עולי הגרדום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שמות עולי הגרדום באנדרטה לזכרו של דב גרונר ברמת גן. ברשימה זו נכללים גם שני עולי הגרדום של ניל"י

עולי הגרדום הם תשעה מלוחמי האצ"ל ושלושה מלוחמי הלח"י שנשפטו ונדונו למוות בתלייה. עשרה מהם נדונו על ידי בתי דין צבאיים בריטיים ושני הנותרים - על ידי בית דין מצרי. עשרה מהנדונים הוצאו להורג בתלייה ושניים מהנדונים שמו קץ לחייהם לפני מועד הוצאתם להורג.

גם אחד מאנשי "ההגנה", מרדכי שוורץ, הוצא להורג בתלייה, אך בדרך כלל אין מונים אותו עם עולי הגרדום.

בזמן המנדט העונש על רצח היה מוות בתלייה (עונש חובה). גם רוצחים יהודים נידונו למיתה, אולם אין הם נמנים, כמובן, עם עולי הגרדום.

[עריכה] לוחמי האצ"ל

שלמה בן יוסף: ראשון עולי הגרדום. נעצר בעקבות תקיפת אוטובוס ערבי ליד צפת. הוצא להורג ב-29 ביוני 1938.
דב גרונר: נעצר בעת תקיפת משטרת רמת גן. הוצא להורג ב-16 באפריל 1947.
מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר ואליעזר קשאני: נעצרו בדרכם למבצע של הכאת קצינים בריטיים, כתגמול על עונש מלקות שבוצע על ידי הבריטים על גופו של איש אצ"ל. הוצאו להורג ב-16 באפריל 1947.
מאיר פיינשטיין: נתפס לאחר פיצוץ תחנת הרכבת בירושלים. התאבד בתא הכלא ב-21 באפריל 1947, זמן קצר קודם להוצאתו להורג.
יעקב וייס, אבשלום חביב ומאיר נקר: נדונו למוות על השתתפותם בפריצת כלא עכו. הוצאו להורג ב-29 ביולי 1947.

[עריכה] לוחמי הלח"י

אליהו חכים ואליהו בית צורי: התנקשו בלורד מוין בקהיר. הוצאו להורג בקהיר ב-22 במרץ 1945.
משה ברזני: נתפס כשהוא נושא רימון, והואשם בניסיון להתנקש בחיי המפקד הצבאי של ירושלים, בריגדיר דייויס. התאבד בתא הכלא ב-21 באפריל 1947, זמן קצר קודם להוצאתו להורג.

[עריכה] איש ההגנה

מרדכי שוורץ: שוטר יהודי שרצח שוטר ערבי שהיה חברו לאוהל. הוצא להורג ב-16 באוגוסט 1938. מרדכי שוורץ לא נמנה בדרך-כלל עם עולי הגרדום: הוא רצח כעניין אישי, ולא כנציג של מחתרת הפועל בשליחותה (ההגנה התנערה ממנו לחלוטין, גם בזמן המשפט וגם אחרי התליה, ועד היום, מעולם לא ראתה במעשהו - מעשה שלה). גם במשפטו לא ניסה שוורץ להציג את הרצח כפעולה לאומית או כפעולה של ארגון ההגנה, אלא טען שמדובר בתאונה (בית-המשפט קבע שהרצח היה תוצאה של נקמה). שוורץ נשפט (מרצונו) בבית-המשפט לפשעים חמורים (ולא בבית-דין צבאי) כרוצח פלילי רגיל (הוא קיווה שכך יוכל לזכות להקלה בעונש), וככזה נתלה. זאת בניגוד לעולי הגרדום, אשר פעלו בשליחות ארגוניהם, מעולם לא התכחשו למעשיהם, ואף הפכו את אולם המשפט עצמו לזירת מאבק מדיני.

[עריכה] ברזני ופיינשטיין

עשרה מהנידונים הוצאו להורג. ברזני ופיינשטיין התאבדו בכלא בעזרת רימונים שהוברחו לכלא לבקשתם. את הרימונים הסתיר עבורם אליעזר בן-עמי בתוך סלסלת תפוזים שהועברה אליהם. תוכניתם המקורית הייתה להתפוצץ יחד עם תלייניהם, אולם התברר להם שהרב גולדמן מתכוון להיות נוכח בהוצאתם להורג. על כן, לאחר ביקור הרב, חבקו אחד את השני ופוצצו ביניהם את הרימונים, ב-21 באפריל 1947.

