ראש השנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בחג הפותח את השנה העברית. לערך העוסק במסכת בשם זה, ראו מסכת ראש השנה.

חגי ישראל ומועדיו: ראש השנה

חג:	ראש השנה
נחגג ב:	א' וב' בתשרי
סיבה:	תחילת השנה החדשה לפי לוח השנה העברי. החג נחגג לזכר מאורעות בראשית ובריאת העולם וישנה מחלוקת האם ביום זה נברא העולם או האדם ובריאת העולם הייתה בכה' באלול. בנוסף גם את עקדת יצחק שהתרחשה באותו תאריך. בנוסף גם מציין את תחילתם של עשרת ימי התשובה.
סמלים:	התפילה בבית הכנסת, התקיעה בשופר, ארוחות חגיגיות שכוללות חלה עגולה, תפוח בדבש, ראש דג והרימון. בנוסף, גם אכילת פירות רעננים וחדשים ביום השני של החג.
מתקשר ל:	יום הכיפורים שבא לאחר מכן.

ראש השנה, חג ביהדות המציין את יום פתיחת השנה העברית, ונחשב ליום הדין, הקובע את גורלו של כל אדם בשנה הקרובה. חל בא' תשרי. המנהג המאפיין אותו ביותר הוא תקיעה בשופר או תרועה. במקור הוא נקרא יום תרועה, בתקופה בה השנה התחילה בא' בניסן. המונח "ראש השנה" מוזכר בתנ"ך בספר יחזקאל בפרק מ', אך לא בהקשר של היום שאותו אנו מכנים כיום "ראש השנה".

תוכן עניינים

1 מקורות החג
2 תאריך המועד
3 טיבו של ראש השנה
- 3.1 יום המלכתו של אלוהים על העולם
- 3.2 יום הדין וחשבון הנפש הכללי
4 מנהגי ראש השנה וסממניו
- 4.1 ארוחת החג
5 ראש השנה בתרבויות העולם
6 קישורים חיצוניים

[עריכה] מקורות החג

בתורה

"וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ: יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם." (במדבר, כ"ט, א')

וידבר ה' אל משה לאמור - דבר אל בני ישראל לאמור: בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זיכרון תרועה מקרא קודש. כל מלאכת עבודה לא תעשו; והקרבתם אִשֶה לה'" (ויקרא כ"ג, כ"ג)"

בתורה שבעל פה

"באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות" (מסכת ראש השנה, א')

"בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון, שנאמר:'היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם'" (מסכת ראש השנה, א')

"הכול נידונין בראש השנה וגזר דינם מתחתם (נחתם) ביום הכיפורים, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא:הכול נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן ובחג (בסוכות) על המים. (תוספתא).

[עריכה] תאריך המועד

בתורה מצוין שהמועד מתקיים ב"חודש השביעי באחד לחודש" כלומר בא' בתשרי. השערה אחת מדוע חל ראש השנה דווקא בחודש השביעי של השנה היא שטבעי היה שתרבות חקלאית תתחיל שנה חדשה בסתיו, בתום האסיף של העונה שעברה, אך לא היה ניתן להחשיב את תשרי כחודש ראשון, משום שכבוד זה שמור לחודש ניסן, שבו יצאו בני ישראל את מצרים, כמצווה בשמות יב ב: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה."

על-פי ההלכה ראש השנה נמשך יומיים, לא רק בחוץ לארץ, כפי שהדבר מקובל בכל חג, אלא אף בארץ ישראל. שני ימי ראש השנה אסורים במלאכה מלבד מלאכת "אוכל נפש".

הטעם לשני ימי החג בארץ ישראל נעוץ בשיטה הקדומה לקבוע את זמן תחילת החודש. מועד ראש החודש היה נקבע לפי עדות ראיה על הופעת הירח החדש לאחר המולד. מכיוון שבחוץ לארץ אין יודעים מתי באו העדים שהעידו על ראיית הירח החדש, חוגגים מספק יום נוסף שנקרא יום טוב שני של גלויות. אולם היות שראש השנה נחוג בתחילתו של חודש חדש ולא באמצעו, אף בארץ ישראל אין יודעים האם אכן יבואו העדים ביומו הראשון של ראש השנה או ביומו השני. לפיכך גם בה נמשך ראש השנה יומיים.
משבוטל קידוש החודש על פי ראייה הייתה מחלוקת בשאלה כמה ימים יש לנהוג ראש השנה בארץ ישראל, ולבסוף בימי הביניים התקבלה הדעה שהעמידה את אורך החג על יומיים.

