ראול הילברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ראול הילברג (נולד ב-2 ביוני 1926) הוא אחד מהחוקרים הידועים ביותר של ההיסטוריה של רצח עם והשואה. ספרו בעל 3 הכרכים ו-1,273 העמודים "The Destruction of the European Jews" ("ההשמדה של היהודים האירופאים") זוכה להערכה כאחד המחקרים המשפיעים ביותר על הפתרון הסופי של הנאצים. הוא נבחר לחבר האקדמיה האמריקנית לאומנויות ומדעים ב-26 באפריל 2005.

[עריכה] רקע

הילברג נולד בוינה למשפחה יהודית ומשפחתו עזבה את אוסטריה ב-1939. אחרי ששהתה זמן קצר בקובה, הם עברו לברוקלין, ניו יורק שם הוא למד בתיכון ע"ש אברהם לינקולן והקולג' של ברוקלין. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא ארצות הברית. אחרי שסיים את שירותו, הוא סיים את התוכנית לחוק וממשל באוניברסיטת קולומביה כאשר את הדוקטורט הוא עשה תחת פרנץ ניומן. רוב קריירת ההוראה שלו הייתה באוניברסיטת ורמונט שם הוא היה חבר במחלקה למדעי המדינה.

המהדורה הראשונה של ספרו The Destruction of the European Jews עלתה לדפוס ב-1961 בתקופה בה השואה לא זכתה להתייחסות רבה ולא שימשה כעמוד תווך מרכזי בחינוך ובתרבות של ארצות הברית.

[עריכה] ההשמדה של היהודים האירופאים

ביחד עם כריסטופר בראונינג, הילברג נחשב לאחד המייצגים החשובים ביותר של האסכולה הפונקציונליסטית של ההיסטוריוגרפיה (אסכולה זו מאמינה שהשואה איננה יוזמה מתוכננת מראש של אדולף היטלר אלא באה מהדרגים הנמוכים יותר של המשטר הנאצי ונוצרה תוך כדי המלחמה). הספר The Destruction of the European Jews מתחיל עם תזה כוונתית (אינטנציונליסטית - אסכולה המאמינה שהיטלר תכנן את השואה מראש) אך הילברג ממשיך לכתוב את ספרו כמו פונקציונליסט. בזמנו, גישה זו עוררה הרמת גבה אך רק מאוחר יותר הפכה לשנויה במחלוקת. צעד נוסף לעבר פירוץ פונקציונליסטי היה המהודרה המתוקנת מ-1985 שבה היטלר מתואר כדמות רחוקה שבקושי מעורבת במכניזם של ההשמדה.

ב-1961, כאשר הספר The Destruction of the European Jews פורסם, רוב היסטוריונים החזיקו בגישה כוונתית קיצונית והאמינו שאי שם בתחילת דרכו הפוליטית היטלר פיתח תוכנית אב להשמדת העם היהודי וכל מה שקרה בזמן השואה היה מימוש התוכנית.

המונחים "פונקציונליסט" ו"אינטנציונליסט" נטבעו ב-1981 בידי טימותי מייסון אבל שורשי הוויכוח נעוצים עוד בשנים 1969-1970 עם פרסומו ב-1969 של הספר The Hitler State מאת Martin Broszat ופרסומו ב-1970 של הספר The Twisted Road to Auschwitz מאת Karl Schleunes. מאחר שרוב ההיסטוריונים הפונקציונליסטים היו מגרמניה המערבית זה הספיק לרוב ההיסטוריונים האינטנציונליסטים, בייחוד אלה מחוץ לגרמניה, להצביע על היסטוריונים דוגמת ברוסצאט והנס מומסן שבילו את נעוריהם בנוער היטלר ולומר שעבודותיהם הם אפולוגטיקה ותרצנות עבור הנאציזם. מאחר שהילברג היה יהודי אוסטרי שנמלט לארצות הברית כדי לברוח מהנאצים, לא היו לא שום סימפטיה לנאציזם ובכך אפשר להסביר את הלהיטות של האינטנציונליסטים לתקוף את המהדורה המתוקנת מ-1985.

