בקעת הירדן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בקעת הירדן היא, לפי השימוש הנהוג, בקעה צרה וארוכה בגבול בין אזור יהודה ושומרון לבין ממלכת ירדן, במרכזה זורם נהר הירדן. תחומי חבל ארץ זה משתרעים מדרום לבקעת בית שאן (נחל בזק), ועד יריחו שמצפון לים המלח, ומהירדן ועד למורדות המזרחיים של השומרון. האקלים הוא חם ויבש.
החלק שממערב לירדן נכבש על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, והוקמו בו יישובים חקלאיים על פי "תוכנית אלון".
ההגדרה לעיל מתייחסת לאזור שבתחום "המועצה האזורית בקעת הירדן", אולם, השם בקעת הירדן מציין (כמו גם השם עמק הירדן) גם את כל חלקו של השבר הסורי אפריקני ממקורות הירדן (ולעתים רק מן הכנרת) ועד לצפון ים המלח.
תוכן עניינים |
[עריכה] התיישבות
לאחר מלחמת ששת הימים הוכנה "תוכנית אלון" להתיישבות ישראלית ביהודה ושומרון בהתאם לתפיסה הביטחונית שמיקום היישובים הוא שיקבע את גבולות המדינה, ושנדרשת שליטה אסטרטגית על נהר הירדן כדי ליצור חיץ בין האיום המזרחי לבין מדינת ישראל הצרה. יגאל אלון התווה תוכנית שעל פיה תוקם שדרה כפולה של יישובים בבקעה: קו יישובים אחד יימתח לאורך כביש הבקעה והאחר לאורך ציר שנקרא על שם תוכניתו "כביש אלון" במדרונות מזרח השומרון. התוכנית זכתה לקונצנזוס רחב והביאה להתיישבות בעלת אופי חקלאי בבקעת הירדן.
הקמת היישובים בוצעה בשלושה שלבים:
- 1968 - 1970: הקמת מחולה, ארגמן, משואה וגלגל לאורך כביש הבקעה.
- 1971 - 1974: תחילת יישוב השדרה המערבית: בקעות, גיתית, חמרה, פצאל וייט"ב.
- 1975 - 1983: עיבוי שני צירי ההתיישבות: יפית, מכורה, מעלה אפרים, נעמה, נערן, נתיב הגדוד, רועי, שדמות מחולה, תומר והיאחזויות הנח"ל חמדת, רותם, משכיות ובתרונות.
בשנים האחרונות נמשכת ההתיישבות באטיות יחסית עקב המהלכים המדיניים והמצב הביטחוני. עם זאת ניכרת יציבות בגידול היישובים בעיקר בגוש הצפוני - היישובים הדתיים מחולה, שדמות מחולה, חמדת ורותם - בשל התיישבות ממניעים אידאולוגיים.
יישובי הבקעה מקבלים שירותים מוניציפליים מהמועצה האזורית בקעת הירדן, ובמעלה אפרים יש מועצה מקומית.
מקורות הפרנסה העיקריים של התושבים הם חקלאות מתקדמת, תיירות, עסקים קטנים, שירותים וחינוך.
[עריכה] גאולוגיה
בקעת הירדן היא חלק מהשבר הסורי אפריקני, שהוא בקע גדול הנמשך מצפון סוריה עד לנהר זמבזי שבאפריקה.
