו כ־4.5 קילומטרים, שבו זורמים מים מלוחים המעורבים במים מתוקים מזוהמים (המליחות משתנה ממי ים לכשליש מליחות מי ים, עומס אורגאני משתנה בהתאם ליחסי הערבול שבין המים המתוקים והמלוחים). המים המלוחים מקורם במי ים המשמשים לקירור תחנת הכוח מופעלת הגז "רידינג" ומוזרמים לירקון, כדי להעלות את מפלס מימיו לצרכי קיט ונופש.
[עריכה] הדגה בירקון
נחלי החוף בישראל קיימו בעבר אוכלוסיות גדולות של דגים ממינים שונים, ממוצא אפריקני וממוצא אסייתי. לאחר זיהום הנחלים האלה נעלמו מהם אוכלוסיות הדגים כמעט כליל. נחל הירקון, על אף שגם הוא סבל מבעיות זיהום ומהפחתת הזרימה בשל שאיבת יתר ממקורותיו, מקיים עד היום חברה מגוונת של דגים, החיים בשלושת קטעי הנחל. במעלה הנחל שהוא הקטע הנקי מתקיימים לבנוני הירקון, שפמנונים, קרפיונים, צלופחים, אמנונים וגמבוזיות. בקטע הירקון התיכון שהוא גם המזוהם, מתקיימים קרפיונים, שפמנונים, אמנונים, צלופחים וגמבוזיות. בקטע המלוח של הירקון מתקיימים קיפונים, צלופחים ואמנונים, בעיקר סמוך לגדות הנחל, באזורים עם תשתית אבן ומקומות מסתור.
הדגים המצויים כיום בירקון הם:
- משפחת הקרפיוניים (Cyprinida)
- לבנון הירקון (Acnthobrama telavivensis)
- קרפיון מצוי (Cypinus carpio)
- משפחת הקיפוניים (Mugilidae)
- קיפון בורי (Mugil cephalus)
- קיפון טובר (Liza ramada)
- משפחת הגמבוזיים (Poecilidae)
- גמבוזיה (Gambusia affinis)
- משפחת האמנוניים (Cichlidae)
- אמנון הגליל (Sarotherodon galilaeus)
- אמנון היאור (Oreocromis niloticus)
- אמנון מצוי (Tilapia zillii)
- משפחת השפמנוניים (Clariidae)
- שפמנון מצוי (Clarias gariepinus)
- משפחת הצלופחיים (Anguillidae)
- צלופח אירופי (Anguilla angulla)
- משפחת הנאוויתיים (Cyprinodontidae)
- נאווית כחולה (Aphanius mento)
[עריכה] יונקים, עופות וזוחלים בבית הגידול
לאורך נחל הירקון מצויות הנוטריות שניזונות מצמחי מים הגדלים בנחל ומצמחי גדות. בריכת הנופרים במעלה הירקון זכתה להיקרא כך משום שהנוטריות אוכלות את כל הצמחייה הטבולה האחרת, מלבד צמחי הנופר. במעלה הנחל ישנה גם אוכלוסייה של חתולי ביצות וגם של דורבנים. לאורך הנחל חיים מינים רבים של עופות ימיים. מבין היציבים בולטים הסופיות, אנפות לילה ופרפור עקוד. בירקון חורפים מינים אחדים של אנפות: לבנית גדולה, לבנית קטנה, אנפה אפורה, קורמורנים ושלדג גמדי. בסביבת הנחל, בצמחייה ובעצים, מצויים עורבים, בזים, דררות וציפורי שיר רבות. בפארק הירקון נמצא הצפארי ממנו נמלטות מדי פעם ציפורים אקזוטיות, כמו המיינה שהתנחלה באזור ובהדרגה פולשת לשטחים נוספים. בנחל הירקון חיים צבים רכים בכל הקטעים, כולל בזה המלוח, ואילו צבי ביצה מצויים רק בקטעים שבהם זורמים מים מתוקים ומי קולחים.
