רבי יצחק נפחא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי יצחק נפחא אמורא ארצישראלי בן הדור השני והשלישי. כינויו "נפחא" (המעיד על מקצועו, נפח) המופיע לעתים קרובות בתלמוד הבבלי אינו מופיע כלל בתלמוד הירושלמי.
היה חבר בבית מדרשו של רבי יוחנן, והרבה מאמרים אמר בשמו. תלמידיו החשובים של ר' יוחנן, רב אמי ורב אסי, היו יושבים לפני ר' יצחק. כבר בימי ר' יוחנן הגיע למעלה גבוהה בתורה, ופעם כשחלק על ר' יוחנן באגדה, אמר ריש לקיש: "טובים דברי נפחא מדברי בר נפחא". רבים מחכמי ארץ ישראל למדו איתו הלכה ואגדה ומסרו מאמרים בשמו.
ר' יצחק ירד מא"י לבבל ובא בקשר עם ראשי חכמיה. החכמים שאיתם התרועע הרבה היו רב לוי ורב נחמן.
ר' יצחק היה מבעלי האגדה הפוריים ביותר בדורו. החשיב מאוד את האגדה, כי סבר שהיא מחזקת את מורל העם ומעודדת את רוחו שלא להתייאש בגלל העוני והסבל ששררו באותו הדור. לעומת זאת, על הזנחת בני דורו את ההלכה ונטייתם הגוברת לאגדה היה אומר: "לשעבר כשהייתה הפרוטה מצויה, היה אדם מתאווה לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד. ועכשיו כשאין הפרוטה מצויה, וביותר שאנו חולים מן המלכות, אדם מתאווה לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה".
את העניות ששררה בימיו בא"י הוא מתאר: על הדורות הללו נאמר "ואכלת את עשב השדה" (בראשית ג, יח), שאדם תולש עשב משדהו ואוכלה – בגלל שהוא לא יכול לחכות עד שהתבואה תתבשל.
[עריכה] מאגדותיו
ר' יצחק היה בעל הלכה ובעל אגדה כאחד. פעם ישבו לפניו רב אמי ורב אסי. אחד אמר "יאמר מר הלכה" ואחד אמר "יאמר מר אגדה". התחיל לאמר הלכה - אחד לא הניח לו, התחיל לאמר אגדה ואחד לא הניח לו. אמר להם: "אמשול לכם משל למה הדבר דומה, לאדם שיש לו שתי נשים – אחת ילדה ואחת זקנה. ילדה מלקטת לו לבנות, וזקנה מלקטת לו שחורות – נמצא קירח מכאן ומכאן (בבא קמא ס, ב).
[עריכה] ממאמריו
- "אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי – אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי – אל תאמין, יגעתי ומצאתי – תאמין" (מגילה ו).
- "אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין" (תענית ח).
