חטיבת גולני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חטיבת גולני (חטיבה 1) היא חטיבת חיל רגלים סדירה בצה"ל, הנמצאת ת"פ פיקוד הצפון, והשתתפה בכל מלחמות ישראל.
חיילי חטיבת גולני חובשים כומתה בצבע חום, ונועלים נעליים שחורות.
מפקד החטיבה הנוכחי הוא אלוף משנה תמיר ידעי.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] מלחמת העצמאות
חטיבת גולני הוקמה ב-28 בפברואר 1948, יחד עם חטיבת כרמלי, בעקבות פיצולה של חטיבת לבנוני של ההגנה, אשר הוקמה בשנת 1947 והייתה מופקדת על הגנת צפון הארץ. חטיבת גולני, בפיקודו של משה מן (מונטג) הופקדה על האזור הצפון-מזרחי, וחטיבת כרמלי הופקדה על האזור הצפון-מערבי.
גולני השתתפה בקרבות הבלימה בעמק הירדן מול צבאות סוריה, לבנון, ירדן ועיראק. נטלה חלק במבצע דקל לשחרור הגליל המערבי וכיבוש נצרת. השתתפה במבצע חירם לסילוק "צבא ההצלה" של פאוזי אל קאוקג'י מצפון הארץ והגליל. השתתפה במבצע אסף לסילוק נקודות אחיזה מצריות בנגב המערבי ובמבצע חורב, שבו נהדפו כוחות צבא מצרים מאדמת ישראל. הייתה בין הכוחות שכבשו, במבצע עובדה, את הערבה ומפרץ אילת בסיום מלחמת העצמאות.
בלילה שבין 22-23 דצמבר 1948, במסגרת "מבצע חורב" לשחרור הנגב, נערך אחד הקרבות הידועים של החטיבה: הקרב על גבעה 86. בחצות תקף גדוד 13 את מוצב 86 המצרי אשר נמצא כשני קילומטר מזרחית למסילת הרכבת בדרך בין חאן יונס לעיר עזה. הקרב נערך בגשם עז ובמהלך הלילה הצליחו לוחמי הגדוד לכבוש את המוצב. עקב הגשמים העזים הוצפו הנחלים באזור ומנעו את הגעת שיירת התגבורת והאספקה. בבוקר פתחו המצרים בהתקפת נגד משולבת של חי"ר, שריון וארטילריה. לוחמי גדוד 13, שהיו מצויידים ברובים בלבד ומעט מאוד נשק נ"ט מסוג "בזה", נאלצו לסגת. במהלך הקרב נפצעו 35 לוחמים, 13 נהרגו ו- 10 נותרו בגדר נעדרים.
[עריכה] לאחר מלחמת העצמאות
מתוך חמישה גדודים שמנתה החטיבה נותרו רק שניים: גדוד "ברק" (12) וגדוד "גדעון" (13). בשנת 1956 הצטרף גדוד "הבוקעים הראשון" (51) לחטיבת גולני לאחר שעזב את חטיבה 5.
כחטיבת חי"ר סדירה השתתפה חטיבת גולני בכל מלחמות ישראל, ונפלו בחלקה קרבות קשים ביותר.
- קרב תל מוטילה: בקרב זה, שנמשך ארבעה ימים בשנת 1951, נהדף כוח סורי שחדר לשטח ישראל, במחיר כבד לצה"ל: 40 הרוגים ו-70 פצועים.
- מבצע קדש: נלחמה במסגרת אוגדה בפיקוד אלוף חיים לסקוב בצפון סיני ובמיוחד בצומת רפיח.
- מבצע נוקייב: פשיטה על המוצבים הסוריים בנוקייב, שנערכה ב-16 במרץ 1962, בעקבות התנכלות של הסורים לדייג בכנרת.
- במלחמת ששת הימים: השתתפה החטיבה בכיבוש רמת הגולן, ובקרב המפורסם על תל פאחר.
- במלחמת יום הכיפורים: השתתפה החטיבה בקרב על החרמון וכיבוש מוצב החרמון.
- במלחמת לבנון: נטלו חיילי החטיבה חלק מרכזי בלחימה, וכן באחזקת המוצבים ברצועת הביטחון לאחר סיומה.
- במהלך אירועי גאות ושפל: פעלו חיילי גולני בגזרת ג'נין, צפון רצועת עזה וציר פילדלפי. במשך כל השנים פעילים חיילי החטיבה בגבול לבנון.
- במסגרת תוכנית ההתנתקות :תופקדה החטיבה במעגל הפינוי הרביעי, שאמור להגן על הכוחות המפנים מפני אש פלסטינית. למרות זאת ולמרות ששיעור המפקדים והחיילים הדתיים בחטיבה גבוה יחסית, השתתפו מפקדי החטיבה במבצע יד לאחים שבו קציני צה"ל הידברו עם מתיישבי גוש קטיף לפני הפינוי.
