פורט ארתור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פורט ארתור היה שמה האירופי של העיר הסינית לושונקו Lüshunkou . במקום היה מבצר בעל חשיבות אסטרטגית בין קוריאה לסין. במקום נמצא גם נמל המוביל לים הצהוב.

[עריכה] היסטוריה

לאחר סיום מלחמת סין-יפן הראשונה לפי הסכם שימונוסקי (17 באפריל 1895) קיבלה יפן לידיה את קוריאה, טיוואן ולושונקו (פורט ארתור), אולם מעצמות המערב (רוסיה, גרמניה וצרפת) לחצו על יפן לוותר על פורט ארתור, בגלל חשיבותו האסטרטגית. לפי הסיכום משנת 1898 חכרו הרוסים את פורט ארתור מידי היפנים למשך 25 שנה. בנוסף לכך, כבשו הרוסים את מנצ'וריה והתחרו ביפן על השליטה בקוריאה.

הרוסים ביצרו את פורט ארתור על מנת לבסס את מעמדם באזור. ב-8 בפברואר 1904 התחילה מלחמת רוסיה-יפן. לאחר קרבות מרים ומצור ממושך נפלה פורט ארתור בדצמבר 1905 לידי יפן, בין החיילים הרוסים שנשבו במקום היה גם יוסף טרומפלדור.

העיר הוחזקה בידי היפנים עד 1945 ואז חזרה לריבונות סינית.

[עריכה] יוסף טרומפלדור בפורט ארתור

טרומפלדור נשלח לתגבר את הגדוד הרוסי ה־27 ב־15 באוקטובר 1904. במכתב לביתו ציין כי בפורט ארתור יש כעשר משפחות יהודיות. בתחילת מלחמת רוסיה-יפן הוא שירת בצבא הרוסי כרב-טוראי. פלוגתו נשלחה לגבעה 203 המבוצרת היטב. היפנים תקפו את המקום באוגוסט וספטמבר 1904. במהלך ההתקפה טרומפלדור נפצע וידו השמאלית נקטעה עד המרפק. למרות הפציעה ביקש להמשיך להילחם. הבקשה הרשימה את מפקד הגדוד שציין אותו לשבח. עד נפילתו בשבי בדצמבר 1905 התקדם טרומפלדור לדרגת מפקד פלוגה. לאחר שנשבה, עודד את השבויים היהודים.