באשר לתהליך היווצרות בקע זה חלוקות הדעות. בעבר הייתה מקובלת ההנחה שהבקע נוצר כתוצאה מתנודות טקטוניות אנכיות, אולם קיימות כיום סברות שתנועות אופקיות גרמו להיווצרותו, שכן זהו תפר בין שני לוחות טקטוניים, ונמצא כי הצד המזרחי של הבקעה נע צפונה יחסית לצד המערבי. הוכחה לכך ניתן לראות בעובדה שסוגי הסלעים משני צדי הבקעה אינם זהים, לעומת זאת נמצאו שכבות סלע זהות בצד המזרחי במרחק קבוע של כמאה ק"מ צפונה לאלו שבצד המערבי. לדוגמה: בצפון בקעת הירדן נובעים מעיינות חמים באזור "חמאם אל מליח" מתוך סלעי גיר וחוואר צהוב מתקופת היורה, והם דומים לגיר ולחוואר שנמצאו באזור מג'דל שאמס לרגלי החרמון, שנמצא בצד המערבי של השקע במרחק כמאה ק"מ צפונה משם. לעומת זאת סלעי היורה שנחשפו בנחל יבוק, בערך מול ואדי מאליח ממזרח לירדן, מורכבים מגיר חול וחרסית ושונים מהגיר הקשה ומהחוואר שבוואדי מאליח ובחרמון. כיום נמדדת תזוזה קבועה של כס"מ אחד בשנה בצד המזרחי יחסית למערבי. כמו כן נמדדת פעילות טקטונית רבה וחזקה יחסית, ומוקדי הרעשים האחרונים שהורגשו בישראל היו לאורך השבר.
במשך התקופות הגאולוגיות השונות מילאו כמה גופי מים חלקים שונים של הבקעה, וקיימים ממצאים פרהיסטוריים של רכיכות במשקעים של ימות מראשית תקופת הפליסטוקן. בסוף תקופת הפליאוקן חדרה לשון ים ממערב אל הבקע, ודבר זה מסביר את הימצאותם של משקעי מלח, גיר וגבס בכמות גדולה בבקעה. עקב שינוי האקלים ללח יותר נוצרה ימה גדולה מהכנרת עד חצבה הנקראת "ימת הלשון" שבשיאה הגיעה לגובה 180 מ' מתחת לפני הים. בתקופת התייבשותה לפני כ-25,000 שנה, נוצר מישור כיכר הירדן (ע'ור) שבתוכו התחתר נהר הירדן ויצר את מישור ההצפה שלו הנקרא גאון הירדן (זור). לפני כ-15,000 שנה הצטמקה הימה סופית והשאירה אחריה את הכנרת ואת ים המלח.
[עריכה] טופוגרפיה
חתך לרוחב הבקעה יציג מבנה כללי של שתי מדרגות: התחתונה היא מישור ההצפה של הירדן הנקרא "גאון הירדן" (זור בערבית) שרוחבו הממוצע הוא כ-1,200 מטר אך במקומות רבים הוא מצטמצם ל-500 מטר ואף פחות. והעליונה היא "ככר הירדן" (ע'ור) בה ממוקמים היישובים ושטחי החקלאות, ובה עובר כביש הבקעה (מס' 90). מבנה זה קיים בשני צידי הירדן אלא שבצד המזרחי (הירדני) לרוב השטח רחב יותר בגלל שהנחלים ממזרח גדולים יותר ונושאים סחף רב יותר אל הירדן. בין הע'ור לזור ישנם מדרונות תלולים שגובהן 15-25 מ' בצפון ועד 40 מטר ויותר בדרום, ובתוכן ישנו אזור של בתרונות שרוחבו מ-1 ק"מ בצפון עד 3 ק"מ במרכז הבקעה, באזור שפכו של נחל יבוק ממזרח, ומשם ודרומה הוא הולך וצר.
ממערב לע'ור מתרוממים המידרונות המזרחיים של הרי השומרון בשיפוע ממוצע של כ-4 מעלות, אולם ישנם קטעי שטח בהם מגיע השיפוע עד 15 ואף 20 מעלות. בגיזרה הצפונית קיימות מספר פרצות טופוגרפיות כאשר העמוקה שבהן היא הגראבן (פרוזדור טקטוני) של נחל תרצה (ואדי פאריעה) ופרצות נוספות הן ביקעת טמון וואדי מאליח באזור מחולה, ובגבול הצפוני נחל בזק (ואדי שובש). פרצות אלו מכתיבות את כווני הדרכים מגב ההר לבקעה. בדרומו ובמרכזו המדרון מהשומרון לבקעה רצוף ובקושי מאפשר מעבר בכוון מזרח-מערב.