הבנתו של הילברג את מערכת היחסים בהמהגת הרייך השלישי והיישום של הג'נוסייד התפתחה מפירוש המבוסס על הפקודות ל-RSHA שמוצאן בהכרזה של אדולף היטלר דרך הרמן גרינג. התזה שפיתח עקבית עם The Origins of the Final Solution של כריסטופר בראונינג, מחקר שטוען שיוזמות ניקחו בידי הדרג הבינוני בתגובה לפקודות כלליות מהדרג הבכיר. יוזמות כאלה הורחבו על ידי מתן מנדט מקצינים בכירים בערוצי תקשורת לא רשמיים. הניסיון שנצבר במילויים הזינה את הבירוקרטיה בהבנה שמטרות רדיקליות יותר הן בנות השגה, וכך פחת הצורך בהכוונה.

בראיון אמר הילברג:

בזמן שהמשטר הנאצי התפתח במהלך השנים, כל מבנה קבלת ההחלטות השתנה. בהתחלה היו חוקים. אחר כך היו צווים המיישמים חוקים. אחר כך היה חוק שאנר "לא יהיו חוקים". אחר כך היו פקודות והנחיות שנכתבו על דף, ועדיין פורסמו בבטאונים המשרדיים. אחר כך היו הודעות של הממשלה; פקודות הופיעו בעיתונית. אחר כך היו פקודות שקטות, הפקודות שלא פורסמו, שנשארו בתוך הבירוקרטיה, שהיו בעל פה. לבסוף, לא היו פקודות בכלל. כל אחד ידע מה הוא אמור לעשות. [1]

זה עומד בניגוד לתזה של דניאל גולדהאגן שהפראות של האנטישמיות הגרמנית הייתה מספיקה כהסבר והילברג טען שהאנטישמיות הייתה יותר מסוכנת במזרח אירופה מאשר ברייך השלישי.

הילברג גינה את האסכולה של גולדהאגן, אותה כינה עלובה והיה בקורתי יותר על כך שחסר מקור או ספרות סמכותית התומך במחקר זה, שנערך באוניברסיטת הרווארד. הוא העיר ש"זו הסיבה היחידה מדוע גולדהאגן יכל להוציא דוקטורט במדעי המדינה בהווארד. אף אחד בפקולטה לא יכל לבדוק את עבודתו." הערה זו זכתה לחיזוק מצד יהודה באואר. במהופך, הוא תמך בתזה השנויה במחלוקת של נורמן פינקלשטיין על תעשיית השואה (תזה זו מאשימה את היהודים במסחור השואה וניצולה לעשיית רווחים ותמיכה בישראל). [2]

הדבר העקבי והרציף ביותר בעבודתו של הילברג הוא הערכתו שגורמים בחברה היהודית חוץ מהיודנראט היו שותפים לג'נוסייד והדבר נובע בחלקו מהגישה הסבלנית של יהודי אירופה שלא ברחו או ניסו לשרוד. במילותיו: "בחנתי את המסורת היהודית של לבטוח באל, נסיכים, חוקים וחוזים [...] לבסוף היה עלי להרהר במחשבה היהודי שהרודף לא ישמיד את מה שהוא יכול לנצל כלכלית. זו הייתה בדיוק האסטרטגיה היהודית שהכתיבה התאמה ומנעה התנגדות. (R. Hilberg, "The politics of memory", pp. 126-127).

[עריכה] ביביליוגרפיה

Pacy, James S. and Wertheimer, Alan P. (ed.) Perspectives on the Holocaust: Essays in honor of Raul Hilberg (Westview Press, Boulder, 1995).
Hilberg, Raul. The destruction of the European Jews (Yale Univ. Press, 2003, c1961).
Hilberg, Raul. The Holocaust today (Syracuse Univ. Press, 1988).
Hilberg, Raul. Sources of Holocaust research: An analysis (I.R. Dee, Chicago, 2001).
Hilberg, Raul (ed.). Documents of destruction: Germany and Jewry, 1933-1945 (Quadrangle Books, Chicago, 1971).
Hilberg, Raul (ed.), et al. The Warsaw diary of Adam Czerniakow: Prelude to Doom (Stein and Day, NY, 1979).
Hilberg, Raul. The politics of memory: The journey of a Holocaust historian (Ivan R. Dee, Chicago, 1996).
Hilberg, Raul. Perpetrators Victims Bystanders: The Jewish catastrophe, 1933-1945 (Aaron Asher Books, NY, 1992).
Raul Hilberg, "The Fate of the Jews in the Cities." Reprinted in Rubenstein, Betty Rogers (ed.), et al. What kind of God? : Essays in honor of Richard L. Rubenstein (University Press of America, 1995).
Raul Hilberg, "The destruction of the European Jews: precedents." Printed in Bartov, Omer. Holocaust: Origins, implementation, aftermath (Routledge, London, 2000).