קרב תל פאחר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יש לשכתב ערך זה
ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

קרב תל פאחר הוא קרב בו נכבש המוצב הסורי תל פאחר במלחמת ששת הימים על ידי חטיבת גולני של צה"ל.

תל פאחר, שבצפון רמת הגולן, היווה חלק מקו מוצבים בין זעורה לישראל יחד עם בורג' בביל, תל עזיזאת, חריאת וחירבת א- סודה. המוצב היה במקום אסטרטגי ומבוצר כהלכה: שלוש רצועות של חפירות, שדות מוקשים וגדרות תיל היקפו אותו מכל עבר.

[עריכה] מהלך הקרב

על גדוד 12 (ברק) של חטיבת גולני בפיקודו של משה קליין הוטל לכבוש את המוצב. הגדוד נע לפי התוכנית המפורטת שהוכנה אך נכשל באיתור הנתיב הנכון למעלה. תוך כדי נפתחה אש על השיירה שעמדה על הציר והמג"ד החליט להמשיך לנוע אל המוצב בטוואי ההטייה. כאשר הגיעו הטנקים לפאתו הצפוני מערבי של המוצב הם נפגעו וחסמו את הציר.

בינתיים נכבש בורג' בביל שאש הכיוונו הקשתה על הכוח. החלק השני של הגדוד ירד ברגל ועלה ברגל אל המוצב. הפלוגה חולקה לשניים שחלק אחד עולה על התל מצדו הדרומי וחלק מצדו הצפוני. התנועה הייתה תוך חיפוי ארטילרי וללא תגובת אש מהכיוון הסורי. החיילים עברו גדרות. הכוח הצפוני החל בטיהור התעלה הדרומית אולם מכשיצא מהתעלה נפתחה לעברו אש מצפון ומרבית הלוחמים נפגעו. הכוח הדרומי הצליח לתפוס את התעלה הקדמית ללא התנגדות והתקדם למרכז החלק הצפוני. בעוד הם עוברים בתוך התעלות, נתקלו לוחמי גולני בחיילים סורים שיצאו מתוך הבונקרים ועברו לעמדותיהם. בקרב זה נפגעו כמעט כל הלוחמים. המג"ד ניסה להתקדם עם הזחל"ם אולם זה נפגע במהרה. הוא יצא מתוכו והחליט לעלות ברגל למוצב על מנת לנסות ולעזור לחיילים שבראשו. בחלקו הצפוני של המוצב הוא נפגע ונהרג.

כוח נוסף מפלוגה ג' עלה אל המוצב, אולם נתקל בגדרות שהוא לא יכל לעבור מכיוון שלא היו לו האמצעים לפריצת הגדרות. תוך כדי ניסיון זה נהרג המ"פ. הכוח חזר ועלה על הזחל"ם ובד בבד נפצע גם הסמג"ד. חרף האבידות הקשות והקרב המתיש הצליחו מספר קצינים לקחת יוזמה ולעקוף בזחל"מים את התל מצפון ולתקוף מעורפו. דרך ציר הנפט הגיעה סיירת לעורף המוצב, ופגשה את הכוח הראשון. התנהל קרב משותף כנגד המוצב.

בסביבות 18:00 אירגן הסמח"ט את הכוחות. הכוחות נכנסו לשני חלקי המוצב דבר שהביא לשבירת הסורים והכרעת הקרב. גדוד 51 שכבש שעה קודם לכן את תל עזזיאת בא לעזרת הגדוד בתל פאחר אולם כאשר הגיעו כבר הסתיים הקרב.

מהלך הקרב בתל פאחר : תל פאחר הוא שם ערבי לגבעה על רמת הגולן בחלקה הצפוני. פירושו, תל – פאר. המוצב הוא מוצב סורי חפור ומבוצר שיש לו שתי כיפות : צפונית ודרומית כאשר הצפונית שולטת על הדרומית. הוא נמצא בשרשרת המוצבים של הרמה הסורית. מערבה, מעבר לדרך הפטרולים נמצא המוצב הקדמי תל עזזיאת. ממזרח, מעבר ל"דרך הנפט" מצא כפר עין פית ומעליו נמצא הכפר זעורה. ישנם עוד מוצבים סמוכים לו כגון : בורג' בביל וחירב א סודה. תל פאחר עצמו, הוא מוצב אחורי אך למרות זאת, הוא החזק והמבוצר מכל מוצבי הצפון.

