פרנסואה פירה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו. |
פרנסואה פירה Francois Furet
(27 במרץ 1927 - 12 ביולי 1997)
[עריכה] חייו
פרנסואה פירה נולד בפריז כבן לאב בנקאי. התחנך בגימנסיה היוקרתית ז'אנסון דה סאיי. בזמן מלחמת העולם השנייה, בכיבוש הנאצי של צרפת, הצטרף לרזיסטנס. בתום מלחמת העולם הצטרף לשורותיה של המפלגה הקומוניסטית "מפלגת המוציאים להורג", ממנה פרש ב-1956 כשברית המועצות פלשה להונגריה.
החל ללמוד ספרות קלאסית ומשפטים בפאריז. בשנת 1950 נאלץ לזנוח את ספסל הלימודים עקב חלותו בשחפת. לאחר החלימו, הוא למד לבחינות האגרגציה (מבחני קבלה לשירות הציבורי) והצליח במטלה הקשה, עם דגש על היסטוריה ב-1954. לאחר שתפקד כמורה בבתי ספר תיכון, הוא החל את מחקרו על המהפכה הצרפתית במרכז הלאומי למחקר מדעי.
בשנת 1960 הצטרף פירה כחוקר אל Ecole des Hautes Etudes en Sciences Sociales (EHESS) "בית הספר הגבוה למדעי החברה", מוסד הגג של המדע הצרפתי, שנשלט על ידי אסכולת האנאל והחל לחקור את ההיסטוריה האינטלקטואלית והפוליטית ופרנן ברודל טיפחו כיורשו והוא כיהן כנשיא המוסד בשנים 1977 עד 1985, זאת חרף העובדה שהגישה המחקרית שלו הייתה שונה מזו של אסכולת האנאל. לאחר עוזבו את המפלגה הקומוניסטית יסד את השבועון France Observateur, שנקרא לימים La Nouvel Observateur שהיה שבועון שמאלני ואנטי קומוניסטי, שיצא חוצץ נגד המדיניות הקולוניאלית הצרפתית באלג'יריה ובהודו-סין. פירה אף הסתבך עם המשטרה, לאחר שהעניק מקלט בביתו לפעיל וייטנאמי שהיה מבוקש על ידי שלטונות החוק.
ב-1960 היה פירה מעורב בהקמת המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של מישל רוקאר. בעקבות גל המהומות של מאי-יוני 1968, הצטרף ללשכתו של חברו אדגר פורוהיה מהוגיה של הרפורמה באקדמיה הצרפתית.
פירה שימש כמנהל האקדמי של ה-Ecole des Hautes Etudes en Sciences Sociales בפריז וכפרופסור בוועדה למחשבה חברתית באוניברסיטת שיקגו. ב-1997 הוא נבחר ל-Academie Francaise האקדמיה הצרפתית והתענג על הצלחת ספרו האחרון Le passe d'une illusion (עיון בעבודתו שלל פרויד על הדת.
ב-1996 קיבל תארי דוקטור כבוד מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת הרווארד. הוא הלך לעולמו בשנת 1997 כתוצאה מהתקף לב במגרש הטניס בגיל שבעים, בהותירו מאחוריו את אשתו דבורה, ביתו שארלוט, ובנו אנטואן מנישואיו הקודמים. כיום ישנו בית ספר על שם פרנסואה פירה בפרבריה של פריז, כמו גם פרס פרנסואה פירה שניתן מדי שנה.
[עריכה] אודות מחקרו
עיקר מחקרו של פרנסואה פירה נסוב על המהפכה הצרפתית. ההיסטוריה של המהפכה נכתבה למעלה ממאה שנה על ידי האסכולה המרקסיסטית. ההיסטוריונים יוצאי חלצי התפישה הזו תיארוה כשלב מכריע בן תקופה של למעלה ממאה שנים של מלחמת מעמדות, שסימנה היא ירידתה של האצולה הפאודלית ועלית כוחה של הבורגנות הקפיטליסטית.
פירה לא פסל את המימד החברתי של המהפכה. ברם, הוא יצא חוצץ כנגד בלעדיותו. אליבא דפירה אופיה החברתי והפוליטי קבע את התגבשותה והישגיה של המהפכה הצרפתית.