[עריכה] חברת חסרי החוליות
הטיית המקורות, שינוי איכות המים ומשטר הזרימה גרמו לפגיעה ולהיעלמות מינים רבים של חסרי חוליות מנחל הירקון. שיקום אקולוגי מתבסס בין השאר על התחדשות פאונת חסרי החוליות בשל חשיבותם במארג המזון. משום כך יש צורך לשמור על בית הגידול הפחות מופרע במעלה הירקון כמקור מפלט ואכלוס עתידי של המינים שהתקיימו בנחל בעבר בכל קטעיו, וששרדו בו באוכלוסיות מצומצמות בחלקו הנקי.
מעלה הירקון: קטע זה עני יחסית במגוון מינים של חסרי חוליות, בהשוואה לנחלים אחרים שהם בלתי מזוהמים. בולט במיוחד מיעוטם של מיני חרקי מים. כמו כן, האוכלוסיות של מרבית המינים דלילות. אם הם עדיין קיימים, הרי הם מוגבלים לבתי גידול מצומצמים, כמו הישחוריים, שנמצאו בריכוזים גדולים יחסית באזורי זרימה. בהופעת כמה מהמינים ניכרת עונתיות. הסיבה למיעוט מיני חסרי החוליות ודלילות אוכלוסיותיהם בקטע זה אינה ברורה. ישנה השערה שזו תוצאה משולבת של לחץ טריפה גבוה מצד דגים וכושר רבייה נמוך. ככל הנראה מושפעים תנאים אלה משינויים במשטר הזרימה ובאיכות המים. נפוצים תולעי ריסים (Turbellaria), תולעים דל זיפיות (Oligochaeta), 16 מיני חלזונות (Gastropoda), תולעים נימיות (Nematoda), סרטנים שווי רגליים (Isopoda), צדפונאים (Ostracoda), דפנאים (Cladocera), שטרגליים (Copepoda), זחלי זבובאים (Diptera) של ימשושיים (Chironomidae), ישחוריים (Simulidae) וזבוב חופיים (Ephydridae), אקריות מים (Hydracrina), חיטחביים (Bryozoa), עלוקות (Hirudinea), סרטן הנחלים, בריומאים (Ephemeroptera), זחלים של שעירי כנף (Trichoptera) מהסוג שעירנית (Hydroptila), שש מיני צדפות ובהם צדפה זעירה מהסוג פיסידיום (Pisidium).
הירקון התיכון: קטע זה עשיר בחסרי חוליות האופייניים לתנאי זיהום אורגאני, ביניהם ריכוזים של החד-תא המושבתי פעמונית (Vorticella), תולעים נימיות (Namatoda), תולעת הצינורות (Tubifex) וזחלי הימשוש מהסוג כירונומוס (Chironomus). כמו כן נמצאו סרטנים מהדפנאים והציקלופסיים (Cyclopida), חיטחביים, צדפונאים, והחילזון פיסלה (Physella acuta). כמו במעלה הירקון, גם בקטע המזוהם, קיימת עונתיות בהופעת חלק מהמינים. מיעוט המינים מתאפיין בחלקו באוכלוסיות צפופות ביותר. דלות המגוון הביולוגי ועושר האוכלוסיות הם מאפיין טיפוסי למערכת אקולוגית הנתונה בתנאים קיצוניים באופן טבעי, או כתוצאה של מעשה ידי אדם כגון פיזור רעל או שימוש בדשנים כימיים. המינים המעטים שהינם בעלי סבילות גבוהה לתנאים קיצוניים נהנים בשל כך משפע מזון, חוסר תחרות ולחץ טריפה נמוך, המאפשרים התפתחות אוכלוסיות צפופות. המינים הבולטים ביותר מבחינה זו הם תולעת הצינורות והימשוש כירונומוס, הידועים ביכולתם להתקיים בתנאי לחץ חמצן נמוך, הודות להמוגלובין מיוחד המומס בנוזל גופם. מינים אלה גם משמשים ינדיקטורים ביולוגיים לתנאי עומס אורגאני גבוה במים.
