רס"ג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (882-942) שנקרא סעדיה הפיומי ובקיצור רס"ג, מגאוני בבל, ראש ישיבת סורא.

הרס"ג הצטיין בבקיאות בכל כתבי הקודש היהודיים וגם בכל ענפי המדע שהיו בתקופתו. הוא פיתח פעולה ספרותית גדולה ביותר, כתב ספרים בענייני הלשון העברית ודקדוקה, פיוטים, וחיבורים פילוסופיים. רס"ג הוא גם הראשון שעסק בדקדוק של השפה העברית בצורה מסודרת, כהשפעה מן המדקדקים של הערבית שפעלו באותה תקופה. לפיכך הוא נחשב לראשון מבין מדקדקי ימי הביניים. בין תלמידיו בתחום זה - המדקדקים החשובים דונש בן לברט ומנחם בן סרוק.

[עריכה] תולדות חייו

רס"ג נולד בכפר דילץ שבמחוז פיום במצרים העילית. אביו של רס"ג, רב יוסף אלפיומי גאון, שהיה מצאצאיו של התנא רבי חנינא בן דוסא, עבד כבעל מלאכה פשוט ועני. בגלל מלאכתו הפשוטה של האב, ספק אם היה לו האמצעים ללמדו ולחנכו, אך למרות הכול הגיע רב סעדיה גאון להשגים גדולים ועצומים.

כאשר היה רס"ג עדיין עלם, הוא כבר הספיק לקנות לו ידיעות רבות בנושאי הלשון העברית ודקדוקה, המקרא, והבנה עמוקה ביותר בתושב"ע. למרות השגיו הגדולים הללו, לא הסתפק בכך רס"ג, אלא המשיך ללמוד את מדעי היהדות, ולאחר מכן אף החל ללמוד את "המדעים והחכמות הגויים", כלומר את תחומי המדע והפילוסופיה. באותו הזמן גם החלה התרבות הערבית לפרוח במצרים ובסביבתה, והמדע היווני החל לפרוח עוד לפני כן, ואלו השפיעו על רס"ג בילדותו.

[עריכה] כתיבתו ומלחמותיו הדתיות

כתביו של רס"ג מגוונים ורבים מאד ובמידה רבה ניתן לומר עליו כי היה המייסד של כמעט כל סוגי הספרות התורנית . להלן רשימה מכתביו המגוונים של רס"ג : רס"ג היה הראשון שכתב ספר פירוש לתנ"ך , כתב גם תרגום לתורה (בזה קדמו לו תרגומים רבים) תרגומו היה לשפה הערבית ,ראשון שכתב פרוש למשנה , ראשון שכתב פרוש לתלמוד והשני שכתב סדור תפילה (קדם לו רב עמרם גאון) , ראשון שכתב ספרי דקדוק , כמו כן כתב גם ספרי פסק ,כתב ספרי פיוט , השני שכתב את "מנין המצוות" , פירוש לספר יצירה (אחד מספרי היסוד של הקבלה למרות שרס"ג לא התייחס אליו כאל ספר קבלה) , כתב את אחד הספרים הראשונים השייכים לתחום "הפילוסופיה היהודית" כלומר אחד החיבורים המרכזיים בהגות מחשבת ישראל - שם הספר "הנבחר באמונות והדעות" בספר הזה רס"ג מתמודד כמעט עם כל השיטות הפילוסופיות והדתיות שהיו ידועות באותה תקופה - כלומר כמעט ואין נושא שהיהדות עוסקת בו,שאין לו התחלה בחיבור הנ"ל של רס"ג ולכן חיבורו זה נחשב לספר יסוד . לפרק העשירי של ספרו הנ"ל הוסיף רס"ג מאמר נוסף הנקרא בשם "מאמר הפרישות השלימה" ואשר נחשב למעשה לחיבור הראשון בספרות המוסר . רס"ג כתב גם ספרי ויכוח כגון - פולמוס עם בן מאיר ,תשובות לחיוי הבלחי , ספר התשובות נגד ענן ועוד ...