- במלחמת לבנון השניה: (דרוש עידכון )
אתר ההנצחה ללוחמי החטיבה שנפלו בקרב נמצא בצומת גולני שבגליל. עם לוחמי החטיבה נמנות דמויות מופת שפעולותיהן משמשות כמורשת קרב לחיילי צה"ל, כדוגמת אורי אילן שנפל בשבי הסורי והעדיף את המוות על גילוי סודות צבאיים.
[עריכה] גדודי גולני
[עריכה] יחידת אגוז
- ערך מורחב - יחידת אגוז
גדוד "אנטי גרילה ולוחמה זעירה" התנדבותי - נצר לסיירת אגוז. הגדוד מתמחה בלוחמה זעירה (גרילה), לחימה בתוואי הררי וסבוך המאפיין את דרום לבנון. אגוז נחשב לגדוד מובחר בצה"ל, ולכן היחס אליו הוא כאל יחידה מובחרת.
[עריכה] גדוד 12 (ברק)
גדוד 12, המכונה גם גדוד ברק, נקרא על שם המצביא התנ"כי ברק בן אבינועם שהכריע את סיסרא ומרכבות הברזל בעמק הקישון. מספרו של הגדוד משקף שהוא הגדוד השני בחטיבה מספר 1. בגדוד ישנן 5 פלוגות: מפקדה, מסלול, מסייעת ("סוסי הפרא"), רובאית ב' ("נשרי הפרא") ורובאית ג' ("אווזי הפרא").
הגדוד מפורסם בזכות כיבוש מוצב תל פאחר במלחמת ששת הימים, השתתפות בקרבות ביום הכיפורים ושלום הגליל וכיבוש מחנות הפליטים והערים במהלך מבצע חומת מגן. לגדוד נהרגו ארבעה מג"דים במלחמות ובמבצעים: משה קליין, יעקב שחר(שורצבורד), אמיר מיטל וחוסיין אמיר עלי עמאר, המג"ד הדרוזי הראשון בצה"ל.
[עריכה] גדוד 13 (גדעון)
גדוד 13, המכונה גם גדוד גדעון, נקרא על שמו של המצביא התנ"כי גדעון בן יואש, מכיוון שבראשיתו, תפס הגדוד את גזרת בקעת בית שאן, שהייתה נחלתו של גדעון. מספרו משקף שהוא הגדוד השלישי בחטיבה 1. בגדוד ישנן 5 פלוגות: מפקדה, מסלול, מסייעת ("חיות הפרא"), מבצעית ב' ("קופי הדממה") ומבצעית ג' ("טורפי הלילה").
את קורות גדוד 13 במלחמת העצמאות מתאר הסופר ישראל זמיר בספרו "לכבות את השמש". הסופר היה לוחם בפלוגה המסייעת בפיקודו של ישראל (יצקו) בן משה והספר כולו מוליך אל הלילה בו נערך הקרב על מוצב 86 המצרי ליד חאן יונס במסגרת מבצע "חורב".
[עריכה] גדוד 51 (הבוקעים הראשון)
גדוד 51, המכונה גם גדוד הבוקעים הראשון, נקרא לזכר העובדה שהיה הגדוד הראשון שהבקיע את הדרך לנגב שהיה נצור בעת מלחמת העצמאות (מבצע יואב). הגדוד לא גדל בחטיבת גולני אלא השתיך בראשיתו לגבעתי וביצע את מעברו לגולני בשנת 1956- מספרו משקף את העובדה שהיה הגדוד הראשון בחטיבה 5. בגדוד ישנן 5 פלוגות: מפקדה, מסלול, מסייעת, רובאית ופלוגה ג'.
[עריכה] גדוד סיור (גדס"ר)
- ערך מורחב - גדוד סיור
- פלוגת סיור (פלס"ר) - מכונה גם סיירת גולני
- פלוגה נגד טנקים (פלנ"ט)
- פלוגת חבלה והנדסה (פלחה"ן)
[עריכה] פלוגה 351 (פלחי"ק)
פלוגה 351, המכונה גם פלחי"ק גולני, הינה פלוגת הקשר (פלחי"ק) של חטיבת גולני. משמשת כחפ"ק מח"ט בחירום, ובשגרה הינה יחידה חטיבתית המשמשת כפלוגה לוחמת.
