פרדריק סטוק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרדריק סטוק Frederick Stock (11 בנובמבר 1872, Jülich גרמניה - 20 באוקטובר 1942) היה מנצח ומלחין אמריקאי ממוצא גרמני.
כילד החל סטוק בהכשרתו המוזיקלית אצל אביו, מנצח תזמורת צבאית. בגיל 14 התקבל פרדריק סטוק לקונסרבטוריון של קלן ללימודי כינור וקומפוזיציה. אנגלברט הומפרדינק היה בין מוריו שם ווילם מנגלברג היה בין חבריו לכיתה. אחרי סיום הקונסרבטוריון בשנת 1890 התקבל לתזמורת העירונית של קלן ככנר. בשנת 1895 נפגש סטוק עם תיאודור תומס, מנהלה של התזמורת הסימפונית של שיקגו, אז בראשית דרכה, ומי שישפיע רבות על עתידו של סטוק. תומס, שביקר אז בגרמניה לחפש מועמדים מתאימים לגיוס לתזמורתו, הזמין את סטוק למבחן קבלה ונתן לו משרת ויולן בתזמורת שיקגו. אלא שתומס לא איחר לעמוד על כך, שהויולן החדש שלו הוא גם מנצח מחונן מאוד ובשנת 1900 קידם אותו לדרגת עוזר מנצח. אחרי מותו הפתאומי של תיאודור תומס בשנת 1905, קיבל עליו פרדריק סטוק את משרת המנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של שיקגו. בשלב הראשון מילא את התפקיד על בסיס זמני בלבד, אך בשנת 1911, ורק לאחר שהוועד המנהל של התזמורת נכשל בנסיונותיו למשוך למשרה מנצחים כמו גוסטב מהלר, הנס ריכטר, פליקס ויינגרטנר, קרל מוק ופליקס מוטל, בין השאר, התמנה לבסוף למנהל מוזיקלי קבוע.
בניהולו של סטוק הייתה תזמורת שיקגו לאחת התזמורות הראשונות במעלה בארצות הברית. היא פיתחה צליל ייחודי בכלי הנשיפה ממתכת, שאפשר להבחין בו כבר בהקלטות הראשונות של התזמורת. סטוק, תומך נלהב במוזיקה חדישה, עודד את ביצוע יצירותיהם של מלחינים, שנחשבו למודרניים בימים ההם, ביניהם מהלר, ריכרד שטראוס, סטרווינסקי (שהסימפוניה בדו שלו נכתבה לפי הזמנת התזמורת ליובל החמישים שלה), פרוקופייב (שהקונצ'רטו השלישי שלו לפסנתר נוגן בהשמעת בכורה עולמית בשיקגו, עם המלחין ליד הפסנתר), הולסט, קודאי (שהקונצ'רטו שלו לתזמורת נכתצב להזמנת סטוק), מייאסקובסקי, סוק, וולטון, אנסקו ועוד רבים אחרים. בשנת 1916 הקליטה התזמורת, בניצוח סטוק, את קובץ התקליטים הראשון שלה לחברת קולומביה. היו אלה ההקלטות הראשונות מאז ומעולם שהקליטה תזמורת אמריקאית בניצוחו של מנהלה המוזיקלי. בהמשך עברה התזמורת אל חברת RCA ויקטור, חזרה אל קולומביה ובסופו של דבר עשתה את הקלטותיה האחרונות בניצוחו של סטוק, בעונת 1941-2 , עם RCA ויקטור. הקלטת האולפן האחרונה של סטוק, הסימפוניה השלישית בסי מינור של ארנסט שוסון, יצאה למכירה לאחר מותו, בשנת 1943.
סטוק, מנצח שהמעיטו בערכו, לא היה דמות זוהרת כמו סטוקובסקי, ניקיש או טוסקניני. אורח הניצוח של סטוק טשטש את חשיבותו הוא על הדוכן ונועד להרחיק את תשומת לבו של המאזין מן המנצח ולקרבו אל המוזיקה עצמה. אין זאת אומרת, שהיה מנצח משעמם, כפי שיעידו תקליטי וגנר, צ'ייקובסקי, גלייר, ברהמס ואחרים בניצוחו. לרוע המזל, צניעותו של סטוק מנעה ממנו לקצור את תשומת הלב, התהילה והכבוד מצד המאזינים, שהיה ראוי להם בפירוש.
את הקלטותיו, הקשות להשגה בעידן התקליטורים, אפשר למצוא לסירוגין ב"בידולף" וב"דנטה/ליס" וכן באתר הרשת של התזמורת הסימפונית של שיקגו.
תקופת כהונתו בת שלושים ושבע השנים של פרדריק סטוק כראש התזמורת הסימפונית של שיקגו נפלה באורכה רק מזו של יוג'ין אורמנדי בתזמורת פילדלפיה. זמן קצר לאחר מותו של סטוק, נבחר דזירה דפו ליורשו.
[עריכה] ראו גם
רשימת הקלטותיו החשובות בוויקיפדיה האנגלית.