עוד כשהיה צעיר לימים, החל רס"ג לכתוב. הוא כתב בתחילה פיוטים, שהיו לפי מתכונתם של פיוטיו של אלעזר הקליר. לאחר מכן כתב ספר עזר לכתיבת פיוטים, אשר הכיל את כל שורשי המילים העבריות. זהו היה המילון העברי הראשון, ורס"ג, שהיה אז בסך הכול בן 20, קרא לו בשם "אגרון". ספרו "אגרון" הכיל בתוכו שתי רשימות מילים: האחת ערוכה לפי סדר אלפביתי של ראשי המילים, ואילו הרשימה השנייה הייתה ערוכה לפי סדר אלפביתי של סופי המילים (לפי חרוזיהן). בתחילת הספר, כתב רס"ג הקדמה, בלשון תנ"כית צחה וברורה, ובה כללי הדקדוק העברי. בהקדמה לספרו "אגרון", הוסיף רס"ג בדבר החייאת לשון הקודש, ובמקום לדבר פרסית, יוונית, ערבית ושאר השפות אשר היו נהוגות באותם הימים, לדבר בלשון העברית. הוא קרא שם ללשון העברית בשם "לשון מלאכי הקודש". הוא המשיך לכתוב בהקדמה לגבי הלשון העברית כך: "למלאכות מלכינו, לשירות לווינו, לנגינת כהנינו, ביד נביאנו לחיזיון, בפי שרנו להיגיון".

רס"ג הרבה להילחם ביהדות הקראית, שהשפעתה גדלה במצרים באותם הימים. רס"ג סבר שצפויה סכנה הצפויה ליהדות הרבנית מהקראים, אשר נאבקו נגד התורה שבעל פה. כאשר ראה רס"ג שאף אחד מבין סביבתו לא יכול לגבור על טענותיהם של הקראים, הוא החל, חרף גילו הצעיר (באותו הזמן היה רס"ג רק בן 23), במלחמה נגדם. הוא חיבר הרבה חיבורים פולמוסיים, בהם "ספר התשובות נגד ענן". חיבורו זה של רס"ג קומם נגדו את חכמי הקראים, שראו בו איום על עמדתם; בתגובה לרס"ג נכתבו לא מעט חיבורים קראיים פולמוסיים, כגון זה של סלמון בן ירוחם, שבספרו "מלחמות ה'" התפלמס עם כל טענות רס"ג, שנקרא על ידו הפיומי.

רס"ג המשיך להילחם בקראים ביתר עוז. בכדי לצבור עוד ידע כדי שיוכל להשיב להם, עבר בגיל 33 לטבריה במטרה להרחיב את ידיעותיו, כדי שיצליח להילחם בקראים. בהיותו בטבריה, משכו את רס"ג בעיקר חכמי טבריה וחוקרי הדקדוק והפייטנים הנודעים שהתרכזו בה. רס"ג שהה בטבריה שש שנים. למרות שהציבור הטברני ראה בו כאחד מגדולי הדור, נמשך רס"ג יותר אל מרכזי בבל, אשר גם שם יצאו לו מוניטין בקרב הציבור כתלמיד חכם מובהק ובקי בכל החכמות, וכלוחם למען היהדות.

[עריכה] מחלוקת רס"ג ובן מאיר

באותו הזמן קרה מקרה שהיה יכול, לולא התערבותם של רס"ג ושאר גאוני בבל, לקרוע לשניים את מחנה נאמני המסורת היהודית עצמה, וזאת עקב מחלוקת שפרצה בין חכמי בבל ובין חכמי ארץ ישראל, ובראשם גאון ארץ ישראל, ר' אהרן בן מאיר, בעניין חישובי עיבור החודש. עד לזמנו של רס"ג, החודשים נקבעו על ידי חכמי בבל וחכמי ישראל, ולא היו חילוקי דעות לגבי זמני השנים, זמני החגים וכו'. אולם בשנת 921 התגלעה מחלוקת בין חכמי בבל לחכמי ישראל בשאלה זו של עיבור החודש. רק כאשר רס"ג היה באמצע הדרך בדרכו לבבל, שמע את השמועה לגבי המחלוקת שפרצה. רב אהרן בן מאיר, ראש הישיבה של ארץ ישראל, קבע את אותה השנה כשנה חסרה, ואילו חכמי בבל קבעו את השנה כשנה מלאה. לאחר חילוק דעות זה, היה חשש שהיהודים יחגגו את החגים בזמנים שונים. לאחר הגיעו של רס"ג לבבל, הוא מצא שם את הציבור היהודי נבוך ומבולבל. חילופי איגרות וכתבי פולמוס חריפים לא הצליחו ליישב את המחלוקת מבעוד מועד, ואמנם את חג הפסח של שנת 922 חגגו יהודי בבל ויהודי ארץ ישראל בזמנים שונים, לשמחת לבם של הקראים, מתנגדיהם החריפים של הרבנים ושיטת קידוש החודש שלהם. אבל משהלכה והתקרבה שנת 923, היה חשש יותר ויותר גדול שראש השנה ויום הכיפורים ייערכו בזמנים שונים. כדי שלא תהיה מחלוקת גדולה בקרב הציבור היהודי, וקרע גדול אשר יקח זמן רב לתקנו, החלו חכמי בבל במלחמה גדולה ומרה כנגד חכמי ארץ ישראל אשר תמכו ברב אהרן בן מאיר, ובראש כל חכמי בבל עמד רס"ג. רס"ג חיבר באותם הזמנים שני ספרים ("ספר המועדים", "ספר זיכרון ומגילה לדורות"), שבהם יצא נגד שיטתו של רב אהרן בן מאיר, והוכיח לשיטתו את נכונות חשבונם (בקשר לעיבור החודש) של חכמי בבל. בספריו הזהיר רס"ג את הקהילה היהודית שלא יטעו ויחגגו את החגים בזמנים שונים, ועל ידי כך אולי אף יעבדו עבודה זרה. פעולתו זו של רס"ג נשאה פרי, ולמרות שרב אהרן בן מאיר התקיף לא נכנע בקלות, הצליחו לבסוף חכמי בבל ובראשם רס"ג במשימתם, ויהודי ארץ ישראל קיבלו על עצמם את חשבון העיבור שקבעו חכמי בבל.