[עריכה] מפקדי החטיבה לדורותיהם
| שם | תקופת כהונה כמפקד החטיבה | הערות |
| משה מן | 1948 | - |
| נחום גולן (שפיגל) | 1948-1950 | - |
| דן לנר | 1950 | - |
| אברהם יפה | 1950-1951 | - |
| מאיר עמית (סלוצקי) | 1951-1952 | לימים ראש "המוסד" |
| אסף שמחוני | 1952-1954 | - לימים אלוף פיקוד הצפון ואלוף פיקוד הדרום. ניספה לאחר מבצע קדש |
| יששכר שדמי (ישכה) | 1954-1955 | - |
| חיים בן דוד (חב"ד) | 1955-1956 | - |
| בנימין ג'יבלי | 1956-1957 | - |
| אהרון דורון (ארווין) | 1957-1958 | - |
| אלעד פלד (רייספלד) | 1958-1960 | - |
| אהרן יריב (רבינוביץ) | 1960-1961 | לימים ראש אמ"ן ושר בממשלת ישראל |
| מרדכי גור | 1961-1963 | לימים רמטכ"ל צה"ל ושר בממשלת ישראל |
| אורי בר-רצון | 1963-1965 | - |
| שלמה אלטון | 1965-1966 | - |
| יונה אפרת (הופרט) | 1966-1968 | מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים |
| יקותיאל אדם | 1968-1970 | - |
| יהודה גולן | 1970-1972 | - |
| אמיר דרורי | 1972-1974 | מפקד החטיבה המלחמת יום הכיפורים |
| אורי שמחוני | 1974-1975 | - |
| חיים בנימיני | 1975-1976 | - |
| אורי שגיא (איזנברג) | 1976-1977 | לימים ראש אמ"ן |
| אמיר ראובני | 1977-1978 | - |
| דוד כץ | 1978-1980 | - |
| אילן בירן | 1980-1981 | - |
| ארוין לביא | 1981-1982 | - |
| עמנואל הרט | 1982-1984 | - |
| צבי פולג (פרקש) | 1984-1986 | - |
| גבי אופיר | 1986-1987 | - |
| גבי אשכנזי | 1987-1988 | - לימים מונה לרמטכ"ל ה-19 של מדינת ישראל |
| ברוך שפיגל | 1988-1990 | - |
| משה צין | 1990-1991 | - |
| יאיר נווה | 1991-1993 | - לימים מונה לאלוף פיקוד המרכז |
| משה קפלינסקי (קפלן) | 1993-1995 | - לימים מונה לסגן הרמטכ"ל |
| ארז גרשטיין | 1995-1997 | - |
| גדי אייזנקוט | 1997-1999 | - |
| שמואל זכאי | 1999-2001 | - |
| משה תמיר (צ'יקו) | 2001-2003 | - |
| ארז צוקרמן | 2003-2005 | - |
| תמיר ידעי | 2005- | מפקד החטיבה הנוכחי |
[עריכה] נשק ואמצעים
חיילי חטיבת גולני חמושים ברוס"ר מדגם קרבין M4 או M16. נשקם זהה לשאר כלי הנשק של גדודי החי"ר בצה"ל וכולל גם מטול רימונים מדגם M-203, רובי צלפים מדגמים רמינגטון M-24 ובארט M82A1, מטולי רקטות נגד טנקים מדגמי לאו M-72 וRPG-7, מקלע בינוני מאג, מקלע קל נגב, מקלע כבד מדגם M2 Browning מק"כ ומקלע רימונים (מקל"ר) סאקו דיפנס Mk-19 בקליבר 40 מ"מ.
מתגייסי מחזור גיוס אוגוסט 2006 צפויים היו לקבל את הרוס"ר תבור בתור נשקם האישי, אבל השינוי נדחה כנראה למחזור נובמבר 2006. כרגע החטיבה עדיין מצויידת ברוס"ר ה-קרבין M4 ורוס"ר ה-M16.
בנוסף, החטיבה מצוידת בנגמ"שי האכזרית הכבדים, הנחשבים לאחד הכלים היותר ממוגנים בצה"ל. נגמ"שים אלה נמצאים בחטיבה בנוסף לנגמ"שי ה-M-113 על שלל תצורותיהם וג'יפים ממוגנים מדגמי "סופה" ו"האמר".
כמו כן, מפעילים חיילי גולני אמצעי קשר ותצפית מתקדמים, אמצעי ראיית לילה וציוד נוסף מתקדם - חלקו מסווג.
[עריכה] לקריאה נוספת
- מוטה הר-לב, גולני שלי - סיפורה של חטיבה מס' 1, הוצאת דני ספרים.
- אביחי בקר, אינדיאנים על גבעה 16, הוצאת משרד הבטחון, 2003. סיפורה של פלוגה ג' בגדוד 51 של חטיבת גולני במלחמת יום הכיפורים.
- אלישיב אורן, אלי פסגות, הוצאת משרד הביטחון. סיפור חייו של סא"ל אמיר מי-טל, מפקד סיירת גולני ומג"ד "ברק", שנהרג בלבנון בעת פשיטת כוחות צה"ל על יעדי מחבלים בנעימה, בדצמבר 1988.
- אור ספיבק, גולני של מי, הוצאת סצינה, סיפורו של חייל מעט רחפן ולא יוצלח בפלוגה הרובאית 12 של גולני.
- משה "צ'יקו" תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת משרד הביטחון. לבנון מ 85 ועד הנסיגה ב-2000 ממבט עיניו של חייל ומפקד.