ביהדות האורתודוקסית וביהדות הקונסרבטיבית נמשך ראש השנה יומיים, בארץ ישראל ובחוץ לארץ כאחד. גם בחוקי מדינת ישראל, המבוססים בנושאי דת על ההלכה האורתודוקסית, נקבע, בפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, כי שני ימי ראש השנה הם ימי מנוחה ליהודים.

הקראים, המקפידים לקיים את התורה לפי הכתוב בה, מקיימים את "יום תרועה" במשך יום אחד בלבד. גם בחלק מהקהילות הרפורמיות ובחלק מהקהילות הרקונסטרוקטיביות, נמשך מועד זה יום אחד, גם בארץ ישראל וגם בחוץ לארץ.

תאריכי ראש השנה העברי לפי הלוח הלועזי לשנים הקרובות:

יום שבת	יום ה'	יום ג'	יום שבת	יום ה'
23 ספטמבר 2006	13 ספטמבר 2007	30 ספטמבר 2008	19 ספטמבר 2009	5 ספטמבר 2010

[עריכה] טיבו של ראש השנה

על פי המקורות לראש השנה יש כמה היבטים:

[עריכה] יום המלכתו של אלוהים על העולם

ראש השנה נחשב ליום שבו ממליכים באי עולם את ה' עליהם. זהו אחד ההסברים לתרועה ולשמחה המאפיינים את החג, בהיותם תואמים את הנהוג בטקסי הכתרה שבהם קבלת המלך נעשית בלבוש חגיגי, בשמחה ובתרועת חצוצרות. מקורו של המנהג בתלמוד הבבלי, מסכת ראש השנה, דף טז עמוד א [1]:

"א"ר [=אמר רבי] יהודה משום [=מאת] ר"ע [=רבי עקיבא] ... אמר הקדוש ברוך הוא: ... 'אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות'. מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם; זכרונות - כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה; ובמה? בשופר."

וכפי שציין רב סעדיה גאון, המזכיר את אחת המסורות בתלמוד לפיה ראש השנה הוא היום שנברא בו העולם (המסורת השנייה היא שהעולם נברא בניסן) :

"מפני שהיום תחילת הבריאה, שבו ברא הקב"ה העולם ומלך עליו: וכן עושים המלכים בתחילת מלכותם שתוקעין לפניהם בחצוצרות ובקרנות להודיע ולהשמיע בכל מקום תחילת מלכותם, וכן אנו ממליכים עלינו את הבורא יתברך ביום זה... ועוד מעשה אחר עשו; כיוון שראו מעמדם זה בראש השנה כמעמד טבעי וממשי של הכתרה, אמרו בלבם שדרכו של מלך בשעה שנותנים עטרה בראשו, שאומרים לפניו דברים מעניין היום..."

גם בתפילות ראש השנה יש ביטוי למלכותו של אלוהים על העולם:

"ותמלוך אתה הוא ה' אלוהינו מהרה לבדך על כל מעשייך, בהר ציון משכן כבודך, ובירושלים עיר קודשיך... אלוהינו ואלוהי אבותינו, מלוך על כל העולם כולו בכבודך, והנשא על כל הארץ ביקרך, והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך, וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו, ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה."

[עריכה] יום הדין וחשבון הנפש הכללי

יום זה הינו מצוין כיום הדין הכללי לכל יצורי העולם, או כפי שכתוב בתפילת מוסף: "היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים אם כעבדים"

על פי התלמוד, שלושה ספרים נפתחים בראש השנה. ספריהם של צדיקים גמורים ושל רשעים גמורים נפתחים ונחתמים מייד - הראשונים לחיים והאחרונים למיתה. הבינוניים תלויים ועומדים במשך עשרת ימי תשובה עד יום הכיפורים. אם ישובו בתשובה - יתכפר להם. אם לאו - ייכתבו למיתה, לכן מראש השנה ועד ליום הכיפורים נהוג לברך איש את רעהו במשפט "גמר חתימה טובה".

מנגד כפי שכבר נקבע בספר עזרא, ראש השנה הוא יום של שמחה. על הסתירה לכאורה בין דבר זה לבין היותו של ראש השנה יום דין שבו "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון" עמד כבר תלמוד ירושלמי (ראש השנה א'):

"אי זו אומה כאומה הזאת? בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין, לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו, שאינו יודע היאך דינו יוצא. אבל ישראל אינן כן, אלא לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם ואוכלין ושותין ושמחים, יודעים שהקדוש ברוך הוא עושה להם ניסים"

[עריכה] מנהגי ראש השנה וסממניו

כרטיס ברכה "שנה טובה" עם תמונה של איש התוקע בשופר, אחד מסימני החג.

