נחש הנחושת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
על פי התנ"ך, נחש הנחושת הוא צורת נחש שהכין משה מנחושת, על פי הוראת ה', על מנת להפסיק הרג בעם בעקבות מכת נחשים. כל מי שהוכש על ידי נחש, הסתכל על נחש הנחושת והתרפא. יש האומרים שהנחש היה על מטהו של משה. הנחש הפך, במהלך השנים, למושא פולחן, וחזקיהו המלך קצץ אותו בשל כך.
בספר במדבר מסופר, כי במהלך הדרך שעבר העם במדבר קצרה נפשו, ואנשים מתוכו באו בטענות כלפי משה וה': "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר?" (כ"א ה). כתגובה, שילח ה' בעם את הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, שהפילו בנשיכתם חללים רבים. העם הודה שחטא, וביקש ממשה שיתפלל ויעצור את המכה. לאחר שהתפלל קיבל משה מה' את הפקודה "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ --- וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי" (שם ח).
נחש הנחושת השתמר במשך דורות רבים והגיע לבית המקדש, עד ימיו של חזקיהו. הוא השמידו, כי הנחש הפך לחפץ שאותו עבדו. כך מסופר (על חזקיה): "וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד-הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ; וַיִּקְרָא-לוֹ נְחֻשְׁתָּן" (מלכים ב' י"ח ד). בפסוק זה נזכר הנחש ביחד עם האשרה, הבמות והמצבות, ויש שהסיקו מכאן, שמקומו, לפחות בימי חזקיהו, היה בחצר בית המקדש. במסכת ברכות (י\ב) מסופר, שחכמי דורו של חזקיה הסכימו עם מעשהו זה: "תנו רבנן: ששה דברים עשה חזקיהו המלך... כתת נחש הנחשת והודו לו".
התייחסות נוספת לנחש הנחושת בחז"ל, נמצאת במשנה, במסכת ראש השנה (ג', ו): "'עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי' - וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתרפאין, ואם לאו - היו נימוקים".
גם בתרבויות אחרות נחש מופיע כדמות מיתולוגית וכסמל פולחני. תכונותיו היו בעיקר להבריא חולים, וכן תכונות של פיריון, כוח חיים וחוכמה.
סמל הרפואה עד ימינו הוא נחש כרוך על עמוד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הרב יהודה זולדן, נחש הנחושת - ממשה רבנו עד חזקיה מלך יהודה, הדף השבועי של אוניברסיטת בר אילן.
- יצחק ברט ואוהד לזר, "ת על נחש הנחושת, דף הקשר של ישיבת הר עציון.
- הרב עזריאל אריאל, מבוא לפרשת חוקת, אתר ישיבת בית אל.
- דוד פרישמן, נחש הנחושת, אתר פרויקט בן יהודה.
