יעקב וייס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב וייס (15 ביולי 1924 - 29 ביולי 1947) מעולי הגרדום, היה חבר מחתרת האצ"ל שנתפס על ידי הבריטים במבצע פריצת כלא עכו, והוצא להורג.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות
יעקב וייס, נולד ב-15 ביולי 1924, י"ג בתמוז תרפ"ד, בנוביזמקי (נובה-זמקי) בצ'כוסלובקיה, בן ליוסף והלנה. בצעירותו קיבל חינוך ברוח ישראל, ובגיל עשר נשלח ללימודים בגימנסיה העברית במונקאץ'. באותה שנה גם הצטרף לבית"ר, שם עוצבה מחשבתו הלאומית. עדות לכך נתנה אחותו בספרה כי "..בגיל 11 שיחקו לעתים הוא וחבריו ב"מלחמה" נגד הערבים. הם אף בנו אונייה קטנה לה קראו בית"ר, וגילפו מעץ חיילים עבריים וערבים..".
[עריכה] פעילות בחו"ל
על יעקב העידו כי היה בעל פנים עדינים, שהיה שקט בהתנהגותו, מנומס, צנוע ואלטרואיסט. רגש האחריות התחזק בו עם השנים בפעולותיו בגולה ובארץ. ב-1943 , שנת מותו של אביו, פלשו הנאצים לצ'כוסלובקיה, ויעקב נסע לבודפשט במטרה לעלות ממנה לארץ ישראל. בהונגריה פעל להצלת יהודים. הוא התחפש לקצין צבא הונגרי ולעתים לקצין אס אס בשם ג'רג'י קוטיש, היה מגיע למשרדי רישום ממשלתיים, שם דרש תעודות לידה של אנשים שאת שמם המציא. את פעילותו ריכז בערים המופצצות שם היה בלבול ממשלתי רב. כשהיו עוזבים הפקידים את חדריהם כדי לחפש בארכיונים היה "מושך" טפסי תעודות לידה ודרכונים. לאחר מכן היה הולך לגטאות, מצביע על יהודים שעמדו בהמון ודורש ממפקד המחנה לשחררם בשל היותם "נוצרים". בפעמים אחרות, בעת התפרצות מגפת טיפוס בקרב היהודים, היה עובר במדי אס-אס בין המחנות ומחלק זריקות ליהודים. כך בהיותו בן עשרים בלבד הציל מאות יהודים בגטאות דבריצין, קושיצה, אגר, מישקולץ ועוד. כדי למלא את השליחות בהצלחה, היה עליו להיות בעל שליטה עצמית גבוהה ועמידה תקיפה. מסופר עליו כי פעם בעלותו לרכבת החשמלית נפלה מתיקו חבילה של פספורטים. שוטר הגיע לעצור אותו ולחקור בעניין, אך וייס פקד עליו בקור רוח: "עזור לי מייד לאסוף את התעודות, עליי להספיק לחשמלית", והשוטר הנדהם ציית. שנים אחר כך, בארץ ישראל, קרה לא אחת כי היה אדם נופל על צווארו, מנשקו ומודה לו; היו אלה הניצולים "שלו".
ב-1945 עבר לשווייץ, והחל שם בלימודים באוניברסיטה. אולם הוא לא סיימם כי לא יכול לשאת את השנאה ליהודים ואת כמיהתו לעלות לארץ. במכתב לחבריו כתב כי הוא מעדיף להיות פועל כפיים בארץ ישראל מאשר סטודנט בנכר. באותה שנה עלה עם מספר מחבריו באוניית מעפילים בלתי ליגאלית לארץ ישראל. האונייה נתפסה, ונוסעיה נכלאו לזמן מה במחנה עתלית, עד לשחרורם של 200 מהכלואים על ידי הפלמ"ח ב-9 באוקטובר 1945.
[עריכה] הפעילות במחתרת
בארץ נודע לו כי אימו ומשפחתו הגדולה (שמנתה למעלה מ-200 איש) נרצחו באושוויץ ובמאוטהאוזן; כך כתבה לו אחותו שהייתה אף היא באושוויץ. רוחו של וייס נדכאה, אך הוא המשיך ללא לאות בפועלו. לאחר שחרורו עבר לנתניה וגר ברחוב העלייה, שם החל לעבוד למחייתו תוך שהוא מצטרף לאצ"ל. במסגרת המחתרת, בה כונה "שמעון", השתתף בפעולות רבות - ביניהן שתי ההתקפות על מחנה הנופש הצבאי הבריטי בנתניה (באחת השתתף גם דב גרונר), ובחבלות במסילות רכבת וגשרים. ב-4 במאי 1947 השתתף בפריצה לכלא עכו, ונפל בשבי יחד עם ארבעה לוחמי אצ"ל נוספים. החמישה הועמדו למשפט צבאי.
במשפטו נשא וייס נאום האשמה נגד השלטון הבריטי:
- "... מי שמכם שליטים שופטים על עם שנתן לאנושות את אלוהי הצדק והמשפט, בזמן שאבותיכם עדיין שכנו ביערות עד? אך הנה מתקרב שלטונכם לקיצו. פרעתם, גרשתם, איימתם ואף זאת עשיתם: רצחתם עברים, העליתם לגרדום את טובי הנוער העברי. והתוצאה? את רוח ההתנגדות העברית לא זו בלבד שלא הצלחתם לשבור, אלא להיפך: לנגד עיניכם, על אף הגרדום ואולי תודות לגרדום, היא הולכת וגוברת..."
וייס ושני לוחמי אצ"ל נוספים, מאיר נקר ואבשלום חביב, נידונו למיתה. בתא הנידונים למוות שרו השלושה משירי בית"ר.
[עריכה] הוצאתו להורג
בפראג, קיבלה אחותו אדית טלגרמה אודות המשפט וגזר הדין, ומייד ביקשה ויזה לנסיעה לישראל. כאן נפגשה עם מפקד הצבא אך תחנוניה לא הועילו. האצ"ל ניסה להציל את השלושה, בין היתר על ידי חטיפת שני סרג'נטים (סמלים) בריטיים כבני ערובה, אך ללא הועיל. ב-י"ב באב תש"ז, 29 ביולי 1947, הועלו שלושתם לגרדום כשהם שרים את שירת "התקווה". בתגובה למחרת האצ"ל תלה את שני הסרג'נטים הבריטיים בחורשה סמוכה לנתניה. יעקב וייס נטמן עם שני חבריו בצפת.
על שמו קרויים רחובות בירושלים, תל אביב, באר שבע, נתניה ועוד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סיפור חייו של יעקב וייס באתר "לחיות את ההיסטוריה".
[עריכה] לקריאה נוספת
- חיה ברנס (עורכת), עולי הגרדום, הוצאת המדרשה הלאומית ע"ש רנה מור.
- גילוי חדש של מכתבים מאת יעקב וייס, וגם כאן, מתוך חדשות מכון ז'בוטינסקי.
| עולי הגרדום |
|
שלמה בן יוסף | אליהו בית צורי | אליהו חכים | דב גרונר | מרדכי אלקחי | יחיאל דרזנר | אליעזר קשאני | מאיר פיינשטיין | משה ברזני | יעקב וייס | אבשלום חביב | מאיר נקר |
