רב פורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רב פורים הוא מנהג פרודי הרווח בישיבות, בישיבות התיכוניות ולעתים גם בבתי ספר תיכוניים דתיים, ולפיו תלמידי הישיבה ממנים בתקופת חג הפורים רב מקרב התלמידים, שמחליף כביכול לתקופת החג את ראש הישיבה.

מטרת המנהג לממש את עקרון "ונהפוך הוא" המתבטא במגילת אסתר. הנוהג כולל מינוי של תלמיד, שאינו מכהן כרב, אשר פעילותו צריכה להוביל לאווירה מבודחת.

כיום נהוג במוסדות תורניים שונים, ובעיקר בישיבות תיכוניות, שרב הפורים משמש כראש ישיבה בשבת זכור.

[עריכה] בחירת רב פורים

התקיימו ומתקיימים שינויים במהותו של רב פורים, לעתים המינוי ניתן לתלמיד בקי ועילוי, אשר רמתו האינטלקטואלית תאפשר רמה תרבותית מבדחת ומהנה; כך לדוגמה מונה אברהם יצחק הכהן קוק כרב פורים בישיבת וולוז'ין כשהשיר בעברית שחיבר לקראת המאורע הוביל לתשבחות מצד רבו הנצי"ב מוולוז'ין. כך גם ישראל מאיר לאו נבחר על ידי ראשי ישיבת פונוביז' בבני ברק כרב פורים ומספרים כי הופעותיו באותה עת היו רגעי התעלות והשתפכות בהן הפליא בכשרונו האינטלקטואלי והשנון וסחף את הקהל לחוויה מרגשת ומיוחדת. אולם לעתים בחירת הרב התמקדה ברמת חוש-ההומור שלו, תופעה שהובילה להתמקדות בצד הבדחני (ולא היצירתי-ספרותי), ואף גררה התנגדות למנהג.

במוסדות מסוימים נהוג לצד בחירת רב פורים לפרסם מעין "תקנון פורים" המכיל חוקים הומוריסטיים שונים הנוגעים ללימודים באותו מוסד בתקופת פורים וסביבתו.

באולפנות בחירת רבנית פורים מהווה טקס רב רושם, ובחירה בבת מסוימת מציינת את מעמדה החברתי הגבוה. לעומת זאת בישיבות תיכוניות הדגש ניתן לרמת חוש-ההומור של המתמודדים.

[עריכה] מקורו

לפי המסורת המנהג התחיל בישיבת וולוז'ין, על ידי ר' חיים מוולוז'ין; אולם קיימות הקבלות בבחירות ראש הקהל במקומות שונים באירופה.

קיימת השערה ^[1] שהמנהג הגיע לישיבות ליטא ממקומות בהם היו ממנים רב חלופי לפורים למקרה בו יהיה באותו היום צורך דחוף לפסוק הלכה והרב לא יוכל לעשות זאת כי הוא קיים את מצוות היום והשתכר "עד דלא ידע".

יש המזהים את מקורו במנהג הסביבה הנוצרית, ורואים אותו כפולקלור סביבתי; המעיד לעתים על רפובליקה משותפת של יהודים ונוצרים בנושאי פולקלור ומנהג. אולם גם לגישות אלו, מנהג זה מתאים לתסמינים הכללים של פורים, ומהווה התאמה של פעילות עממית לביטוי אידאולוגי.

[עריכה] התנגדות

המנהג לא היה ידוע אצל היהודים בארצות המוסלמים, כפי שניכר בדברי החיד"א ^[2] משנת 1778; נקודה זו הובילה להתנגדות פוסקים מאסכולה זו למנהג זה. כך הרב עובדיה יוסף^[3] מביע התנגדות למנהג זה, ומציין אגדה הטוענת שר' שמעון סופר מת כתוצאה מזלזול ועלבונות של רב פורים.