עמיחי פאגלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עמיחי פאגלין, "גידי" (1922 - 1978), קצין המבצעים של ארגון האצ"ל, מפקד הקרב לכיבוש יפו במלחמת העצמאות ויועצו של ראש הממשלה מנחם בגין לענייני טרור.

פאגלין נולד בתל אביב, והתחנך בביה"ס היסודי "תל-נורדוי", ובהמשך בביה"ס התיכון "בלפור", בו ספג את החינוך הלאומי שלו יחד עם חבריו למחזור אליהו בית צורי (לימים לוחם לח"י ועולה גרדום), צבי צור (לימים הרמטכ"ל) ועוד.

בגיל צעיר הצטרף לארגון "ההגנה" ומונה כקשרו של אפרים דקל, מפקד בש"י. הוא השתתף בקורס מפקדי כיתות וציפה להשתתף במהרה בפעולה ממשית ראשונה נגד הבריטים. תחת זאת, לאכזבתו, נצטווה לגרד מהקירות כרוזים ולבצע פעולות פשוטות.

פאגלין, שכל בני משפחתו נמנו עם מחנה תנועת העבודה, התאכזב ממחדלי "ההגנה" ומגישתה הפייסנית והרופסת להגדרתו, פרש ממנה והצטרף לאצ"ל.

הוא צורף לחטיבת הקרב (הח"ק) של הארגון ונכנס מייד לפעילות כלוחם פשוט. הוא השתתף באחת מהפעולות הראשונות, פיצוץ משרדי מחלקת העלייה המנדטורית בחיפה; לאחר מכן, השתתף בפעולה נגד משרדי מס-ההכנסה הבריטים וכן בהתקפה על בניין הבולשת הבריטית (הסי.אי.די) בת"א.

פאגלין התבלט בהעזתו, בידיעותיו הטכניות, בדמיונו הפורה ובתכניותיו הנועזות והמקוריות לפגוע באויב. לימים אמר עליו מנחם בגין, מפקד האצ"ל: "...הצעיר המופלא הזה, כשרונו הצבאי גובל ללא ספק בגאוניות...".

ב-1946 לאחר מאסרו של איתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל, צורף "גידי" למפקדת הארגון תחתיו. בתפקידו זה הוא תכנן כ-200 מבצעים: במלחמת השחרור - נגד הבריטים ובמלחמת הקוממיות - נגד ערביי ארץ ישראל. בחלק מהם השתתף באופן פעיל.

פאגלין היה המוח שתכנן את פיצוץ המפקדה הבריטית במלון המלך דוד, פיצוץ מועדון הקצינים "בית גולדשמידט" בירושלים, הפריצה לכלא עכו לשחרור אסירי המחתרות הכלואים בו, ונמנה על הצוות המצומצם שהוציא להורג (כבצוע גזר דין מוות של ביה"ד של המחתרת) שני סמלים בריטים בנתניה - כתגובה על תליית חברי אצ"ל על ידי הבריטים; כמו-כן עמד בראש התכנון ופקד על פעולת הקרב לשחרור יפו וכן על הנסיון (שלא צלח) לכיבוש רמלה.

לאחר התמזגות אצ"ל בצה"ל בשפלה, עבר לירושלים, בה המשיך האצ"ל את קיומו הנפרד, והיה שותף לנסיון הפריצה לעיר העתיקה (על ידי הגנה, האצ"ל והלח"י). עם פירוק המסגרות הללו וגיוס הלוחמים לצה"ל, לא גוייס "גידי", כנראה על פי הוראה של ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון.

בחייו הפרטיים נשא לאישה את חברתו מימי המחתרת, ציפורה, ובנה עם אביו בית חרושת לתנורים, שהתפרסם בשנות ה-60 בכך שבנה את התנור בו נשרף פושע המלחמה הנאצי אדולף אייכמן, לאחר שנידון למוות על ידי בית משפט ישראלי.

פאגלין לא היה פעיל בחיים הפוליטיים, והתעניין בעיקר בתחום הצבאי-בטחוני. ידוע היה ביכולת ההמצאה שלו של מנגנונים וחומרי חבלה בשיטות פשוטות להפליא. לשאלה של חבר ילדות, "מה תרצה לעשות כשתגדל?", השיב לו עמיחי: "...אני אהיה עסוק כל ימי בהשגת עצמאות לעם ישראל"..."וכאשר תושג העצמאות - אהיה עסוק בשמירה עליה!"

[עריכה] פרשת מעצרו בגין סיוע לנסיון הברחת נשק

בספטמבר 1972 קשר פאגלין קשר עם הרב מאיר כהנא, אברהם הרשקוביץ ויוסי שניידר, אז אנשי הליגה להגנה יהודית, להבריח נשק לרומא ולהשתלט שם על שגרירות לוב, לטבוח שם חצי מהנוכחים ולהימלט, כנקמה על רצח אחד-עשר הספורטאים באולימפיאדת מינכן. לפאגלין היו מאגרי נשק פרטיים, שלל ממבצע קדש ומלחמת ששת הימים. הוא מסר להרשקוביץ שני תתי-מקלע מסוג קרל גוסטב, שני אקדחי ברטה 9 מ"מ שלושה רימוני יד וכדורים לרובים ולאקדחים. הארגז, שהגיע למחלקת המטען של אל על במסווה של חלקי ציוד לאפיית ביסקוויטים ב-13 בספטמבר, עורר חשד ובבדיקה התגלה תוכנו. הרשקוביץ נעצר ב-15 בספטמבר (הוא טען כי כהנא הסגיר את המעורבים לשלטונות). פאגלין עצמו נעצר ב-19 בספטמבר ועו"ד שמואל תמיר נשכר להגן עליו. פאגלין הודה בפני תמיר כי התפתה ונתפש לחולשה חד פעמית, והעביר מסר דרך דודתו בבה אידלסון, לראש הממשלה גולדה מאיר כי הוא מוכן להיפגש עימה ולהסביר כי אין כל מחתרת נגד השלטון. במהלך המשפט רמז תמיר כי הרב כהנא (שלא נעצר) הוא משתף פעולה עם השלטונות ותהה, בין השאר בעת חקירתו של רב פקד משה כץ, מאנשי המשטרה שחקרו את הפרשה, מדוע לא הוחרם דרכונו של כהנא. במהלך המשפט זכה פאגלין ליחס מועדף ושהה בתחנת המשטרה בנס ציונה ובמלון "בזל" בתל אביב. בסופו של דבר גזרה השופטת הדסה בן-עיתו עונשים קלים יחסית על המעורבים, ופאגלין נידון לשנת מאסר על תנאי. ח"כ בנימין הלוי, שהיה שופט בית המשפט העליון לשעבר, סיכם את הפרשה במילים: "כאיש האצ"ל לשעבר ובעל עבר מחתרתי רציני נלכד פאגלין ברשת של אנשים פחות רציניים".

עם הקמת ממשלת הליכוד ב-1977, מינה אותו ראש הממשלה בגין ליועץ למלחמה בטרור. הוא שקע בעבודה זו בהתלהבות והחריצות האופיניים לו. אולם מספר חודשים לאחר שהתמנה לתפקיד, נהרג בתאונת דרכים קטלנית, בה נספה יחד עם ציפורה רעיתו.

[עריכה] לקריאה נוספת

• גלעד לזכרם של לוחמי האצ"ל משחררי יפו, הוצאת משרד הבטחון, 1986
• מנחם בגין, המרד - זכרונותיו של מפקד הארגון הצבאי הלאומי, הוצאת אחיאסף, 1992