קרב תל פאחר חל ב-9 ביוני 1967 כחלק ממלחמת ששת הימים. בשעה אחת אחר הצהריים, לאחר שחיל האוויר הפגיז את המוצבים הסורים ואת סוללות הארטילריה שלהם ולאחר שעברה חטיבת השריון, החלו כוחות גדוד "ברק" לנוע לעבר היעד. בדרכם לעין א דיסה נעו לוחמי הגדוד תחת הפגזה ארטילרית וצליפות תותחי נ"ט וטנקים מתל פאחר ומבורג' בביל. במהלך תנועת הכוח אל היעד חל שיבוש בתוכנית המקורית. במקום לתקוף את המוצב מעורפו ולתקוף אותו בחלק החלש של הגנתו, הופיעו כוחותינו חזיתית אל מול האויב לעבר טור השריון והזחלמי"ם המתקדם. המרחקים בין כלי הרכב הלכו וגדלו, שניים נעצרו בגלל תקלה טכנית בעוד שאחרים עוקפים אותם, ומתקדמים. ככל שהם מתקדמים לתל פאחר מתגברת האש נגד הטנקים. שלושה טנקים נפגעו מיד. מכשירי הקשר השתתקו. הצוותים, חלקם נפצעו וחלקם הוכו בהלם. בזחל"ם הפיקוד שוקל המג"ד, סא"ל משה (מוסה) קליין את המצב. הטנקים לפניו הולכים ונפגעים. זחלמ"י פלוגה א' נתקעו מאחור, זחל"ם אחד חטף פגז ואנשיו יצאו מכלל פעולה. מוסה מגיע אל הטנקים השלמים שנותרו ומבקש שיעלו חזיתית אל היעד ממערב למזרח. הטנקים מנסים לבצע את הפעולה וחלקם נפגעים. סמל חיים שלמברג מספר : "הזחלמי"ם של הפלוגה נעו בזה אחר זה. משה דרימר ישב ליד הנהג. הוא היה מקלען סיפון ותיק ואחד החבלנים הטובים בגדוד. כאשר התחילו להפגיז את הטור קיבל זחל"ם שנע לפנינו פגיעה ישירה והחיילים החלו לקפוץ ממנו. דרימר פתח באש חזקה לעבר מקורות האש הסורית וחיפה על החבר'ה עד שהצליחו לתפוס מחסה. באותו רגע ממש, נפגע הזחל"ם אבל הוא לא שמע והמשיך לירות בקצב נוראי תוך כדי צעקות כאב. ישראל הוברמן רץ לחלק אותו, אך עד שהצליח להוציא אותו, קיבל הזחל"ם פגיעה ישירה והתפוצץ." משלים את הסיפור ישראל הוברמן עצמו: "הייתה לי מרגמה 52 מ"מ, ועוד הספקתי לירות פגז אחד כשפגז נ"ט פגע בנו. קפצתי מהזחל"ם ורציתי לרוץ למדרון. הייתי דיי מבולבל ובמקום ה"עוזי" לקחתי איתי את המרגמה. התחלתי לרוץ ופתאום שמעתי זעקות מאחורנית. הסתובבי וראיתי שהנהג ומקלען הסיפון דרימר נפגעו ונשארו תקועים בתא הנהג. פעלתי אז באופן אינסטנקטיבי, זרקתי את המרגמה ורצית לזחל"ם, פתחתי את הדלת ואחזתי בדרימר ניסיתי להוציאו משם ובדיוק באותה שנייה, ספגנו עוד פגיעה, הפעם בול במיכל הדלק. היה ים של להבות פתאום הרגשתי שנעשה לי חם נורא, כולי בערתי והתחלתי להישרף. אני זוכר שרצתי, ולא יודע לאן..." שמיל, ה- סמ"פ, רץ אחרי ישראל, השכיב אותו על הארץ והחל לכבות אותו במים. רב"ט ישראל הוברמן וטוראי משה דרימר ז"ל, זכו לצל"ש רמטכ"ל לאחר המלחמה. למרגלות תל פאחר יצאו הטנקים מכלל פעולה ונשארו רק הזחלמי"ם. כמה מהם מאחור, כמה מהם נפגעו, ולצידם שכבו פצועים והרוגים. מוסה קליין החליט להתקדם במהירות לעבר היעד אך כאשר הגיע לקרבת התל פגע פגז בזחל"ם הפיקוד וכל יושביו הועפו החוצה. המג"ד איבד את הקשר עם הכוח שמאחוריו. מתוך שבעת הזחלמי"ם של פלוגה א' בפיקודו של סגן ורדי נפגעו ארבעה. "היינו מזרחית מתל פאחר במצב קשה" משחזר ורדי "אותו רגע הגיע אלינו רס"מ אלכס קרינסקי ומסר, שהמג"ד מבקש שנסתער ברגל על היעד. הורדתי את האנשים מהזחלמי"ם וערכתי אותם לקראת ההסתערות. מתוך 60 לוחמים נשארו לי 25. השאר נהרגו ונפצעו." ורדי וקרינסקי חילקו את האנשים לשניים. קרינסקי עם 12 אנשים עלה לכיוון היעד הצפוני של התל, ואילו ורדי עם 13 לוחמים החל להעפיל לכיוון היעד הדרומי. "ההסתערות הייתה מהירה למדיי. נפתחה אש ולא ברור לי איך האנשים לא נפגעו. הגענו למכשולים הראשונים שלפני הכניסה לתל פאחר – שתי גדרות תיל ברוחב 8 – 10 מטרים ובניהם מוקשים. חמישה מטרים קדימה נפערו כבר התעלות והעמדות הראשונות של המוצב" מספר ורדי. כל אותה עת נורתה אש לעבר הכוח הקטן המסתער לעבר הגדרות, ופשוט אי אפשר להבין כיצד לא נפגעו האנשים. עמרם שטרית ירה פצצת ררנ"ט, שפגעה בכוך הירי של עמדה סורית קדמית ושיתקה אותה. עכשיו היו רק הגדרות החומסות את הדרך אל היעד. סמל דוד רוזנבלום גזר את הגדר במגזרי תיל, אך בגלל האש החזקה לא יכול היה להמשיך בעבודתו. מטען צינור שהוחדר לגדר לא פעל ואז, מבלי שאיש ביקש את הדבר, התקדם טוראי דוד שירזי ונשכב על הגדר וסימן לחבריו לעבור על גבו ולקפוץ לתוך המוצב. אנשי פלוגה א' זינקו לתוך תעלות המוצב והחלו לטהר אותן בזו אחר זו ממערב למזרח. אחרי שעבר על גופו אחרון החיילים, הזדקף דוד שירזי ורץ בעקבות האחרים. הוא רץ ראשון בתוך התעלות כשהוא יורה במלוא עוצמת האש. מספר מפקדו "הכבוד העצמי והיכולת העצמית של שירזי, כל אלה נתגלו בלחימה על התל ולא ידעתי עליהם קודם לכן. הוא ירה לכיוון היעד הצפוני ללא הפסקה. אלי העמדה הסורית האחרונה או החייל הסורי האחרון צלף ולעברו ופגע בראשו. לא אשכח את ההתמוטטות שלו ואת נסיונו לא להשלים עם הפגיעה. חלפו מס' שניות והוא נפטר." טוראי דוד שירזי ז"ל זכה בצל"ש רמטכ"ל בתום המלחמה.