מורד הירקון: בקטע המלוח מצויים חסרי חוליות ימיים שחדרו עם מי הים, כדוגמת סרטני הבולטים (Balanidae) ותולעים רב זיפיות (Polychaeta). קיים עושר יחסי גדול יותר של סרטנים לעומת מיעוט חרקי מים. ב"כיסי" מים מתוקים אשר במים המליחים (brackish water) אפשר שימצאו חסרי חוליות של מים מתוקים.
[עריכה] צמחיית הירקון
מיני הצומח בירקון כוללים את אגמון האגם, אגמון החוף, גומא הירקון, גומא הפפירוס, ליסימכיה מסופקת, מדד זוחל, נהרונית צפה, נופר צהוב, נורית המים, ניידת החוף, נימפאה תכולה, סוף רחב עלים, עדשת המים, ערידת הביצות, שבטבט ענף ועוד.
בעבר היו צמחי המים הטבולים, הצפים והמזדקרים שבירקון מרובים ומגוונים. בעקבות הפיתוח המואץ שנעשה בסביבות הנחל ובאגן הניקוז שלו, ולאחר שהחלו להזרים את מקורות הירקון משנת 1955 ואילך אל הנגב, החלו לחול שינויים גדולים במערכת האקולוגית הטבעית של הנחל. לא רק שהתמעטו כמויות המים שזרמו בירקון, אלא שבקטעיו השונים החלו זורמים מי ביוב ביתיים, שפכים תעשייתיים וחומרי דישון חקלאי. השינויים הללו גרמו בהכרח לערעור מאפיינים כימיים ופיזיקליים בבית הגידול, שהם בעלי חשיבות ממדרגה ראשונה ליכולת הקיום של צמחי המים.
תפוצתם של מינים רבים, שבעבר השתרעה על פני חלקים רבים בירקון, הצטמצמה והוגבלה רק למעלה הנחל. גם צמחיית המים לאורך הקטע הנקי של הירקון נפגעה חמורות. כיום, מגוון מיני הצמחים גדול במידה רבה בקטעי הנחל הנקיים לעומת הקטעים המזוהמים, כאשר גם לזיהום העונתי יש השפעה מכרעת על מגוון המינים. שינויים גדולים ביותר התרחשו בהרכב המינים שגדלו בגוף המים. ככל שהצמחים טבולים יותר במים, כך הם תלויים בטיבם. כל המינים הטבולים והצפים, נמצאו רק בקטעי הנחל הנקיים יחסית. צמחי מים מזדקרים, לעומתם, כוללים מינים אדישים לזיהום ומינים הרגישים לו. היעלמות המינים הרגישים לזיהום בקטעים המזוהמים אפשרה למיני צמחים לא רגישים לזיהום להתפרש על פני שטחים נרחבים לאורך הנחל. בקטעים הנקיים יחסית ישנה חוקיות מסוימת בחיגור הצמחים, אך בקטעים המזוהמים כמעט שנעלם חוקיות זו, וניכרה חדירה בולטת של עשבים שוטים של שדות מעובדים וצמחים הגדלים בצדי דרכים.
רוב המינים שמופיעים רק בקטע הנקי של הנחל נעלמו מהקטעים האחרים בגלל זיהומם. השפעת דטרגנטים בריכוז 15 חל"מ היא הבולטת והמהירה בין מרכיבי הזיהום, כי בתוך זמן קצר נצרבים הצמחים קשות ונרקבים. גם אמון בריכוז 40 חל"מ ומעלה, גורם לפגיעה בחלק ממיני הצמחים, משום השפעתו העקיפה עליהם, בכך שהוא מעודד התפתחות כמות רבה של אצות, הגורמות לעכירות גבוהה שפוגעת בצמחי המים.
