פקודה (חיקוק)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פקודה (Ordinance) היא כינוי לחקיקה ראשית (להבדיל מחקיקת משנה) שלא נחקקה על ידי הכנסת, אלא על ידי גורם חיצוני, לרוב הנציב העליון בימי המנדט הבריטי.

המינוח "פקודה" מתייחס לרוב לחקיקה שיצאה מאת המחוקק המנדטורי. חריג בולט הוא פקודת סדרי השלטון והמשפט שנחקקה עם קום מדינת ישראל על ידי מועצת המדינה הזמנית לפני הבחירות לאספה המכוננת. פקודה זו מהווה הצינור לקליטת המשפט המנדטורי (לרבות הפקודות שנחקקו על ידי המחוקק המנדטורי) במשפטה של מדינת ישראל.

שני חריגים נוספים הם "דבר המלך במועצתו" קובץ דינים ששימש בתפקיד של מעין חוקה בימי המנדט הבריטי, אשר אינו נקרא "פקודה", ודינים עותומניים, המכונים לעתים דין, ולעתים "חוק" (כגון "חוק הפרוצדורה האזרחית העותמני" אשר סעיפים 80 ו-81 ממנו עודם בתוקף).

[עריכה] הגדרה חוקית

חוק הפרשנות, התשמ"א-1981, מגדיר "חוק" כ"חוק של הכנסת או פקודה", ואכן לשניים מעמד שווה. "דבר המלך במועצתו" והחוקים העותומנים מוגדרים כ"דין".

[עריכה] המקור החוקתי לחקיקת הפקודות

"דבר המלך במועצתו" התקבל על ידי הממשלה הבריטית ב-10 באוגוסט 1922, והיה מעין חוקה של ארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי.

על פי סעיף 17 לדבר המלך, ניתנה סמכות החקיקה ל"מועצה מחוקקת" בת 22 חברים, בראשה אמור היה לעמוד הנציב העליון. במהלך כל תקופת המנדט לא נבחרה מועצה מעין זו, רעיון המועצה המחוקקת נזנח, ודבר מלך חדש, משנת 1923 הקנה את כל סמכויות החקיקה לנציב העליון.

סעיף 17 בנוסחו המתוקן הקנה לנציב העליון את הסמכות "ליתן תוקף חוקי לאותן פקודות שיהיה צורך בהן לשם השלום, הסדר והשלטון המתוקן בפלשטינה (א"י)...". סמכות זו הוגבלה בתנאים מספר:

חובת היוועצות עם מועצה מייעצת המורכבת מפקידי ממשלת המנדט.
פרסום הפקודה חודש ימים כהצעה לפני כניסתה לפועל. סמכות זו הייתה חסרת כל משמעות, כי בניגוד לדבר חקיקה המתקבל על ידי פרלמנט ריבוני, לא היה כל הליך של תיקון או הצבעה על נוסח הצעות הפקודה.
אישור מטעם מזכיר הממלכה, הוא שר המושבות.
זכות המלך לדחות פקודה תוך שנה מיום הינתנה.
איסור חקיקת פקודה הסותרת את לשון המנדט (איסור זה אינו קבוע בלשון דבר המלך, והוא התפתחות פסיקתית מאוחרת).
איסור חקיקת פקודה המגבילה את חופש המצפון והפולחן או מפלה בין התושבים על יסוד הלאום, הדת או השפה.

איסורים אלו יכולים היו להיעקף באמצעות חקיקת "דבר מלך" נוסף שהסמיך את הנציב העליון לפעול אף באופן הסותר את רוח המנדט. כך למשל, הוסמך הנציב העליון ב"דבר מלך" משנת 1939 להתקין תקנות, על פי רוח "הספר הלבן" המגבילות העברת קרקע ליהודים, על אף שהדבר סתר בבירור את לשון כתב המנדט.

[עריכה] מעמדן החוקי של הפקודות כיום

כאמור, פקודת סדרי השלטון והמשפט, שהתקבלה על ידי מועצת המדינה הזמנית עם קום המדינה, קיבלה את כל מערכת החוקים הבריטיים, וביניהם הפקודות, שהיו בתוקף עם קום המדינה.

הכנסת מוסמכת לשנות פקודות, ואף לבטלן כליל. עם זאת פקודות רבות עדיין נותרו בתוקף, כאשר הבסיס להן אינו חקיקה עצמאית של הכנסת כי אם נוסח מנדטורי (על אף שינויים רבים שהכניסה הכנסת במהלך השנים). בין העיקריות: