קובה

קובה היא המדינה המאוכלסת ביותר באיים הקריביים. התרבות והמינהגים שלה נלקחו ממספר מקורות: האימפריה הספרדית ששלטה בקובה במשך שנים והעבדים האפריקאים שהביאו איתם.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
2 פוליטיקה
3 כלכלה
4 גאוגרפיה
5 דמוגרפיה
- 5.1 היהודים בקובה
6 ראו גם
7 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של קובה

ההיסטוריה הכתובה של קובה מתחילה מגילוי האי על ידי כריסטופר קולומבוס ב-28 לאוקטובר 1492 אשר הכריז עליה כטריטוריה ספרדית. תושבי האי נשארו נאמנים לספרד עד שנת 1868. וכך, בשנים 1868-1878 פרצה שורת מרידות שכשלו בקובה. המשטר הספרדי נמשך והמשיך להתקיים עד מלחמת ארצות הברית-ספרד. במלחמה זו קיבלה קובה את עצמאותה. בשנת 1958, התחוללה מהפכה בקובה שהדיחה את הדיקטטור בטיסטה עלה פידל קסטרו לשלטון והפך את המדינה למדינה סוציאליסטית. ב-1962 כמעט נפרצה מלחמת עולם לאחר שפידל קסטרו הרשה לרוסים לשים טילים בלסיטיים על אדמת קובה, אירוע שנודע כמשבר הטילים בקובה.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של קובה

קובה היא מדינה סוציאליסטית או רפובליקה פרלמנטרית בה אמצעי הייצור בידי הרפבוליקה. פידל קסטרו היה הנשיא וראש הממשלה מאז 1959, תחילה כראש ממשלה ולאחר ביטול המשרה ב-1976 כנשיא. הוא גם המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית הקובנית ומפקד הכוחות המזוינים.

שיטת הבחירות הפרלמנט הקובני נבחר על בסיס אישי ולא על בסיס מפלגתי. הבחירות הן חופשיות, שוות וחשאיות. כל האזרחים הקובנים רשאים לבחור ולהיבחר. לכל אזרח מעל לגיל 16 ישנה הזכות לבחור לפרלמנט ללא כל תנאי. המועמדים לפרלמנט מוצעים באסיפות אזוריות על ידי ציבור הבוחרים עצמו. על קלפי ההצבעה שומרים ילד ובני-נוער, מארגון הפיונרים, והקלפי נאטמות לעיני האזרחים.ספירת הקולות נעשית באופן גלוי ותקשורת מקומית וזרה, דיפלומטים,תיירים וכל מי שמבקש – רשאי להשקיף באופן חופשי על הספירה. במערכת הבחירות נאסרים קמפיינים הנתמכים בידי מיליונרים והמתבססים על עקרון של אפליה כלפי אותם מועמדים שאין ביכולתם לממן הסברה יקרה. כל אדם שנבחר חייב לתת דין וחשבון על פעולתו וציבור בוחריהם רשאי לזמנם ולבטל את בחירתם בכל רגע מתקופת כהונתם. בקובה הזכות להציע הצעות חוק היא זכות העומדת בפני כל האוכלוסייה והיא איננה מוגבלת לחברי האספה הלאומית (כמו בישראל וארצות הברית לדוגמה). אך לכל יוזמה כזו דרושות חתימותיהם של לפחות 10,000 אזרחים קובנים.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת קובה

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

רוב כלכלת קובה מבוססת על פס יצור של סיגרים וסיגרלות. קובה היא יצרנית הטבק הגדולה ביותר בעולם, וכמו כן הסיגרים שלה נחשבים לאיכותיים ביותר.

[עריכה] גאוגרפיה

רוב שטחה של קובה הוא הררי,בחופייה,קובה מישורית.קובה,מורכבת מאיים רבים אשר שוכנים קרוב יחסית לחופייה הארוכים. קובה גובלת בגבולות ימיים בלבד,היא גובלת עם המדינות הבאות:

בדרום-קובה גובלת גבול ימי עם ג'מייקה ועם איי קימן הגדול שבשליטת פורטוגל. בצפון-קובה גובלת גבול ימי עם ארצות הברית (מדינת פלורידה)ועם איי בהמה (בניהם:איי אנדורס ואיי קיקוס. במזרח-קובה גובלת גבול ימי עם מקסיקו. במערב-קובה גובלת גבול ימי עם אאיטי.

סביב קובה שוכנת בתוך מפרץ מקסיקו וגובלת בים הקריבי שהם למעשה שלוחות של האוקינוס האטלנטי.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של קובה

[עריכה] היהודים בקובה

ערך מורחב – יהדות קובה

יהדות קובה היא אחת הקהילה יהודית הגדולות באיים הקריביים ומרכז אמריקה המתגוררת במדינת קובה. בין הספרדים שהתיישבו באי בשנת 1511, לאחר כיבושו, היו בין השאר אנוסים. אל היהודים שהיו באי הצטרפו עם הזמן יהודים ו"נוצרים חדשים" מברזיל לאחר שנמלטו מכיבוש החוף הצפוני-מערבי על ידי פורטוגל שתמכה באינקוויזיציה וכן מהגרים מהולנד. בשנת 1914 הוקם לראשונה בקובה ארגון קהילתי ספרדי לרווחת התושבים היהודים. בשנת 1917 כבר חיו בקובה כ-2,000 יהודים, רובם בהוואנה. בשנות ה-30 החלו להיחקק חוקים שהגבילו את היהודים ואת ההגירה היהודית לתוך המדינה ואף האונייה סנט לואיס שהפליגה מאירופה לקובה ועליה יהודים רבים שנמלטו מפני גרמניה הנאצית לא הורשו לרדת בקובה ולכן נאלצו לחזור לאירופה. בשנת 1952,חיו בקובה כ-12,000 יהודים. לאחר כמה זמן, בגלל הגזירות הכלכליות של פידל קסטרו שהקשו על כלכלתם של יהודים רבים באי. לכן, היהודים עזבו את האי,חלקם הלכו לארצות הברית ולפורטו ריקו, חלקם למקסיקו וחלקם לישראל. כיום יש בקובה כ-1,500 יהודים בלבד. רובם חיים בהוואנה, בירת קובה.

יהודי עשיר, דר' ריקרדו וולף (מייסד פרס וולף) מימן את חלק מפעילותו של קסטרו בתקופת המחתרת ולאות תודה מונה על ידי קסטרו, לאחר שהגיע לשלטון, לשגריר קובה בישראל.