[עריכה] מינויו לעמוד בראשות ישיבת פומבדיתא

בגלל מסירותו של רס"ג לעמו, ובעיקר בגלל חכמתו הרבה בכל מדעי היהדות ואף בכל חכמות הגויים, מונה רס"ג לראש ישיבת פומבדיתא (באותם הזמנים ראש הישיבה היה נקרא "אלוף הישיבה").

למרות סמכויותיו הרבות של אלוף הישיבה, לא היו סמכויותיו גדולות יותר משל הגאון, אם כי רס"ג, בגלל חכמתו הרבה ובקיאותו בכל מקצועות התורה, זכה לכבוד גדול יותר משל גדולי דורו האחרים. רס"ג ראה את שפל לימודי המקרא והלשון העברית בקרב ישיבות בבל, ולכן, הוא החל בראש ובראשונה להקנות לתלמידים בישיבות בבל את הבנת כתבי הקודש היהודיים וידיעת הלשון העברית ודקדוקיה. רס"ג עשה באותו הזמן את אחד ממפעליו הגדולים ביותר - תרגום כתבי הקודש היהודיים לערבית בצרוף פירוש מפורט ובהיר. רס"ג עשה זאת, משום שבאותו הזמן יהודים רבים ידעו ערבית, שהייתה שפת המקום, טוב יותר מאשר עברית, ולכן היה שער התורה סגור בפניהם. מטרה נוספת לתרגום זה הייתה לקרב את הערבים המשכילים אל כתבי הקודש היהודיים, כדי שגם הם ידעו את מקורו הנכון של המקרא.

יחד עם עבודתו של רס"ג בכתיבת התרגום של כתבי הקודש היהודיים לערבית, כתב רס"ג ספר נוסף, שמטרתו הייתה להפיץ את הלשון העברית. ספרו היה בנוי מ-12 פרקים על הלשון העברית ודקדוקה. ספרו זה של רס"ג היווה את הספר הדקדוקי העברי הראשון בספרות העברית. רס"ג גם המשיך לכתוב פיוטים, אם כי כעת לא כתב את פיוטיו בשפה של אלעזר הקליר שהייתה שפה קשה ומסובכת, אלא החל לכתוב את פיוטיו בלשון עברית תנ"כית צחה וטהורה, אשר העידה על שליטתו הרחבה ובלשון, בדקדוק ובספרות העברית.

רס"ג כתב באותו הזמן ספר תפילות משלו (רס"ג קרא לספרו - "ספר מאסף לכל התפילות והברכות"), אליו הוא הכניס חלק מפיוטיו. ספרו זכה לתשואות בקרב הציבור היהודי, והיה ידוע כמעט לכל. למרות שנוסחי התפילות היו ידועות ומסודרות לכל עדה ועדה עוד לפני כן, היו כל הזמן שינויים שהוכנסו בספרי התפילות. רס"ג, שידע את השינויים וסדרי תפילות אלו, רצה להנהיג נוסח תפילה קבוע לכל היהודים בכל התפוצות (כזכור, "טייל" רס"ג בהרבה ארצות, ולכן הכיר נוסחי עדות רבות). הוא כתב בספר התפילות שלו נוסח תפילה, אשר היווה מעין "סיכום" או פשרה בין כל הנוסחים והמנהגים אשר היו מקובלים בימיו.