המחלקה של עזרא הייתה אמורה לפרוץ את גדר החלק הדרומי של התל, ולכבוש את המבנה שנחשב למבנה המפקדה. " כשהחלה התנועה לעבר היעד, והזחלמי"ם והטנקים נפגעו, ואנשים שכבו פצועים משני צידי הדרך, הייתה ההרגשה שאף אחד לא יודע מה קורה. הקשר ניתק והמצב היה בלתי ברור. ידענו שורדי עלה לעבר התל עם חלק מהכוח אבל לא היה איתו כל קשר" מספר עזרא. יחד עם קצין נוסף ארגן עזרא את המחלקה על גבי שני זחלמי"ם תקינים והכוח נע לעבר ציר הנפט. בדרך הייתה היתקלות עם חיילים סורים שהצליחו לפגוע באחד הזחלמי"ם. ההתקדמות נמשכה על גבי זחל"ם אחד. "הגענו כמעט עד הבניאס, עד פיצול תוואי ההטיה לציר הנפט. עלינו על הציר והגענו אל התל מכיוון צפון. החלק הצפוני שעדיין לא היה בידי כוחותינו ירה כל הזמן לעבר הזחל"ם הבודד שנע על הציר, אולם הצלחנו להגיע לכניסה לחלק הדרומי של תל פאחר. פרצנו את השער והתחלנו לטהר תעלות עד שהתחברנו עם ורדי ואנשיו." מיד כשהבחין ורדי בזחל"ם הוא זעק לעבר האנשים שעליו לקפוץ לתעלה, כי הכלי נמצא בטווח האש של החלק הצפוני. עזרא וחייליו קפצו לתעלה, ובאותה שנייה פגע פגז תול"ר בזחל"ם והרס אותו לגמרי. שני אנשים שלא הספיקו לקפוץ נהרגו. במשך שעתיים ניהלו ורדי ואנשיו קרב עקוב מדם עם חיילי המוצב הסורים. התופת ניתכה כל העת ללא הפסקה. החיילים דילגו מבונקר לבונקר מנהלים קרבות מגע ונקטפים בזה אחר זה. בשלב מסוים, נותרו רק 3 אנשים בריאים. ורדי שלח חייל כדי שיסמן את דרך הכניסה לשמוליק מורד סגן המ"פ העתיד להגיע בראש חייליו כדי לתגבר את הפלוגה. החייל לא הספיק ללכת שלושה או ארבעה מטרים עד שכדור צלף הכריעו. אחרי כמה דקות הגיע שמוליק. תוך גילוי תושייה ויוזמה איתר את מיקום הפלוגה ופתח באש לעבר היעד הצפוני. בשלב הזה, התחילו החיילים הבריאים להושיט עזרה לנפגעים. ורדי אפילו יצר קשר עם המח"ט ודיווח לו שהיעד הדרומי בידנו ובצפוני עדיין נלחמים. לוחם נוסף של גדוד ברק שיצא לקרב ולא חזר, הוא סגן שלמה סגל קמב"ץ הגדוד שקיבל מינוי של מ"פ יום לפני שהמלחמה התחילה. באותם ארבעה ימים שהמתינו החטיבה בצפון אמר המג"ד לשמלה ועזרא לצפות על תל - פאחר כמעט באופן רציף מאזור גבעת האם ולבדוק כל נתיב, לעקוב אחרי כל פעילות שמתבצעת במוצב וסביבו. באותם ימים ארוכים נוצרו קשרי חברות הדוקים בין סגל לעזרא. באחת מנסיעותיהם למקומות תצפית, פלט סגל: "עזרא, תשמע, אני לא חוזר מהמלחמה הזאת". "תפסיק לבלבל לי את המוח, סגל" פלט עזרא לעברו, והעניין נשכח לכמה ימים. לפני העלייה לתל - פאחר שוב נפגשו ושוב אמר סגל "עזרא, תזכור מה שאמרתי לך, אני לא חוזר..." מספר עזרא: "ככה נפרדנו. כשעליתי לתל התברר לי שהזחל"ם שלו היה אחד הכלים הראשונים שנפגעו. פגשתי את סגל שוכב ליד הזחל"ם הפגוע ומחזיק את הבטן שלו. שאלתי אותו מה העניינים והוא השיב לי בנחת: 'סתם נפגעתי, יהיה בסדר.' בסוף הקרב הודיעו לי שהוא נהרג, זאת הייתה הרגשה איומה. בחור שהעריצו אותו בגדוד והוא יצא בהרגשה שהוא יוצא ולא חוזר." רס"ן אלכס קרינסקי רץ בראש 12 אנשיו לעבר היעד הצפוני של תל - פאחר. הכוח הקטן רמס את הגדר ופרץ לתוך הבונקר הראשון. תוך כדי לחימה פנים מול פנים עם החיילים הסורים, נפגע אלכס ונהרג. המג"ד מוסה קליין, מיהר בעקבות הכוח של אלכס