בשנת 1965 פירה כתב את ספרו הראשון אודות המהפכה הצרפתית La Revolution Francaise בצוותא עם דני רישה (Richet). הם נתנו למזל תפקיד בעיצוב פניה של המהפכה. הם הכניסו את מושג ה"אליטה". מושג זה כולל את האצולה הליברלית והשכבות העליונות של השדרה השלישית (Tiers Etat). בספרם הם גרסו כי לא היה הבדל בין מעמד הז'ירוינדיסטים ליעקובינים וכי היריבות ביניהם נשאה אופי של תפישה פוליטית שונה. אליטה זו אשר חוללה את המהפכה הצרפתית לפי העקרונות הליברליים, התכוונה להשיג "פשרה היסטורית" כזו של האומות האנגלוסקסיות. חדירת ההמונים למהפכה שינתה את פניה ומנעה פתרון נוסח המהפכה האמריקנית או המהפכה המהוללת באנגליה. ההמון והנסיבות כפו על ראשי המהפכה הצרפתית פתרונות רדיקליים שלא עלו בד בבד עם הליברליזם המוצהר של יוצריה וככל שגבר חוסר השליטה החלו הללו להשתמש בגיליוטינה ובטרור.
תזה זו חוללה סערה בקרב האליטה המרקסיסטית ובראשה אלבר סובול, שהחזיק בקתדרה לתולדות המהפכה הצרפתית בסורבון. סובול פרסם ביקורת נוקבת על ספרם של פירה ורישה בכתב העת למהפכה הצרפתית. מאוחר יותר פרסם ספר בנושא, בו העתיק עמודים שלמים מהספר אותו קטל, כל זאת בלי שנתן קרדיט למחברים.
פירה פרסם מאמר מפתח בשנת 1971 בו הוא הזים את הדיאלקטיקה שמשלה בכיפת ההיסטוריוגרפיה הצרפתית והעמידה באור מגוחך. לפי האסכולה המרקסיסטית המהפכה הצרפתית היא פרי נצחון הבורגנות בעוד שהמהפכה הבולשויקית היא תוצאת ניצחון הפרולטריון. המשוואה ראתה את לנין כגלגולו של רובספייר ואילו טרוצקי לבש את דמותו של קארנו במהפכה הרוסית. היעקובינים הם מבשריה של הבולשביזם ואילו תקיפת הבסטיליה אינה אלא חזרה גנרלית לקראת ההתקפה על ארמון החורף.
ב-1978 פרסם פירה את מחקרו "לסיים את המהפכה הצרפתית", הוא כתב כי אין לראות את המהפכה הצרפתית מזווית פוליטית עכשווית, כי אם בצורה אחרת.
פירה, שלא היה יהודי, היה ציוני בהשקפת עולמו וכתב ב-1981 את "סדנת ההיסטוריה". הוא ראה בציונות תופעה מיוחדת במינה, תנועה שינקה ממקורות היסטוריים עתיקים והשתמשה בלאומיות, חילוניות ומהפכה בארגז הכלים שלה. חומרים שהם פרי רוחה של המודרניות הפוליטית האירופית.
פרנסואה פירה הפך ממרקסיסט בצעירותו לליברל בבגרותו והוא הקים מכון לחקר הפילוסופיה של ההיסטוריה על שם רמון ארון. הוא פרסם ביחד עם מונה אוזוף (Ozouf) קובץ הכולל תשעים ותשעה מאמרים ומשתרע על פני למעלה מאלף עמודים, הנושא את הכותר "המילון הביקורתי של המהפכה הצרפתית".
ב1986 הוציא לאור את ספרו "מרקס והמהפכה הצרפתית". באותה שנה פורסם מחקרו על אדגאר קינה (Quinet) והיעקוביניות בפוליטיקה הצרפתית באמצע המאה ה-19. במסגרת הסדרה לתולדות צרפת של הוצאת האשט הוציא לאור פירה ב-1988 את ספרו "המהפכה מטירגו לז'ול פרי 1770-1880. בספר זה פירה מותח את גבולות המהפכה עד להיווסדותה של הרפובליקה הצרפתית השלישית במחצית המאה ה-19, נקודה על ציר הזמן בו הוא רואה את סיומה.
פירה פרסם את ספרו האחרון בשנת 1995 "עברה של אשליה - מסה על הרעיון הקומוניסטי במאה ה-20". היה זה ספר עב כרס שתורגם לשמונה עשרה שפות. ספר זה חוקר כיצד ניצל סטלין את האידיאולוגיה האנטי-פשיסטית, על מנת לקנות את אהדתם של האינטלקטואלים במערב ולסמא את עיניהם מהאכזריות הפושעת של משטרו.