בזמן שרס"ג היה אלוף ישיבת פומבדיתא, הוא המשיך להתפלמס עם הקראים. הוא החל שוב להתעניין בבעיות שמקורן בלוח השנה ובזמני העיבור, אם כי הפעם לא נגד חכמי ארץ ישראל, אלא נגד הקראים. הוא כתב ספר, "ספר המבחן", אשר בו התיימר להפריך את טענותיהם של הקראים בדבר העיבור ולכתוב שם את הסיבות לנכונות החשבון של חכמי התלמוד לדעתו.

רס"ג נאלץ באותו הזמן להלחם נגד יהודי אפגני אחד שעזב את יהדותו, והחל להטיף ברבים כנגד נכונותה של הדת היהודית. שמו של האיש היה חיוי אל-בלכי, אם כי היהודים קראו לו חיוי אל-כלבי. חיוי אל-בלכי הציג את סיפורי המקרא בתור אגדות בדויות, והוא שם ללעג ולקלס את כל הנסים שנעשו לעם ישראל. הוא התבסס בדבריו על הפילוסופיה היוונית, וקרא לציבור היהודי להתכחש לתנ"ך ולשאר כתבי הקודש היהודיים ולא לתת בהם אמון. רס"ג חשש מסכנת ההשתמדות של עם ישראל בעקבות דברים אלו, ולכן החל ללחום במלחמות פולמוסיות נגד חיוי אל-בלכי, הכוללות הוכחות הגיוניות ע"פ מסורת ישראל ועל פי הפילוסופיה היוונית.

[עריכה] מינויו לעמוד בראשות ישיבת סורא ונידויו

באותו הזמן, אלוף ישיבת סורא נפטר, ולפי החוק היהודי של ישיבות בבל בבבל, האלוף של הישיבה מתמנה מבין תלמידי החכמים של אותה הישיבה. כשנפטר אלוף ישיבת סורא, רב יעקב בר נטרונאי, ובישיבה הזו לא היה עוד תלמיד חכם אחד מובהק, נאלצו לשים את בנו של רב יעקב בר רב נטרונאי, רב יום טוב כהנא בר יעקב, למרות שלא היה תלמיד חכם כלל, ולא היה בקיא בתורה. לאחר שרב יום טוב כהנא בר רב יעקב נפטר (לאחר ארבע שנים מיום מינויו לאלוף ישיבת סורא), הביאו, למרות שהיה זה נגד חוק הישיבות בבבל, את רב נתן אלוף (שהיה מפומבדיתא), בנו של רב יהודה גאון. אך בדרכו של רב נתן אלוף לסורא, הוא מת. האיש היחיד שהיה ראוי להיות אלוף ישיבת סורא היה רס"ג, אך הוא לא היה מסורא, ואף לא מבבל. אך למרות זאת, ראשי הגולה החליטו לבחור את רס"ג לאלוף ישיבת סורא. אמנם אחד מראשי הגולה, רב נסי נהוראי, שהיה עיוור, נמלך בדעתו, והוא הלך לראש הגולה, רב דוד בן זכאי, ואמר לו שלא למנות את רס"ג, כי הוא תקיף בדעותיו, ויעשה את כל מה שהוא ירצה. אך רב דוד בן זכאי לא התרצה לדבריו של רב נסי נהוראי העיוור, ורס"ג, בהיותו בן 46, התמנה להיות אלוף ישיבת סורא (היה זה בשנת 928).

כאשר הגיע רס"ג לישיבת סורא, החלה הישיבה להתרומם משפלותה, ותלמידים רבים מכל קצוות בבל, ואף מחוצה לה, באו לישיבתו של רס"ג בסורא. תרומות רבות התקבלו מכל קהילות בבל, והישיבה החלה לתפקד, עד שהייתה שוב למרכז התורה הגדול ביותר בבבל. כדי להרבות יודעי תורה חיבר רס"ג סדרה גדולה ביותר של ספרי הלכה, אשר כל אחד מהם הוקדש לנושא הלכתי אחר. הסדרה מוינה לפי שיטה ברורה ובניסוח קל, מדויק ומובן. מבין ספריו בסדרה היו:

"ספר השטרות והעדיות"
"ספר הירושות"
"ספר הפקדון"
"מאמר על הריבית"
"ספר המתנות"
"ספר הטרפות" ועוד רבים אחרים.

הסדרה הייתה כתובה בערבית, כדי שכל הדיינים יוכלו לעיין בספרים, ולפסוק לפיהם את ההלכות הנכונות.

