ניוון מקולרי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניוון מקולרי (באנגלית: Macular degeneration) הוא מחלת עיניים שבה נפגע תפקודם של הפוטורצפטורים באזור המקולה. עם התקדמות המחלה מפסיקים הפוטורצפטורים לפעול. מופעה הנפוץ של המחלה קשור לגיל ומכונה AMD (ראשי תיבות של age-related macular degeneration).
תוכן עניינים |
[עריכה] סיווג
באופן כללי נהוג לחלק את המחלה ל AMD "יבש" לעומת AMD "רטוב". ההבדל בין שני הסוגים הוא בנוכחות כל"ד פתולוגיים הצומחים מתחת לרשתית.
[עריכה] הסוג ה"יבש"
בשלב מוקדם של ניוון מקולרי קשור לגיל מופיעים משקעים צהובים או לבנים של חומר חוץ תאי (חומר היאליני) באזור המקולה המכונים דרוזן (Drusen). כמות גדולה של דרוזן משמעה סיכוי גדול להתפתחות של ניוון מקולרי. הצטברות זו של דרוזן גורמת לפעילות רדיקלים חופשיים ופגיעה ברשתית, קיים אובדן של פוטורצפטורים ושל תאים תומכים בפוטורצפטורים. התקדמות המופע היבש איטית יחסית אך אין בנמצא טיפול יעיל למחלה. לרוב האנשים בשלב זה אין פגיעה בראיה.
[עריכה] הסוג ה"רטוב"
בסוג ה"רטוב", המחלה נגרמת כתוצאה מגדילה של כלי דם חדשים מתחת לפוביאה. חלקם, כ-25%, חודרים את הרשתית ומדממים. מצב זה גורם בתוך זמן קצר לניוון ואובדן ראייה בחלקה הגדול של הפוביאה (שנמצאת במרכז המקולה). הסיבה לדימומים נעוצה בכך שכלי הדם החדשים הם בעלי דופן חלשה יותר. כתוצאה מהדימום נוצרת רקמת צלקת במרכז הראייה הגורמת להופעת כתם שחור. ברוב המקרים המחלה מתבטאת בירידה בראייה המתבטאת באיבוד יכולת קריאה, יכולת אבחון פנים, יכולת קריאת שעון וראייה תפקודית. כמעט ואין מקרים של עיוורון.
[עריכה] גורמי סיכון
גורמי הסיכון למחלה הם:
- גיל מתקדם.
- סיפור משפחתי של ניוון מקולרי (גורם גנטי).
- מין - נשים בסיכון מוגבר יותר.
- סיבות כמו עישון ודיאטה מהוות גם כן גורמי סיכון אך בשיעור נמוך יותר.
[עריכה] אבחנה
- הסתכלות על הרשתית - באמצעות מנורת סדק או אמצעי עזר אחרים המאפשרים הסתכלות על קרקעית העין, יש לחפש אחרי משקעי דרוזן, כל"ד פתולוגיים, דימומים ובצקות.
- צילום פלורצין - הזרקת חומר פלורסנטי המאפשר לראות את כלי הדם ונוכחות דלף מאותם כל"ד פתולוגיים.
- צילום אינדוציאנין ירוק (ICG) - הזרקת חומר פלרוסנטי החודר לשכבות עמוקות יותר של הרשתית, יכול לדמות גם אזורים הנמצאים מתחת לדימום. בשימוש כשיש דימום נרחב.
- OCT - צילום המראה את עובי הרשתית ובעזרתו ניתן להעריך את מידת הדימום.
[עריכה] טיפול
[עריכה] הסוג ה"יבש"
הסוג היבש ניתן לטיפול באמצעות ויטמינים (B, C, E) ובנוסף אבץ, חומרים אלו פועלים כאנטי אוקסידנטים ומנטרלים את פעילות הרדיקלים החופשיים שהצטברו. הטיפול מוריד את התקדמות המחלה ל- 5 שנים ב- 25%.
[עריכה] הסוג ה"רטוב"
- בעבר נהגו לצרוב את כלי הדם המדממים בלייזר, קרן הלייזר הורסת את כל שכבות הרשתית ואת כל"ד וכאן חסרונו, על כן, טיפול זה נמצא בשימוש במקרים בהם הנגעים רחוקים מהפוביאה.
- לאחרונה החלו לפעול בדרך של החדרת חומר לדם הגורם להרס סלקטיבי של כלי דם במגעו עם הליזר וכך נמנעות צריבות ונזקים משניים בטיפול. טיפול זה נקרא PDT.
- כיום נעשה שימוש גובר בהזרקות אבסטין (Avastin) לתוך העין, האבסטין הוא חומר הפועל על VEGF (הורמון גדילה האחראי על התפתחות כל"ד) ומונע את פעולתו ובכך מונע יצירת כל"ד חדשים. אבסטין נמצא בשימוש גם בטיפול במחלות ממאירות כדוגמת סרטן מעי הגס.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
