קרב טיקינוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרב טיקינוס | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||||
|
|||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||
| הרפובליקה הרומית | קרתגו | ||||||||||
| מפקדים | |||||||||||
| פובליוס קורנליוס סקיפיו | חניבעל ברקה | ||||||||||
| כוחות | |||||||||||
| מספר לא ידוע | כ־6,000 פרשים | ||||||||||
| אבדות | |||||||||||
| מספר לא ידוע | מספר לא ידוע | ||||||||||
קרב טיקינוס הינו קרב שנערך במסגרת המלחמה הפונית השניה בין הכוחות הקרתגים תחת חניבעל והכוחות הרומיים תחת פובליוס קונרליוס סקיפיו, בנובמבר שנת 218 לפנה"ס. היה זה קרב הראשון במלחמה שנערך על אדמה איטלקית. הקרב הסתיים בניצחונו של חניבעל.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
לאחר שעזב חניבעל את היספניה (ספרד של היום), צבא בראשות סקיפיו נשלח למאסיליה (כיום מרסיי, צרפת) במטרה להדוף את התקדמותו. דרכי הצבאות הצטלבו בסמוך לנהר הרון, אולם נמנע קרב בין הכוחות. סקיפיו עזב את הצבא והפליג לגאליה הקיס־אלפינית כדי להדוף את חניבעל ולהגן על היישובים הרומיים באזור, פלקנטייה וקרמוניה. כמו כן, סקיפיו הפקיד על הכוח שנותר בגאליה את אחיו, במטרה לשלוח אותו להלחם בכוחות הקרתגיים בספרד.
חניבעל היה עסוק בגיוס כוחות גאלים לצבאו, בעקבות החלשות כוחותיו בחציית האלפים לעבר איטליה. בהגיעו לאדמת איטליה, חניבעל הוביל צבאו בן 20,000 רגלים ו־10,000 פרשים. הפוני העניק לצבאו זמן למנוחה ורענון. גיוסיו היו מקרב שבטי הטאוריני, האינסוברים והליגורים. האינסוברים ושבט הבויי היו עסוקים במרד נגד הרומאים, וזכו להצלחה נגד צבא בראשות לוקיוס מנליוס שנשלח להביסם. מאוחר יותר, נשלח צבא נוסף תחת לוקיוס אטיליוס לאזור. חניבעל חפץ בקרב כדי לעודד גאלים נוספים להצטרף לצידו.
סקיפיו נחת בפיזה, וקיבל לידיו את כוחו של אטיליוס. יחסו של סקיפיו לאויב, לפי ליוויוס, בא לידי ביטוי בנאומו לכוחו החדש.
- "עתה אשר לאופי האויב והלחימה ... עליכם להאבק, חיילים, באנשים אשר הבסתם באדמה ובים ... הם איבדו שני שלישים מחיל הרגלים והפרשים בחציית האלפים ... הם לא כלום מלבד לרוחות אנשים, תשושים מרעב, קור וזוהמה ... יִרְאתי היחידה היא שכאשר תלחמו יתגלה כי האלפים הם אלו כבשו את חניבעל"
חניבעל, מנגד, רומם את רוח חייליו במופע. מאוחר יותר, הציע לכל צבאו מתנות רבות ויקרות כאזרחות, אדמה, כסף, בתים נאים, חופש מעבדות לעבדים, וצמד עבדים עבור כל עבד משוחרר. כמו כן, שילח המצביא הפוני כ־500 פרשים תחת מהרבעל להטריד את בנות בריתה של רומא, אך לחוס על הגאלים כדי לזכות בתמיכתם.
[עריכה] הקרב
[עריכה] ההכנות לקרב
מאוחר יותר, חניבעל החל צועד בדרכו להצטרף לשבט הבויי במרדו. סקיפיו צעד לעבר חניבעל להדפו; הוא חצה את נהר הפו לאחר שבנה עליו גשר. צמד הכוחות שלחו משלחת כדי לחשוף את גודל ואופי צבא האויב. הכוחות נפגשו בסמוך לנהר הטיקינוס, ולאחר הערכות הכוחות נפתח הקרב. הכוח הרומי הורכב בעיקר מוליטים ופרשים. כוחו של חניבעל הורכב מפרשים נומידיים וקרתגיים. סקפיו פרס את הוליטים והפרשים הקלים מלפנים, ואת הפרשים הכבדים הותיר מאחור. חניבעל מיקם את הנומידיים באגפים ואת יתר הפרשים במרכז.
[עריכה] מהלך הקרב
הוליטים שעמדו בשורה הקדמית הובסו במהרה על ידי הפרשים הקרתגיים ונדחקו לאחור. דחיקה זאת הביאה לבהלה בקרב סוסי הרומאים וגרמה להפרת הסדר בקרב הפרשים. עדיין, הפרשים הרומיים ניסו להיאבק באלו הקרתגיים. בזמן מאבקם, הפרשים הנומידיים הכו את הוליטים ואגפו את הכוח הרומאי לכדי קריסתו. הוליטים ברחו והקונסול נפצע אנושות. סקיפיו הוצל בידי בנו (סקיפיו אפריקאנוס) או משרת ליגוארי, והפרשים הנותרים בצד הרומאי ליוו את הקונסול חזרה למחנה.
[עריכה] תוצאת הקרב
בערב העוקב הכוחות הרומאים נסוגו חזרה לנהר הפו, אולם חניבעל הצליח לתפוס כ־600 מהם. 2000 רגלים ו־200 פרשים גאלים ערקו מצבאו של סקיפיו לזה של חניבעל. סקיפיו פרש לנהר הטרביה. צבא חניבעל תפח וזכה להזדמנות להתאושש.
[עריכה] לקריאה נוספת
- טיטוס ליוויוס, תולדות רומא, ספר כ"א: "מסגונטום לטרביה".
- תאודור מומזן, דברי ימי רומא, כרך ב', 45 - 46, "סקיפיו בעמק הפו; העימות בטיקינוס; הצבאות בפלקינה". (לקריאה מקוונת באנגלית)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- על קרבות המלחמה הפונית השניה, באתר 'חניבעל והמלחמות הפוניות'.
- אודות קרב טיקינוס, באתר 'האנציקלופדיה הצבאית המקוונת'.