לאחר שישב בישיבת סורא כשנתיים, והישיבה שגשגה מאוד, קפץ על רס"ג רוגזו של ראש הגולה, דוד בן זכאי, ופעילותו הברוכה של רס"ג הופסקה. בכלל, ראש הגולה דוד בן זכאי, היה אדם שואף מדנים וריבים ושואף בצע; לעומתו, היה רס"ג שוחר אמת וצדק, ומוכן ללחום על הערכים המוסריים שלו. רק רב נסי נהוראי העיוור, הצליח לעמוד על ההבדל בין השניים, ואף על הזהרתו, המשיך ראש הגולה דוד בן זכאי בריבו עם רס"ג. ריבם של רס"ג וראש הגולה דוד בן זכאי החל, בסיפור הבא: פעם אחת, באו לפני ראש הגולה דוד בן זכאי שני אחים, אשר לשניהם נפלה ירושה לאחר מות אביהם, והם רצו לדעת למי מגיעה הירושה. אחד מהאחים הקדים לבוא אל בית הדין, ושם נתן שוחד לדוד בן זכאי. דוד בן זכאי, אשר היה חמדן ותאב בצע, הצדיק את האח שהביא לו שוחד. לפי הדין של אותה התקופה בבבל, כדי שהדין יהיה חתום ונכון, צריכים שני גאונים לחתום עליו. האיש שנתן שוחד לדוד בן זכאי, הוא האיש שהוצדק, הלך גם לרס"ג כדי לקבל ממנו חתימה. רס"ג ראה שהדין לא נעשה ביושר, ולכן הוא החליט לוותר על חתימתו כדי שלא יווצר בינו לבין ראש הגולה דוד בן זכאי ריב, והוא שלח את האיש לרב כהן צדק, גאון פומבדיתא, שהיה אחד ממתנגדיו הנמרצים של דוד בן זכאי, ולכן קיווה רס"ג שהוא "יעלה" על השקר שבדין, ולא יחתום עליו. אך רב כהן צדק לא רצה לעורר ריב מחודש בינו לבין דוד בן זכאי, ולכן חתם על פסק הדין. אך האיש ששתי חתימות היו בידיו, לא היה מרוצה, והוא רצה גם את חתימתו של רס"ג, למרות הכל. רס"ג לא רצה לשלוח את ידו במעל, ולכן ניסה בתחילה לשכנע את האיש שלא דרושה לו חתימתו, כי יש לו כבר שני חתימות. אך האיש התעקש, ורס"ג נאלץ שלא לתת לו את חתימתו. לאחר שהאיש סיפר את זה לדוד בן זכאי, נתלקחה חמתו. הוא שלח את בנו, יהודה, כדי שילך לרס"ג וידרוש ממנו לחתום על פסק הדין. אך גם לאחר בואו ודרישותיו של יהודה, לא רצה רס"ג לחתום על פסק הדין. יהודה, אשר חזר ריקם לאביו, נתבקש ללכת שוב אל רס"ג, והפעם להזהירו כי אם הוא לא יחתום, ישלחו יד בנפשו. כאשר יצאו מילים אלו מפיו של יהודה, התנפלו כמה מתלמידיו וידידיו של רס"ג על יהודה, היכוהו ופצעוהו קשה, ואז שילחו אותו מן הישיבה בביזיון ובהשפלה. לאחר מעשה זה, החליט ראש הגולה דוד בן זכאי להוריד את רס"ג מגאונותו, ולמנות במקומו כאלוף ישיבת סורא את רב יוסף בן רב יעקב, אחיו של רב יום טוב כהנא.

אך רס"ג לא שתק, והכריז על דוד בן זכאי חרם, ובחר תחתיו ראש גולה אחר, והמחלוקת ביניהם החלה להרקיע שחקים וליצור קרע. בסופו של דבר, גבר דוד בן זכאי על רס"ג, ורס"ג נאלץ לברוח מפניו ולהתחבא 7 שנים. אך למרות הכל, רוחו של רס"ג לא נשברה, אם כי הוא היה עצוב, נדכא ומיוסר, כי הוא רצה להוכיח את העוול שנעשה לו. לשם כך כתב חיבור מליצי בסגנון המקרא (בשם "ספר הגילוי"), ובו תיאר את כל המחלוקת שגרמה ביניהם.