[עריכה] הנחלים בבקעה
- נחל בזק - נחל אכזב. מפריד בין השומרון המזרחי לרכס הגלבוע. אורכו כ-10 ק"מ. יורד מאזור הכפר רבא לכוון צפון מערב ופונה מזרחה ב"ברך". שטח אגן הניקוז כ-40 קמ"ר.יוצא לבקעה באזור "הקו הירוק".
- ואדי חשנה - מתחיל מצפון לתיאסיר, יורד לצפון מזרח אל הכפר ברדלה צפונית למחולה.
- ואדי אל מאליח - מתחיל מצפון מערב לטובאס, אורכו כ-20 ק"מ, אגן ניקוז בשטח של כ-90 קמ"ר, יוצא לבקעה בין מחולה לשדמות מחולה, בנחל זורמים מי מעינות מלוחים הנובעים בחמאם אל מאליח ובעין ג'מאל.
- ערוצי רכס אום זוקה - אלו מס' נחלים קצרים היורדים בתלילות מאום זוקה לבקעה. בהם יש קניונים קטנים אך יפים כמו ואדי פיראן ונחל תלכיד.
- ואדי דורה אבו סידרה - אורכו מטמון עד מרג' נעג'ה (ליד ארגמן) 21 ק"מ. מנקז את בקעת טמון ועובר בדרכו לדרום מזרח ליד המושב רועי. אגן ניקוז בשטח של כ-60 קמ"ר.
- נחל תרצה (ואדי פאריעה) - הגדול בנחלים המנקזים את מזרח השומרון. אורכו כ-40 ק"מ ושטח אגן הניקוז שלו הוא כ-300 קמ"ר. הנחל מתחיל מזרחית לשכם בבקעת בית דג'ן ונמשך צפונה, שם הוא נקרא ואדי עזמוט ואח"כ ואדי בידא. באזור עינות בידאן שעל כביש שכם - גשר אדם (מס' 57) הוא פונה מזרחה בתוך בקע טקטוני, ולמעשה בנקודה זו הוא משלים הקפה של הר כביר במעגל ובזה הוא מנקז את כל מורדות ההר. 3 ק"מ מזרחית לשם נשפך אליו יובל המושך מים ממעינות פריעה, אל הבקעה הוא יוצא באזור הג'יפתליק. לפני שהוא נשפך אל הירדן, באזור בתרונות החואר הוקמה על ידי אגודת המים של המועצה האזורית בקעת הירדן מערכת מאגרי מים גדולה ומשוכללת לתפיסת מי השטפונות, מי המאגרים משמשים להשקית שטחי החקלאות של היישובים באזור. את מי הנביעות הזורמים בנחל תופסים החקלאים הפלסטינים להשקית שדותיהם שלאורך הנחל בעיקר באזור הג'יפתליק.
- ואדי אל אחמר - הנחל מתחיל מדרום לכפר בית דג'ן נמשך לדרום דרום מזרח ובבקעת גיתית מכורה פונה לדרום וצפונית למעלה אפרים חוזר ופונה לדרום מזרח בקניון קצר בסלע גיר.אורכו כ-20 ק"מ ומנקז שטח של כ-105 קמ"ר.
אחד מעינות פצאל שבנחל פצאל, 12/06 - נחל פצאל - באורך 11 ק"מ, במוצאו אל מישור הבקעה מתחבר אליו ואדי רשאש, בסמוך לעינות פצאל. אגן הניקוז של שני הואדיות הוא כ-32 קמ"ר. בואדי רשאש נובע עין רשאש.
- ואדי מלחה הדרומי - נחל המנקז אליו מס' נחלים קצרים ותלולים של 5-7 ק"מ כל אחד. אל עבר ביצות מלחה. השטח המנוקז המשותף הוא כ-40 קמ"ר.
