קוכיה הודית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קוכיה הודית | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צמחים |
| מערכה: | מכוסי זרע |
| מחלקה: | דו פסיגיים |
| סדרה: | ציפורנאים |
| משפחה: | סלקיים |
| סוג: | קוכיה |
| מין: | קוכיה הודית |
| שם מדעי | |
 Bassia Indica |
|
קוכיה הודית (Bassia Indica), (ידועה גם בשם Kochia indica Wight ) שיח חד שנתי גדול השייך למשפחת הסלקיים. נפוץ במיוחד בנגב הצפוני והמערבי ונמצא גם בחלקים המערביים של מרכז הנגב ובבקעת הירדן. צומח בעיקר בצידי שדות, לאורך גדרות ולאורך כבישים.
השיח, בעל הצורה הכדורית, מגיע לגובה של 1-2 מטרים. גדל בשלהי האביב ובקיץ, עונות בהן רוב הצמחים החד שנתיים כבר מתייבשים. אורך העלים כ-1-1.5 סנטימטר. העלים איזמלנים בצורתם. הפריחה מתרחשת בחודשים יוני ויולי. הפרחים הזעירים בעלי צבע צהוב, אולם, בדומה לצמחים אחרים ממשפחת הסלקיים, הם אינם בולטים ונראים רק ממבט קרוב.
כאשר הצמח מתייבש בשלהי הסתו, ניתק בסיסו היבש מן הקרקע והשיח הקל מתגלגל בעזרת הרוח למרחקים גדולים ומפיץ את זרעיו בצורה זו. ניתן לראות את הכדורים היבשים הגדולים של השיח כשהם צמודים לגדרות או לתעלות בצידי הכבישים, שם נעצר גלגולם.
על פי הידוע, אין הקוכיה ההודית צמח טבעי בישראל. הסברה היא שהצמח הובא לאזור עם הצבא הבריטי באחת ממלחמות העולם. מאחר והתפשטות הצמח החלה בשנות החמישים, סוברים כי הגיע במלחמת העולם השניה. קיימת אף טענה כי צורת הגעתו הייתה בעת שהצמח הירוק שימש כריפוד לתחמושת ולכלי נשק אשר נשלחו בארגזים מהודו אל ארץ ישראל המנדטורית.