למרות נידויו של רס"ג על ידי דוד בן זכאי, הלך כבודו בציבור ועלה במשך 7 השנים בהם הוא נודה, וכמו שנידויו בא לו על ידי שני בעלי ריב, כך גם באה התפייסותו. שני בעלי ריב באו שידונו את דינם, וכל אחד מהם היה צריך לקחת מישהו לבוררות. האחד לקח את דוד בן זכאי, ואילו השני את רס"ג. דוד בן זכאי קרא לאיש שבחר כבוררו את רס"ג, והיכהו עד שכמעט ומת, והאיש ההוא התלונן על דוד בן זכאי בכל העיר. לכן, נכבדי העיר מיהרו לעשות שלום בין דוד בן זכאי לרס"ג. השלום באמת הצליח, וגרם להתפייסות רבת משמעות. ההתפייסות נעשתה בתענית אסתר, והם עשו הגרלה מי יאכל אצל מי בסיום התענית. הפור נפל על רס"ג, והוא הלך לאכול את סעודת סיום התענית אצל דוד בן זכאי.

שלוש שנים לאחר שנתפייסו דוד בן זכאי ורס"ג, גסס דוד בן זכאי עד שמת. כמה חודשים לאחר מותו של דוד בן זכאי, מת גם בנו, יהודה. בנו של יהודה, אשר היה בסך הכול בן 12, נשאר יתום, ורס"ג לקחו לביתו ודאג לו. אך בריאותו של רס"ג לא הייתה טובה כל כך, ושנתיים לאחר מותו של דוד בן זכאי, הוא גם מת. כאשר הוא מת, הוא היה בן 60 (היה זה בשנת 942). אבל כבד שרר על כל תפוצות ישראל במותו של רס"ג.

במפעליו הספרותיים והפילוסופים, ביסס רס"ג את היהדות הרבנית. הרמב"ם, פילוסוף יהודי גדול שחי לאחר רס"ג, שנה לא מעט מרס"ג. הרמב"ם אף כתב בספריו על רס"ג כך: "ראש המדברים בכל מקום", ועל ידי משפט זה, הגדיר הרמב"ם את בקיאותו של רס"ג בכל המקצועות ובמיוחד בפילוסופיה. הרמב"ם המשיך וכתב על מלחמותיו הדתיות למען הצלת היהודים כך: "לפי שהיו בני דורו בעלי סברות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה', לולא הוא, עליו השלום, לפי שהוא גילה מן התורה מה שהיה נעלם, וחיזק ממנה מה שנתדלדל".

[עריכה] הגותו הפילוסופית

לאחר שראה רס"ג שדבר אינו עוזר, ודברי התנצלותו לא מועילים, הוא הסתגר בביתו ושקע בעבודה ספרותית גדולה מאוד, אשר הגדול ביניהם הוא ספרו הפילוסופי - "ספר האמונות והדעות".

ספר זה עוסק בנושאים הבאים : בריאת העולם, מציאות ה' ,טעמי המצוות, ההשגחה, הגאולה, התורה שבכתב והתורה שבע"פ , הדתות, הפילוסופיות ,העולם הבא ,שכר ועונש ,מוסר ועוד ...

הרס"ג בספרו "האמונות והדעות", יצא כנגד כל האמונות הסותרות את היהדות הרבנית, האיסלאם, הנצרות, אמונת זרטוסטרא, סנסואליזם, אתאיזם, וכן תפיסות קוסמולוגיות ופסיכולוגיות שאינן עומדות בקנה אחד עם היהדות.

הוא קבל את שיטת המועתזילה לגבי חירות הרצון, אחדות האל, דחה את תורת האטומים של הכאלאם, ובפסיכולוגיה הוא ממזג בין אריסטו לאפלטון. האמת הדתית היא ההתגלות ותוכנה של ההתגלות זהה עם השכל, השכל יכול להכיר את תוכנה ואמיתותה של ההתגלות. ישנה מצוה דתית להשיג בשכלנו את מה שבא לנו בנבואה. וכל זה אחר שנקבל את תוכנה האמיתי של ההתגלות כבסיס לאמונה.
מקורות הידיעה הם: החושים, השכל, ההכרח והמסורת. הלך בדרכי הכאלאם להוכיח את מציאות הבורא מתוך חידוש העולם. וזה מתוך שהוא העולם, סופי, מורכב, נושא מקרים, ועובר בזמן(ההוכחה מהזמן היא במקורה מיוהאנס פילופונוס הנקרא יוחנן המדקדק).