התרת נדרים. על פי התורה יש חיוב על האדם לקיים את נדריו. : "כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ: כִּי דָּרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ, וְהָיָה בְךָ חֵטְא. וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר, לֹא יִהְיֶה בְךָ, חֵטְא. מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ: כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה' אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה, אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ." (דברים כ"ג כ"ב-כ"ד). אחת הדרכים להמנע מקיום הנדר הינו התרתו באמצעות חכם, שמוצא פתח לאי תקפותו של הנדר, שנעוץ בכך שהאדם לא היה נודר את נדריו אם היה יודע דבר מסוים. לכן בערב ראש השנה, נהוג שמתירים את הנדרים שננדרו במהלך השנה האחרונה, לפני שלושה אנשים שמהווים מעין בית דין, שרק בכוחו לשחרר האדם מכל הבטחותיו.

בראש השנה מרבים בתפילות. תפילות שחרית ומוסף ארוכות במיוחד חגיגיות וכוללות פיוטים. הפיוטים משתנים בין קהילה לקהילה וגם המנגינות שלהם. מקובל שהחזן מרבה במיוחד בניגונים בתפילות אלו. הדגש בתפילות הוא על המלכת הקב"ה ועל חרדת הדין. פיוט מפורסם ביותר, הנכלל בתפילה הוא ונתנה תוקף המיוחס לרבי אמנון ממגנצא. פיוט זה נהוג בעיקר בקרב הקהילות האשכנזיות ואילו בקרב הקהילות הספרדיות רק מעטים נוהגים לאומרו. בתוך תפילת העמידה של מוסף ניתן ביטוי בברכות לשלושה נושאים מרכזיים: "מלכויות" - מלכותו של הקב"ה במהלך הדורות, "זכרונות" - העלאת זיכרון ישראל לפניו ו"שופרות" - התגלות האלוהית, "בקול שופר עליהם הופעת". כלולים בהן, נוסף על הברכות הרגילות, מימרות ופסוקים המבטאים שלושה נושאים אלו.

קריאת התורה: יהודי אשכנז נוהגים לקרוא את הקריאה בניגון מיוחד ומרטיט. אצל הספרדים לא נהוג מנהג זה. ביום הראשון נקרא סיפורם של הגר וישמעאל, אשר מלאך אלוהים הצילם מגוויעה בצמא. ביום השני קוראים את פרשת עקידת יצחק. זיכרון העקידה עולה כמה פעמים בתפילה, כדוגמה לניסיון שמבקשים לעורר את זכרו בפני אלוהים בתקווה שיטה עבורו חסד.

תקיעת שופר. לפני תפילת מוסף ובמהלכה תוקעים בשופר. בתקיעה יש צלילים שונים הידועים כתקיעה - שהיא תקיעה אחת ארוכה וממושכת, שברים - שהיא רצף של שלוש תקיעות קצרות (מכונות בתלמוד גם גניחות) ותרועה שהיא רצף של שבע תקיעות מהירות (מכונות בתלמוד גם יללות). בכדי לצאת ידי חובת תקיעות נפסק שיש לשמוע לפחות מאה תקיעות מהסוגים השונים ולכן תוקעים בסך הכול מאה פעמים. אין תוקעים ביום ראש השנה שחל בשבת. איסור התקיעה בשבת נקבע מחשש שהתוקע שלא יידע לתקוע היטב יילך לבקי בדבר והשופר יטולטל ברשות הרבים במקום ללא עירוב חצרות, דבר המהווה חילול שבת. מטעמי התקיעה: המלכת ה' והתחברות אל המימד הרוחני שבמציאות, זכירת מעמד הר סיני, התעוררות לתשובה בעקבות קול התרועה המכניס מורך ללב וכן בלבול השטן. לפני תקיעת שופר נהגו קהילות ספרד לשיר את הפיוט "עת שערי רצון להפתח". פיוט זה חובר על ידי יהודה שמואל אבן עבאש, ותוכנו - סיפור עקידת יצחק.

רבי סעדיה הגאון מבבל מהמאה ה-10 הסביר את משמעות התקיעה בשופר: "התרועות הן קריאה של מלכות, ובכל מקום שתאה מותא שופרות בכתבי הקודש, תרועת מלך הם. בראש השנה יושב ה' על כס מלכותו לשפוט את באי העולם, לכן נאה לתקוע בשופר"