[עריכה] פעולת האצ"ל להפסקת ההוצאות להורג

לאחר שנפסק גזר דין מוות לשלושת לוחמי האצ"ל יעקב וייס, אבשלום חביב ומאיר נקר, חטפה יחידה של האצ"ל שני סרג'נטים בריטיים שיצאו מבית קפה בנתניה. האצ"ל הודיע שתליית לוחמיו תגרור את תליית שני הסרג'נטים. ב31 ביולי 1947, יומיים לאחר הוצאתם להורג של לוחמי האצ"ל, נמצאו שני הסרג'נטים תלויים בחורשה ליד נתניה. באותו ערב רצחו כוחות צבא ומשטרה בריטיים חמישה אזרחים יהודיים עוברי אורח ופצעו שבעה. מנחם בגין, מפקד האצ"ל דאז, הגדיר את התלייה "אחד הרגעים המרים ביותר בחיי" והוסיף: "המעש האכזר בנתניה, לא רק הציל עשרות בחורים עבריים מגרדום, אלא גם שבר את מפרקתו של השלטון הבריטי, כי בהתנפץ עמודי התלייה, מתרסק ממילא השלטון הנשען עליהם". כמשתמע, המעשה השיג את מטרתו ולאחריו לא היו עוד הוצאות להורג. כשבועיים לאחר הפרשה, החליט הפרלמנט הבריטי בכינוס מיוחד של הבית התחתון על פינוי מוקדם מהמתוכנן של החיילים הבריטים מארץ ישראל. שנתיים מאוחר יותר אמר קולונל ארצ'ר קסט, עוזרו הראשון דאז של המזכיר הראשי לממשלה הבריטית בארץ ישראל, בהופעתו בפני ה"יונייטד אמפייר ג'ורנל" של החברה הקיסרית המלכותית (1949): "תליית שני הסרג'נטים הבריטים גרמה ליציאתנו (מארץ ישראל) יותר מכל דבר אחר".

[עריכה] הנצחת עולי הגרדום

גליון בולים לזכר הרוגי מלכות, ובהם עולי הגרדום

כחלק מהנצחת חללי מערכות ישראל, זכו עולי הגרדום להנצחה נרחבת. ברבות מערי ישראל נקראו רחובות על שמם של עולי הגרדום, אם בצורה קיבוצית ("רחוב עולי הגרדום") ואם בצורה אישית.

בבת ים נמצא רחוב שלמה בן יוסף.
בתל אביב נמצא בשכונת רמת החי"ל, רחוב עולי הגרדום, ובשכונת רמת אביב ג' נקראו רחובות על-שמו של כל אחד מעולי הגרדום.
בירושלים בשכונת ארמון הנציב (תלפיות מזרח) ישנו רחוב הנקרא "עולי הגרדום", ויש רחוב על שמו של כל אחד מעולי הגרדום. משה ברזני ומאיר פיינשטיין, שמצאו את מותם בכלא במגרש הרוסים בירושלים, מונצחים במוזיאון אסירי המחתרות, שהוקם בבניין הכלא בירושלים.
ברמת גן יש כיכר לזכרו של דב גרונר מול משטרת העיר, אותה תקף גרונר בזמן בשלטון בריטי.
בצפת ישנו גרם מדרגות ארוך, החוצה את העיר העתיקה, הנקרא בשם "מעלות עולי הגרדום".
בעכו יש בית כנסת המצוי בלב שכונת בן גוריון, הקרוי: "בית הכנסת עולי הגרדום". בבית הכנסת מתקיימת פעילות לקרוב לבבות, ובו נפגשים , חרדים ,דתיים מסורתיים וחילונים. כלא עכו, בו הוצאו להורג שמונה מעולי הגרדום, הפך למוזיאון.
בבני ברק, הוקמה בשנות ה- 50 שכונת "תל גיבורים" (כיום חלק משכונת פרדס כץ). בשכונה זו רחוב ע"ש דב גרונר ורחוב ע"ש שלמה בן יוסף. בית הכנסת של השכונה מוקדש לזכרם של עולי הגרדום ונקבע בו לוח הנצחה.
במרכז ראשון לציון נמצא רחוב עולי הגרדום, כאשר בקצהו, בצומת עם רחוב ז'בוטינסקי הוא הופך לשדרה קצרה ובה אנדרטה צנועה הבנויה משתי קורות בטון אנכיות לזכר עולי הגרדום ממחתרות ניל"י, אצ"ל ולח"י. בכל שנה בשעות אחה"צ של ערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל נערך במקום טקס אזכרה.
בפתח תקוה קיים גן "עולי-הגרדום", רח' עולי הגרדום, ובנוסף קיימים רחובות על שמות: שלמה בן יוסף, דב גרונר, מרדכי אלקחי (יליד פתח-תקוה), יחיאל דרזנר (ממפקדי אצ"ל בפ"ת) ואליעזר קשאני (יליד פתח-תקוה).