הרס"ג דוחה את מציאותו של "חומר קדמון" כשורש למורכבותו של העולם. הוא מייחס לבורא את התארים "חי חכם יכול" כמבטאים דבר אחד ומוכרחים הם אחד לשני. כל תורה נבואית עליה לעמוד במבחן השכל האנושי עוד טרם נבקש הוכחות של ניסים.

הוא הראשון שמחלק בפירוש בין מצוות שכליות לשמעיות. הרס"ג דחה את תורת הגזירה הקדומה-הפרידיסטאנציה מטעמי הצדק והיושר האלוהי שמשלם שכר ומעניש, (תיאודיציה) לשיטתו הנפש אינה מקרה של הגוף אלא סובסטאנציה של עצם קרוב לגלגלי השמים.

רס"ג תרגם את כל המקרא לערבית; תרגומו נקרא 'התפסיר' (=הפירוש). למרות הידיעות ההיסטוריות על תרגום ערבי שנעשה על ידי חכם מוסלמי בתחילת המאה ה-9, הרי תרגומו של רס"ג נעשה על כל ספרי המקרא, ובשל תפוצתו הרבה נבחר כתרגום הערבי החשוב ביותר. מטרתו של רס"ג הייתה לקרב את התנ"ך על ידי תרגומו, הן ליהודים דוברי ערבית והן לבני הדתות האחרות.

הגם שכיום התפסיר קיים בתעתיק עברי (שפה ערבית באותיות עבריות), ע"פ עדותו של ר' אברהם אבן עזרא בבראשית (פרק ב', פסוק י"א) רס"ג כתב את התרגום באותיות ערביות ("בעבור שתרגם התורה בלשון ישמעאל ובכתיבתם"). לשונו של התפסיר ספרותית והוא, כתרגום אונקלוס, מרחיק הגשמה ומזהה מקומות גאוגרפיים עם אתרים בני זמנו.

[עריכה] עיקרי האמונה

רס"ג היה הראשון שקבע עיקרי אמונה יהודיים, בנספח שכתב לפירושו על ספר שמות. שם הוא קובע עשרה עיקרים, הנוגעים בעיקר למציאות האל, קיום המצוות ואמונה בגאולה. עם זאת, נראה שבניגוד לרמב"ם נושא עיקרי האמונה לא היה מרכזי בהגותו, והוא לא הזכירו בספרו במרכזי "הנבחר באמונות ודעות". במקומות אחרים בוא קובע רשימה נרחבת יותר של דברים שחייב המתפלל להאמין בהם ביחס לאל, שאם לא כן, הוא אינו מתפלל לה'.

[עריכה] פיוט ודקדוק

רס"ג נחשב לראשון מבין מדקדקי העברית בימי הביניים; הוא החל לעסוק בדקדוק ובמילון של לשון המקרא, וכן ערך מהפכה בשטח לשון הפיוטים. הוא פיתח לראשונה תפיסה דקדוקית מסודרת של העברית (לאחר שנפגש בצעירותו עם עולמם של אנשי המסורה הטברנית, ועל רקע התפתחות מקבילה אצל המדקדקים הערביים). לתועלת מחברי הפיוטים כתב את "ספר צחות הלשון", ובו כללים דקדוקיים עבור המשוררים, וכן את "האגרון", מילון עברי מקיף. הוא בעצמו חיבר מספר רב של פיוטים ובהם המחיש את התפיסה הלשונית שלו.

לשון הפיוט של רס"ג מתאפיינת בראש ובראשונה במקום הבלעדי שתופסת בה לשון המקרא. כל תופעה דקדוקית של לשון המקרא, נדירה וחריגה ככל שתהיה, נחשבה אצל רס"ג כראויה ללשון השירה. בעיקר העדיף את הצורות המאורכות לסוגיהן, שנחשבו אצלו "מפוארות", כגון "כולמו" במקום כולם, "חכמתהו" במקום חכמתו, "ישועתה" במקום ישועה, "יהושיע" במקום יושיע, "הקימותה" במקום הֵקַמְתָ - הכול על סמך צורות מקראיות. גם בשטח אוצר המילים העדיף את הצורות הנדירות והחריגות שבמקרא והשתמש ככל האפשר במילים יחידאיות. במקביל נמשכות אצלו תופעות הלשון של הסגנון הקלירי, כגון שינוי זכר לנקבה ולהפך והחלפת המשקלים והבניינים. במיוחד היו חביבים עליו משקלי פִּעְלוֹן, מִפְעָל ותִפְעוּל והמשקלים הסגוליים. את המשקלים הסגוליים תפס כצורה הסטנדרטית לשם פעולה, בדומה לערבית.