סימנים. בערב החג הראשון אוכלים מאכלים שמסמלים דברים מסוימים, כפי שכתוב בשולחן ערוך. כך לדוגמה אוכלים תפוח בדבש כמשאת נפש למתיקותה של השנה הקרבה, וראש כבש או ראש דג, בכדי לקוות "שנהיה לראש ולא לזנב" וכן סלקא (תרד או סלק) בכדי "שיסתלקו אויבנו", כרתי (כרישה, ירק הדומה לבצל ירוק) "שיכרתו אויבנו", תמרים "שיתמו אויבנו", קרא (=דלעת בארמית. יש נוהגים לקחת קישוא במקומה) ובעדות אחרות גזר "שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו", רימון "שירבו זכיותינו כרימון". יש נוהגים גם לאכול ריאה, שומשום, חבושים, ועוד. מנהג נוסף הוא לטבל את הלחם בסוכר או בדבש.ישנה מסורה נוספת בה נוהגים לברך על גזר חתוך כמטבעות "שתיתן לנו פרנסה טובה".

בקרב יהודי צפון אפריקה היה מנהג לא לשתות קפה בראש השנה בשל צבעו השחור, שנתפס כמבשר רעות.

תשליך: ביום הראשון של ראש השנה (או ביומו השני במקרה שהיום הראשון חל בשבת לפי מנהג האשכנזים) , הולכים אחרי הצהריים לחוף נהר או ים ואומרים בו את תפילת תשליך, שהיא בקשה להשלכת העבירות אל "מצולות ים". במקומות שבהם לא היו מקווי מים קרובים נהגו לעלות למקום גבוה שממנו צופים עליהם. מקובל לנער את שולי הבגדים כסמל להתנערות מהעוונות.

בשנים האחרונות נהוג שחסידי ברסלב ואחרים הולכים להתפלל בראש השנה באומן, ליד קברו של רבי נחמן מברסלב.

[עריכה] ארוחת החג

ארוחת החג, ראש שנה.

ארוחות חג. נהוג לערוך ארוחות חגיגיות, בכדי לשמוח בראש השנה, על פי דברי חז"ל שאין שמחה אלא בבשר ויין, וכפי שנכתב בספר נחמיה: "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים".

דבש- נהוג לטבול בראש השנה תפוח או חלה בדבש (כמאכל מתוק), ולהוסיף ברכה "יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". רב נטרונאי גאון אמר: "ומה שנו אוכלים טיסני ושותים דבש הוא כדי שתבוא השנה הבאה עלינו מתוקה".
חלות בצורות רבות- נהוג בראש השנה לאכול חלות בצורות שונות המסמלות את השאיפות השונות והמשאלות לקראת השנה החדשה. למשל יש כאלו שאופים חלות בצורת סולם - "מי יעני ומי יעשיר, מי ישפל ומי ירום". כן, כתוב במדרש שה' עושה סולמות ברקיע ועל סולמות אלו "את זה מעלה ואת זה מוריד". כמו כן, נפוצות הצורת כתר וציפור.
דגים- אכילת הדגים מקובלת עקב הסגולה שלהם לפרות ולהתרבות "וידגו לרוב בקרב הארץ". בנוסף נהוג לאכול ראש של דג (או גדי) כדי שנהיה ל"ראש ולא לזנב".
רימון- לפי המסורת היהודית, ברימון ישנם 613 גרעינים כמניין תרי"ג המצוות. בארצות שלא היו רימונים בעבר היו נוהגים להביא מארצות רחוקות רק כדי שיוכלו לברך עליו.
ריבות- בעדות המזרח נהוג לאכול ריבות של פירות רבים עקב מתיקותן וסגולתו של כל פרי בנפרד.

[עריכה] ראש השנה בתרבויות העולם

בכל חלקי העולם מקובל לציין את השנה החדשה בחג או יום שמחה. דבש ומאכלים מתוקים תופסים מקום בשולחן החג לא רק ביהדות. בתרבויות חקלאיות רבות נהגו לחגוג את תחילת השנה עם בוא הסתיו, שבישר את פתיחת עונת החקלאות. לפני התפשטות לוח השנה הגריגוריאני, נהגו באירופה לחגוג את השנה החדשה ב-1 לאפריל, תאריך המציין את תחילת האביב. בחלק ממדינות דרום ומזרח אסיה נוהגים להתיז מים אחד על השני בתקווה לשנה גשומה. הקלטים, שחגגו את השנה החדשה ב-31 לאוקטובר, נהגו למסמר למפתני הבתים עוגות ושאר מאפים כסימן למזל. במדינות הבלקן ישנו מנהג לאפות לחגיגות השנה החדשה עוגה ובתוכה מטבע כסף וזהב, למאושר שבחלקו נופלת החתיכה עם המטבע, יהיה מזל בשנה הנפתחת.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: ראש השנה
ציטוטים בוויקיציטוט: ראש השנה
טקסט בוויקיטקסט: הלכות ראש השנה בערוך השולחן