פרגמנט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרגמנט (מלטינית: שבר, רסיס) הוא סוגה ספרותית וסגנון כתיבה, המצטיין ביחידות אוטונומיות קצרות מאוד, לעתים לא יותר מכמה משפטים. סגנון זה היה נפוץ בכל התקופות ובתרבויות רבות, אך כיום הוא מזוהה ביותר עם הכתיבה בתקופה הרומנטית, שראתה באי-השלמות ערך אסתטי בפני עצמו.
במקור שימש כינוי זה לתיאור מקטעים חלקיים מתוך חיבורים עתיקים שלא השתמרו (בעיקר מכתביהם של ההוגים הקדם-סוקרטיים), וידועים רק בזכות ציטוטיהם בכתבים מאוחרים יותר.
[עריכה] היסטוריה
ביפן כתבה במאה העשירית המשוררת סאי שונגון, בת לווייתה של הקיסרית סדקו, את המקוּרָה-נוֹ-סוֹשִי (מילולית: "שירי כרית"), רשימות ותיאורים קצרים של הדברים שהיא אוהבת ושונאת, דברים שבעיניה מגוחכים או עצובים. בכך היא התחילה ז'אנר ספרותי חדש ביפן, הז'וּאִיהִיטְסוּ ("ככל שיעלה המכחול").
בני התקופה הרומנטית באירופה ייחסו חשיבות רבה למושג ההריסות (Ruinen), שרידים מעטים וקפואים לגדוּלה שפסה מן העולם (בערים רבות באירופה היה מקובל לבנות "חורבות" מלאכותיות בגנים ציבוריים), וראו בפרגמנטים שנותרו מספרות העולם העתיק מופת לתמציתיות לירית, שאותה שאפו לחקות.
בצרפת מייצגים את הז'אנר סופרים כמו פליקס פנאון, שכתב "רומנים בשלוש שורות", וז'ורז' פרק. בין הכותבים בגרמנית ניתן למנות את פטר אלטנברג וה"סקיצות בפרוזה" שלו, אליאס קנטי ("עד שמיעה") ואחרים. השיר "קובלאי חאן" של קולרידג' הוא דוגמה מפורסמת לפרגמנט שירי. בספרות העברית ניתן להבחין בכתיבה בסגנון זה אצל גרשון שופמן, ובין הסופרים המאוחרים יותר, בפרוזה של חנוך לוין.
כתיבה בפרגמנטים הייתה נפוצה גם בפילוסופיה של המאה ה-19, שקיבלה את השראתה מן הפילוסופים של העולם העתיק, אשר כתביהם השתמרו כפרגמנטים. בין הפילוסופים המודרנים שכתבו בפרגמנטים ניתן למנות את נובאליס. סרן קירקגור כתב ספר בשם "פרגמנטים פילוסופיים" (Philosophiske Smuler) בשם העט "יוהאנס קלימאקוס". ג'רמי בנת'ם כתב כמה חיבורים קצרים שקרא להם "פרגמנטים".
[עריכה] במוזיקה
מושג הפרגמנט בשיח האמנותי הגרמני במאה ה-19 עשה את דרכו גם למוזיקה הגרמנית; הדוגמה הידועה ביותר לשימוש בפרגמנטים מוזיקליים היא רוברט שומן, שרבות מיצירותיו לפסנתר כוללות פרגמנטים - קטעים קצרצרים ולא גמורים, או פרקים שנשמעים כאילו נקטעו לפני סופם.