לשונו המיוחדת והקשה להבנה של רס"ג מהווה מעין שלב מעבר בין סגנון הפיוט הקלירי לבין סגנונה של שירת ספרד, שמחבריה (ובהם תלמידו דונש בן לברט) היו ממשיכי דרכו של רס"ג בשטח הדקדוק והשירה. הכללים שקבע, המעמד המיוחד שנתן ללשון המקרא והתפיסה הדקדוקית שפיתח התקבלו ושוכללו בידי משוררי ספרד, שהתקשו לקבל את הסגנון הקלירי החופשי ורב התנופה. אברהם אבן עזרא, שמבקר בחריפות בפירושו לספר קהלת את לשון הפיוטים הקליריים, משבח ומפאר את רס"ג על פיוטיו "שלא חיבר מחבר כמוהם, והם על לשון המקרא ודקדוק הלשון באין חידות ומשלים ולא דרש".

[עריכה] מספריו

אמונות ודעות (או: הנבחר באמונות ובדעות) - ספרו המרכזי
ספר המועדים
ספר זיכרון ומגילה לעולם
ספר התשובות נגד ענן
ספר הגילוי
קובץ שטרות – הקדום שהגיע אלינו. זהו ז'אנר חדש של חיבורים.
סידור רס"ג. אחד הסידורים הראשונים שנכתבו. הוא כולל גם חומר הלכתי, וחומר משירת רס"ג.
ספר מצוות נכתב על ידי רס"ג, אפשר שבהקשר של המאבק בקראות; ספר המצוות לא הגיע לידינו (מלבד קטעים בודדים), ואולם רס"ג גם כתב פיוט לשבועות שכלל את תרי"ג המצוות ("אזהרות"). פיוט זה יצא לאור על ידי ר' ירוחם פישל פרלא בשם "ספר המצוות לרס"ג", עם דיון נרחב בשיטתו ביחס לשאר שיטות הראשונים במניין המצוות.
ישנו חיבור על הלכות מתנות, וחיבור על הלכות עסקאות. מונוגרפיות הלכתיות הן חידוש של רס"ג. הם חיבורים בערבית, המאורגנים באופן שיטתי – חלוקה לשערים, הקדמת מבוא, וכד'. הדבר משקף את השפעת התרבות המוסלמית הרווחת באותה תקופה.
בתחום הלשון, כתב רס"ג בגיל 20 את "ספר אגרון", שהוא מילון הכולל גם לקסיקון של מילים חורזות, וגם חלק העוסק בדקדוק ומנתח את השורש, וחלק העוסק במבנה השיר. ספר זה הוא המילון העברי-ערבי הראשון. אחר כך כתב רס"ג ספר על שבעים המילים היחידאיות בתנ"ך ("HAPAX LEGOMENA"). לספר ישנה גם מגמה פולמוסית נגד הקראים. נטען בו שמי שלא מחזיק בפרשנות המקראית אינו מבין את המילים הללו.
ספר המילים היחידאיות היה גם ספר תשתית לתרגומו ופירושו של רס"ג לתנ"ך. לפירוש זה שתי מהדורות. העממית – תפסיר, בו משולבים מאמרים בנושאים מדעיים שונים, כגון מעשה בראשית – האסטרונומיה. הדבר משקף את הלך הרוח המדעי שלו. רס"ג גם התרחק מהאנשה במקרא. התפסיר משקף גם היבטים אנטי-קראיים. התפסיר, והעיסוק בלשון העברית, מלמדים כי לרס"ג היה עניין רחב בצרכי הציבור הרחב, ולא רק בצרכי האליטה הבגדדית שאליה הוא לא השתייך, מבחינת ייחוסו; אף שהיו לו קשרים עם מעמד הבורגנים העולה, שהיה מעמד חשוב.
רס"ג כתב פיוטים, ולדעת פרופ' עזרא פליישר, חוקר הליטורגיה היהודית, היה המקורי והמעניין מבין כל הפייטנים בארצות המזרח. הפיוטים הגיעו אלינו בסידורו. כתיבתו היא בסגנון קלסי, מתוך ניסיון לחזור לסגנון המקראי – כגון סיומות ("פימו" במקום "פיהם"), וזאת בניגוד לסגנון הארצישראלי של הקליר באותה תקופה. הוא הראשון שחרז בסגנון החריזה המסורגת. הוא גם הראשון שנהג לפתוח ולסיים בתים באותה מילה – סגנון השרשור המהופך. הוא מביא בפיוטיו מלבד שבח גם רעיונות הגותיים.