תוך כדי שהוא מנסה ליצור קשר בין הכוחות - זה שנע ליעד הדרומי עם ורדי וזה שפעל ביעד הצפוני עם אלכס. יצחק חמוי ועוד שלושה חיילים נשארו צמוד לאלכס. אש צלפים נורתה עליהם מצפון מתוך מבנה האבן שעל היעד הצפוני. שניים נפצעו ונפלו והשלישי שרץ לטפל בהם נפגע גם הוא ברגלו. יצחק חמוי היה היחיד שלא נפגע על היעד הצפוני. לפתע שמע את קולו של המג"ד קורא את הסיסמא. כשהוא הרים את ראשו הוא ראה את המג"ד עולה לקראתו. מוסה קרא לו לרוץ אחריו. חמוי אסף את התחמושת של שני הפצועים שלידו ונכנס אחרי המג"ד לתעלה. חייל סורי שנתגלה מולם נורה באש המג"ד. מוסה רץ ראשון, מוכן להסתער על העמדה הצפונית. חמוי צעק "המג"ד - צולפים!" אולם המג"ד לא ענה. הוא היה מונח על הנשק שלו בפסגת היעד שטרם נכבש. לחימת הגדוד התפצלה בשלב הזה ללחמיה של שני כוחות קטנים. מפקדים זוטרים נטלו יוזמה לידיהם וניהלו את הקרב תוך שהם נאחזים בשיניהם בתל, אשר מגניו לחמו בעקשנות. קרב האימים נמשך, הכוח של אברהם סולוביץ, קצין בפלוגה ב' נע ממזרח למערב אל עבר המוצב בורג' בביל. לאחר שכבש את המוצב ללא נפגעים החזיר סגן סולוביץ את פלוגתו אל צומת הדרכים שבין תל - פאחר ובורג' בביל, שהוא מחליט לסייע לגדוד להשתלט על היעד הצפוני הפולט בלי הרף אש קטלנית. בכניסה ליעד הצפוני נפגש הכוח של סולוביץ עם רוב'קה אליעז, מפקד הסיירת שכוחותיו הוכנסו בשלב זה למערכה. שני הכוחות מתקדמים ובמהלך הלחימה נפצע סולוביץ ונהרג. אחד מחייליו היה טוראי אפריים יצחקיאן ז"ל. תוך כדי התקדמות, נפגע אחד מזחל"מי הכוח ויצחקיאן שמע זעקות אימים של חבריו הלכודים בתוך הכלי הבוער. הוא התרומם ממקומו ותחת מטר הכדורים רץ בריצה מזגזגת לעבר חבריו. כשהוא רץ, פגעו בו כדורי האויב אבל הוא לא הפסיק לרוץ ובסופו של דבר נפל מתבוסס בדמו ליד חבריו הפצועים שרצה להגיש להם עזרה. על המעשה הזה הוענק לו ציון לשבח. לאחר שעה, קרה אירוע דומה שבמרכזו עמדו שני ידידים בנפש, רובק'ה ודוד. "... היה לי מילואימניק אחד בזחל"ם של ה90- מ"מ ויסהוט שמו שנסע כל הזמן אחריי. כשנכנסו לתל הוא וסרן דוד, ועוד כמה חבר'ה אמרתי להם שיתקדמו אחריי בכיוון מערב דרום אל מרכז התל. כשהגעתי לתעלה יצא ממנה פתאום חייל סורי עם ידיים מורמות. כיוונתי אליו את העוזי וקראתי לו לגשת אלינו. בדקתי אותו והשארתי עליו שומר. באותו רגע נפתחה עלינו אש חזקה גם מביתן הבזלת וגם משמאל, מראש התל על יד האקליפטוסים. השבנו אש וקפצתי לתעלה כשכל החבר'ה איתי. היו שם סורים והתחיל קרב פנים מול פנים בכל מה שהיה לנו - מקלעים, רימונים, סכינים, ידיים. אמרתי לבחורים להתקדם וקפצתי החוצה לעבר התעלה השנייה שגם ממנה ירו עלינו כדי לבלום את האש. כשהגעתי לפניה הזאת ראיתי איזה מחסה משמאל. לא ידעתי מי וכמה יש שם. אבל ירו והטלתי רימון פנימה. התכופפתי ואחרי שהוא התפוצץ קפצתי לתוך התעלה. ואז, מטר אחד ממולי עמד קצין סורי שהופתע ממני כמו שאני ממנו. רציתי מיד לדפוק אותו עם העוזי אבל המחסנית נגמרה לי ונשארתי ללא תחמושת. הסורי הרגיש בזה ויחד הסתערנו זה על זה ונלחמנו בידיים חשופות. פתאום ראיתי שהוא שולף אקדח FN והעיף לי מכה במצח. התחלתי לדמם. העפתי לו מכה חזקה בראש, בידי השמאלית עד שיצאה לי מהכתף. חשבתי שאני מתעלף וזהו