עמוס לוינברג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עמוס לוינברג (נולד ב-1949), המכונה גם "הקב"ר המזמר", היה קצין מודיעין ביחידה 848 (כיום 8200) אשר שרת במוצב החרמון ונשבה בראשית מלחמת יום הכיפורים, בעת שכוחות קומנדו סוריים כבשו את המוצב.
לוינברג היה בעל זיכרון ייחודי, ובנוסף לכל המידע לו נחשף במסגרת תפקידו, נזדמן לו, עקב רשלנות של מפקדיו ועמיתיו, לעיין גם במסמכים שאמורים היו להיוותר חסויים מפניו. את לוינברג חקרו חוקרים סובייטים, שבעזרת טכניקות שבירה נפשית הצליחו לגרום לו להאמין כי מדינת ישראל חרבה, והם יוזמים הקמת "מוזיאון הנצחה" למודיעין שלה. לוינברג התפתה לדבר ומילא מחברות שלמות עמוסות פרטי מידע.
בשלב מסוים העבירו אותו הסורים לווילה מבודדת בקרבת דמשק, ובה ישב וכתב ללא הרף מידע מקיף ומסווג כסודי ביותר אודות משימות ודרכי פעולה של יחידת הסיגינט הצה"לית ויחידות מודיעין אחרות. כמות המידע שידע ושסיפק לויברג היו מקיפות כל כך שהן כללו אף פרטים טכניים וטפלים כמו מספרי "צ" של כלי הרכב ביחידה.
ברשתות הקשר הערביות נפוצה הידיעה כי "הפרופסור היהודי כותב ספרים". רק לאחר מכן הבינו בצה"ל את משמעותה האמיתית של הידיעה; המידע שסיפק לוינברג גרם לתדהמה בסוריה לנוכח ההיקף והאיכות של המודיעין הסיגינטי הצה"לי והמקורות למודיעין זה. בכך נגרם נזק של אובדן מקורות לצה"ל.
משהתברר היקף המידע שמסר לוינברג לסורים, לא היה מנוס משידוד מערכות מוחלט באגף המודיעין, אם כי יש האומרים שבסופו של דבר ההתארגנות המחודשת של המודיעין הייתה לטובה.
לוינברג חזר לישראל והוכר כנכה צה"ל, לאחר חקירה יסודית שנערכה לו במשך זמן רב. היו שתבעו להעמידו לדין, אך הוחלט שלא לעשות זאת, בהתחשב בכך שלא ניתנה הכשרה של ממש לאנשי מודיעין שתאפשר להם לעמוד בתנאי שבי, ובהתחשב בלחץ הפסיכולוגי העצום בו נתון שבוי.
היו מבין מפקדיו של לוינברג (כמו יואל בן פורת) שאמרו שציפו ממנו לשים נפשו בכפו, ולא לאפשר לידע שרכש ליפול בידי הסורים. האשימו אותו גם ב"התנהגות של קאפו" מאחר שמסר לסורים פרטים על תפקידיהם של חבריו לשבי. יש שטענו כי המניע שלו למסירת פרטים כה רבים היה רצונו להרשים את שוביו. מאז חזר מהשבי העניק לוינברג לפחות ראיון אחד, למשה זונדר, המופיע בספרו "סיירת מטכ"ל". בין השאר אמר שם: "לא ערקתי לדמשק עם מזוודות שהכילו חומר סודי ביותר. כל מה שקרה הוא פועל יוצא מנפילתי בשבי... חשבתי פעמים רבות להתאבד. לא היה לי אומץ."