מלבד הרגישות לזיהום, משפיעות גם נסיבות סביבתיות נוספות, כגון:
- מידת השיפוע של הגדה.
- מציאותם של עצים בעלי צל רחב לאורך גדות הירקון כמו אקליפטוס וערבה מחודדת, גרמו להיעלמות צמחים חובבי שמש בקטעים מסוימים.
- הנוטריות ניזונות מצמחי מים, ומעדיפות במיוחד את הפקעות של הנימפאה התכולה, ובכך גרמו להיעלמותה.
- ריסוסים חוזרים ונשנים שמיועדים למנוע דגירת יתושים בנחל.
- הקטנת כמויות המים המשוחררות לזרימה בנחל.
האוכלוסייה המקורית של צמחיית הירקון מוצאת מקלט בגנים הבוטניים של אוניברסיטת תל אביב, ושם עוסקים בחקר האקופיזיולוגיה והריבוי של המינים. נופי מים אפשר לשקם במהירות רבה ובמסגרת התוכנית לשיקום הנחל, החלה רשות הירקון להשיב לקטע הנקי חלק מהמינים שנעלמו משם במהלך השנים.
[עריכה] שיקום
למעלה מ-85 מיליון ש"ח תוקצבו לתוכנית אב לשיקומו של הנחל.
[עריכה] סינון וטיהור המים
במסגרת הפעולות לשיקום הנחל הוקמה בשנת 2004 מערכת ניסיונית של בריכות אקולוגיות בגדה הדרומית של אתר שבע טחנות. משאבה המחוברת לצינור שהושקע מזרחית לסכר של שבע חנות שואבת מים מן הנחל ומזרימה אותם אל הבריכות שעל הגדה. בבריכות נשתלו מיני צמחים בעלי תכונות לסינון המים מן המתכות, הפסולת האורגנית ושאר מריעין בישין, וניצולם לתועלת הצמח. המטרה היא לטהר את המים לרמה שתאפשר להשקות בהם את פארק הירקון ובכך לשחרר את המים המושבים המשקים כיום את הפארק לשימושים אחרים. חזון השקיית הפארק במים המטופלים קשור קשר בל ינתק בנכונותה של חברת מקורות להקצות כמויות נכבדות נוספות של מים שיוזרמו לערוץ הנחל בסמוך למקורותיו.
[עריכה] פרויקט השבת לבנון הירקון (Acnthobrama telavivensis)
בקיץ 1999 כתוצאה מהבצורת החמורה התייבשו לחלוטין מספר קטעים מנחל הירקון. המין לבנון הירקון עמד בפני סכנת הכחדה. רשות נחל הירקון, הגן הזואולוגי של אוניברסיטת ת"א ורשות הטבע והגנים יזמו פרויקט להצלת המין על ידי שימור גרעין הרבייה וריבויו במערכת מנוטרת של מיכלים ואקווריומים שהוקמה בגן הזואולוגי. בסוף 1999 מנה גרעין הרבייה 100 דגים שנאספו מן הירקון. בתחילת 2000 הושבו לירקון העליון ולאגמונים בפארק יהושוע 2000 דגים צעירים. באביב 2003 הושבו 600 דגים בוגרים נוספים. ההצלחה הייתה חלקית. הדגים שרדו וגדלו אך לא העמידו דור חדש, אם בגלל בעיית הטלה ו/או בעיה ביכולת הביצים/דגיגים לשרוד בתנאי הנחל.
בימים אלו (דצמבר 2005) נחנכה לצד הירקון בריכה המשמשת כמערכת חצי טבעית, מימיה מי הירקון, אך תנאיה מבוקרים - איננה מאפשרת יציאת לבנונים לנחל או חדירה של מיני דגים מן הנחל לבריכה. הבריכה תאפשר ניטור ומעקב אחר דגי הלבנון מגרעיני הרבייה של הגן הזואולוגי ותסייע בפתרון חידת אי התרבותם של הדגים המושבים בסביבתם הטבעית - הירקון.
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נחל הירקון |