- ואדי עוג'ה - מתחיל בהר בעל חצור, יוצר קניון עמוק מזרחית לבקעת סמיה, אורכו כ-13 ק"מ ושטח אגן הניקוז הוא כ-70 ק"מ. בנחל נובעים שני מעינות גדולים: עין סמיה ועין עוג'ה.
[עריכה] אקלים
האקלים בבקעת הירדן הוא חם מאוד ויבש. קיים בה אפקט מדבר צל גשם, כלומר האוויר המגיע אליה מתחמם במהלך ירידתו לבקעה וההרים התוחמים את הבקעה מונעים חדירה של אוויר אחר. דרומה של הבקעה מהווה למעשה את ההמשך של מדבר יהודה מבחינת האקלים.
[עריכה] הצומח
הצומח בבקעה מחולק לרצועות אורך על פי ההבדלים בסוגי הסלע, האקלים, הגורם האנושי והתבליט של רצועות אלו. כללית, ככל שהאזור מזרחי יותר, עולה אחוז האלמנטים הסהרו ערביים ויורד אחוז האלמנטים הים תיכוניים בצמחיה.
[עריכה] חלוקת יחידות הצומח בבקעה
[עריכה] המדרגה העליונה
במורדות השומרון המזרחיים בהם עובר כביש אלון והיישובים מכורה גיתית ומעלה אפרים (בגובה 400-300 מ'), דרומה יותר המדרגה גבוהה יותר ובה נמצאים היישובים כוכב השחר ורימונים (660 מ').
באזור זה שולטים שיחים ובני שיח המאפיינים בתות ספר ים תיכוניות כגון סירה קוצנית וקידה שעירה הפורחת בחודש מרץ בפריחה צהובה וריחנית. כמו כן מכסים את השטח חד שנתיים ורב שנתיים, ביניהם שלהבית קצרת שיניים וקיפודן מצוי, ובמקומות המסולעים געדה מצויה, כתלה חריפה, ולענת המדבר. וגיאופיטים כמו חצב מצוי ועירית גדולה. בין הדגניים נמצא שיבולת שועל מצויה, בן שעורה מצוי, ברומית מאוגדת, שעורת התבור, מלעניאל מצוי וחיטת הבר. פה ושם ניתן לראות עצים בודדים כמו אלה אטלנטית וחרוב מצוי.
[עריכה] אזור כפיפת השכבות
מדרונות הקירטון הפונים מזרחה ונופלים עד למישור הבקעה, והערוצים החוצים אותם.
כמות המשקעים של 150-200 מ"מ והגיר הקשה גורמים לתפוצה רבה של רותם המדבר וצומח סלעים כמו געדה מצויה וכתלה חריפה. כמו כן מצויים כאן קידה שעירה, אוג קוצני וקיצנית צפופת עלים. בדרום מופיע צומח מדברי כמו זוגן השיח וערטל מדברי (בסביבות נחל פרת). מזרחית לשכבות הגיר הקשה מצויות גבעות קירטון נמוכות ומפאת כמות המשקעים הקטנה ( 200-300 מ"מ) נמצא כאן מלחית אשונה ונואית קוצנית, וגם אוכם מדברי. בתוך הערוצים ניתן למצוא מינים נדירם כמו לבנה רפואי בואדי עוג'ה, ובואדי קיס הנשפך אליו פורחת בתחילת החורף חלמונית גדולה.