זה אבל אז הצלחתי איכשהו להעיף לו עוד מכה ביד הבריאה שלו ועצרתי אותו זמן מה מלירות בי. קראתי לעזרה. בחורצ'יק אחד מהסיירת (סמל אברהם רימון מקיבוץ יגור, בחור בלתי רגיל) קפץ לתוך התעלה אבל בו ברגע הוא חטף כדור מחייל סורי שהופיע מהזווית. הוא נהרג במקום. המשכתי להיאבק לבד ושוב הופיע מהזווית חייל אחר - מוקי, מקיבוץ עמיר ועזר לי בהיאבקות. תוך כדי כך הגיע סרן דוד מבת גלים שקפץ פנימה והכניס לו צרור מהצד וחיסל אותו. כשדוד קפץ לתעלה נשברה לו רגל. שלושת אלה הצילו אותי. אחד שילם בחייו. אנ'לא יודע כמה אני חייב לו... היו לי כמה פגיעות. נכנס לי כדור בשוק, לא פגע בעצם. קצת חולשה וזה הכל. ו... היו לי רסיסים בפנים מפגז שפגע באבן, לא רציני. ושריטות מכדורים בפגעו במחסניות שלי ובמצפן. זהו זה. בשש בערב, היה התל בידנו. לא נשארו שם, כלומר אנשיי הסיירת. היו לנו שלושה הרוגים וכמה פצועים. פיניתי את עצמי ואת דוד עם רגלו השבורה ל'הגושרים'. קיבלנו טיפול רפואי ומיד אח"כ חזרתי ליחידה. חשבו שנפצעתי קשה. הייתי מכוסה כולי דם, שרוף כולי. חתכו את בגדיי שהיו קשים כקרש. ביקשתי מחובש אחד שהלך לישון את בגדיו ויצאתי ליחידה בבגדים האלה. הודעתי באלחוט לכל התחנות שלי לענות לפי הסדר בסימן מוסכם. יונה התערב בשיחה: 'איחוליי'. מילה אחת, אבל מאוד מעודדת. חזרתי לחורשת טל, הבסיס שלנו. עם בוקר התארגנתי להובלת כוחות החטיבה שלנו לעבר קוניטרה." בד בבד עם שיגור לוחמי הסיירת אל החלק הצפוני של תל – פאחר פקד המח"ט על סגנו לנוע אל היעד, לקבל את הפיקוד ולארגן את הכוח שנמצא בחלק הדרומי – מזרחי של התל. בשעה שש בערב, הגיעו הכוחות הרעננים אל המוצב ובמחצית השעה שלאחר מכן השלימו את כיבוש היעד. כל אותו הזמן שהקרב היה בעיצומו, הטיפול בפצועים לא הפסיק לרגע. ליד שרשראות הטנקים, לצדי הזחל"מים ובתוכם , בשדה הפתוח, ליד התעלות, היו פצועים שותתי דם. מאחר שכל כלי הרכב נפגעו, לא היה אפשר לפנות אותם אל מקום מבטחים ולכן הגישו להם עזרה במקום. המ"כ אלקה, והמ"כ דב נשאו פצועים על גבם בתוך האש... חמוי ניסה להתניע איזה זחל"ם פגוע כדי להעביר בו את הפצועים אך הוא לא נדלק. חייל אחר, פצוע וחזה ובסנטר, שותת דם, ירד מן הגבעה. החובש רץ לקראתו וכשהגיע אליו, הוא התמוטט והתעלף. הפצועים הועמסו על הזחל"ם והונחו על אלונקות לרוחב הדפנות בגלל חוסר המקום. כשביקשו הלוחמים לעלות שוב אל היעד, לסייע בקרב ראו נפנופי שמחה מראש התל וקריאות 'התל בידינו!!!' היעד נכבש... הייתה כבר שעת דמדומים. הקרבות בתל נמשכו עד לרגע האחרון, פנים מול פנים בתעלות המוצב. חיילים פעלו בעצמאות וטיהרו על מה שניתן היה לטהר. אלו היו שעות ארוכות, רצופות גילויי העזה, אומץ לב, דבקות במשימה, יוזמה וכושר אלתור. אש האויב הסורי הלכה ודעכה. עם שעת הדמדומים תם הקרב הקשה, מוצב תל חי נכבש. 22 מחיילי גולני נהרגו במערכה הזאת. בתום הקרב, ולאחר התארגנות קצרה, המשיך גדוד 'ברק' בתנועה לכיוון קוניטרה יחד עם שאר כוחות החטיבה.

במלחמת ששת הימים, חטיבת גולני כבשה כ-13 יעדים, אך בתל – פאחר התנהל הקרב הקשה והקטלני מכולם. בקרב הזה התגלתה תושייה, אומץ, הקרבה יוזמה בקרב החיילים. המפקדים הזוטרים נטלו עליהם את הפיקוד והובילו את החיילים לכבישת התל.