[עריכה] הבקעה
המישור שבין גבעות הקירטון לבין ביתרונות החואר. חלק ממנו משמש לחקלאות ולמרעה. במישור זה קרקע מלוחה והשיח המסוגל להתקיים כאן בזכות שורשיו העמוקים הוא מלחית אשונה, ואתו מינים חד שנתיים כגון חיעד ספרדי, עדעד תכול, מלחית עדינה ואספרגולריה דו אבקנית, וליד יריחו אהל מצוי. במוצאי הנחלים נמצא עצים כמו שיזף מצוי ובדרום זקום מצרי ותפוח סדום. מזרחית לפצאל מצויה מלחה שבה צומח מלחות: השיחים מלוח קיפח, ימלוח פגום ומיני אוכם. בני שיח כמו בן מלח מכחיל, ועצי אשל. מן העשבוניים נזכיר עדעדית משובלת עדעד הביצות ועדעד מאובק. מצוי כאן גם טפיל בשם טופל אדום. באזור זה קיימת חורשת סלוודורה פרסית בגבולה הצפוני של תפוצתה. בנאות המדבר קיימים זקום מצרי, מורינגה רותמית, פתילת המדבר הגדולה, סולנום החדק, בלוטנית אפריקנית ועוד.
[עריכה] ככר הירדן (ע'ור)
שולט כאן צומח של אדמות מלוחות בתנאי יובש: מצפון לארגמן שיחים כמו מלחית אשונה ומלוח קיפח, ודרומה יותר מלחית קשקשנית ואוכם ארץ ישראלי. בדרום הבקעה לעתים אין כל צומח על הבתרונות עקב היות האזור יבש וצחיח, אך בשנים גשומות מופיעים בחורף חד שנתיים כגון אספרגולריה דו אבקנית, חיעד ספרדי, אהל מצוי, מלעניאל מצוי, לחך סגלגל, גרגרנית כוכבנית, אהרונסוניה פקטורובסקי, ועוד. ובתוך הערוצים מופיעים השיחים שהוזכרו.
[עריכה] גאון הירדן (זור)
זהו בית גידול לח ומלוח, לאורך הירדן גדלים בצפיפות עצים כמו צפצפת הפרת ואשל היאור. פה ושם ישנן נביעות מים מלוחים ולידם סמר ימי וקנה מצוי. בשטח מלחות שגדלים בהן בן מלח מכחיל ומיני אוכם.
[עריכה] החי
מבין היונקים אוכלי העשב ניתן לראות עדרים של צבאים בכל חלקי הבקעה, וגם הדורבן נפוץ בכל השטח. בגאון הירדן נמצאים גם חזירי בר, במקומות מסולעים מושבות של שפני סלע, וארנבות ישנן באזור כביש אלון ובביצת מלחה.
מבין הטורפים שכיח השועל בכל השטח, וכן זאבים וצבועים במידה מועטה יותר. בגאון הירדן ניתן למצוא חתול ביצות, גירית מצויה תן וסמור. בביצת מלחה נמצא קרקל ונמיה. ובאזור כביש אלון נמצא דלק. נמרים נצפו פעמים בודדות בביצת מלחה ובעין סמיה.
[עריכה] ישובי הבקעה
- ארגמן - מושב, 180 תושבים.
- בקעות - מושב, 170 תושבים.
- גיתית - מושב, 150 תושבים.
- גלגל - קיבוץ, 180 תושבים.
- חמדת - ישוב קהילתי דתי, 105 תושבים.
- חמרה - מושב, 170 תושבים.
- ייט"ב - מושב, 140 תושבים.
- יפית - מושב, 145 תושבים.
- מבואות יריחו - מושב דתי קהילתי , 85 תושבים.
- מחולה - מושב דתי, 360 תושבים.
- מכורה - מושב, 160 תושבים.
- מעלה אפרים -היישוב המרכזי מועצה מקומית, 1800 תושבים.
- משואה - מושב, 180 תושבים.
- משכיות - מוסד חינוכי, 40 תושבים.
- נערן - קיבוץ, 60 תושבים.
- נעמי - מושב, 135 תושבים.
- נתיב הגדוד - מושב, 170 תושבים.
- פצאל - מושב, 273 תושבים.
- רועי - מושב, 150 תושבים.
- רותם - ישוב אקולוגי מעורב, 20 תושבים.
- שדמות מחולה - מושב שיתופי דתי והרחבה קהילתית, 480 תושבים.
- תומר - מושב, 315 תושבים.
