רפיק אל-חרירי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רפיק חרירי

רפיק בהאא א-דין אל-חרירי (ערבית: رفيق بهاء الدين الحريري; 1 בנובמבר 1944 - 14 בפברואר 2005), ראש ממשלת לבנון בשנים 1992-1998 ו-2000-2004.

תוכן עניינים

1 קורות חייו
2 הרצח והשלכותיו
3 חקירת האו"ם
4 תאוריות נוספות
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] קורות חייו

נולד למשפחת איכרים סונית בעיר צידון שבלבנון. רכש את השכלתו באוניברסיטה האמריקנית בביירות. לאחר מכן החל את דרכו העסקית כרואה חשבון בחברות בנייה גדולות. חרירי עשה את הונו בערב הסעודית לאחר שבפרוץ מלחמת האזרחים בלבנון קיבל הצעה עסקית מגורמים בערב הסעודית. הוא החל מיד ליצור קשרים קרובים עם משפחת המלוכה והחל ליזום תוכניות פיתוח רבות הכוללת בניית ארמונות מלוכה, מסגדים וקניונים. בנוסף החל בשיקומה ובנייתה מחדש של לבנון לאחר מלחמת האזרחים. עד מהרה הפך לטייקון בנייה עד שהמגזין "פורבס" דירג אותו ברשימת 100 עשירי העולם עם הון מוערך של 11.3 מיליארד דולר. הוא אף קיבל אזרחות סעודית בשנת 1978.

בנוסף לעסקי הנדל"ן חרירי היה טייקון תקשורת שבבעלותו מספר תחנות רדיו בלבנון ובצרפת, תחנת טלוויזיה ועיתון יומי מצליח בלבנון שכולם היו תחת המותג "אלמוסתקבל" (העתיד). חרירי כיהן כראש ממשלת לבנון בשנים 1992 - 1998 ו-2000 - 2004. הוא התפטר ב-20 באוקטובר 2004 על רקע חילוקי דעות עם ממשלת סוריה.

בזמן כהונותו כראש ממשלה הכריז כי הערבים קיבלו החלטה אסטרטגית להגיע לשלום עם ישראל בתנאי שהיא תיסוג מהשטחים. בתקופתו נוהל המשא ומתן על החזרת החטופים וכן החלה שאיבת מי הווזאני.

כמו כן שלט חרירי בחברת הבנייה הענקית "סולידר" ומספר תחנות רדיו וטלוויזיה. פעילויותיו של חרירי היו רבות מספור. בין הבולטות שבהן:

ביצוע עבודות ציבוריות גדולות בערב הסעודית.
קניית 920 דונם במרכז ביירות ובנייה של שכונות יוקרה עליהן.
מימון 30,000 סטודנטים לבנונים בחו"ל.
השקעת מליוני דולרים מכספו הפרטי בהגדרה מחדש של החברה הלבנונית.

תוכניות החינוך שלו סייעו ליצירת מעמדות כלכליים בלבנון. הוא תרם כסף רב לאנשים והשקיע במדינה שבה אף אחד לא התכוון להשקיע. למרות זאת הייתה ביקורת רבה עליו בלבנון בשל העובדה כי מרבית הפרויקטים ניתנו לחברות בבעלותו. בחודש ספטמבר 2004 זכה בפרס האו"ם על שיקום לבנון.

בעת המשבר הפוליטי סביב הארכת כהונתו של הנשיא אמיל לאחוד בעקבות לחץ סורי התפטר חרירי מתפקיד ראש הממשלה ואמר: "אני.. הגשתי את התפטרותי מהממשלה, ולא אהיה מועמד לעמוד בראשות הממשלה (הבאה)".

[עריכה] הרצח והשלכותיו

ב-14 בפברואר 2005 נהרג חרירי יחד עם לפחות שמונה ממאבטחיו כשמכונית תופת התפוצצה ליד שיירתו, בעת שחלפה בסמוך למלון סנט ג'ורג' בביירות. בפיצוץ נהרג גם באסל פליהאן, לשעבר שר האוצר הלבנוני. את האחריות לפעולה קיבל על עצמו ארגון "הישועה והג'האד בסוריה", גוף זניח המסונף לאל קעידה, ואולם הציבור הלבנוני והתקשורת הבינלאומית הפנו את האצבע המאשימה אל סוריה. בחוצות ביירות נערכו הפגנות של האופוזיציה האנטי-סורית כנגד הנוכחות הסורית בלבנון. ב28 בפברואר 2005, שבועיים לאחר הרצח, התפטרה הממשלה הלבנונית. לראשונה בעולם הערבי נפלה ממשלה בעקבות הפגנה בלתי אלימה.

ב-22 ביוני 2005 שונה שמו של נמל התעופה הבינלאומי ביירות לנמל התעופה הבינלאומי רפיק אל-חרירי לזכרו של אל-חרירי.

[עריכה] חקירת האו"ם

חרירי ואחרים באופוזיציה האנטי-סורית התנגדו לתוכנית להאריך את כהונתו של נשיאה הפרו-סורי של לבנון, אמיל לחוד, כשהם זוכים לתמיכה גוברת בקרב הציבור הלבנוני. מנהיג הדרוזים בלבנון, וליד ג'ונבלאט, מגויס טרי לשורות האופוזיציה האנטי-סורית, טען לאחר ההתנקשות בחרירי כי באוגוסט 2004 הנשיא הסורי בשאר אל אסד איים על חרירי, באומרו כי "לאחוד זה אני. [...] אם אתה [חרירי] וז'אק שיראק רוצים שאצא מלבנון, אחריב את לבנון." ג'ומבלט אמר כי "כששמעתי אותו אומר לנו את המלים הללו, ידעתי כי גזר עליו מוות." ארצות הברית, האיחוד האירופי והאומות המאוחדות נמנעו מהאשמות נמהרות ובחרו לדרוש נסיגה סורית מוחלטת מלבנון ולפתוח בחקירה בינלאומית אודות ההתנקשות. דבריו של ג'ומבלט עצמו עוררו מחלוקת; ה-BBC מתאר אותו כמי ש"נראה על ידי רבים בתור הזגזגן הפוליטי של לבנון" - מחליף את בני בריתו באופן מתמיד כדי להשתייך לצד המנצח. כך למשל תמך בסוריה לאחר מלחמת האזרחים בלבנון (1975-1990) אך החליף צד עם מותו של חאפז אל אסד ביוני 2000.

לדברי 'משלחת האו"ם ללבנון לחקירת הסיבות, הנסיבות וההשלכות של רצח ראש הממשלה לשעבר רפיק חרירי, 25 בפברואר-24 במרץ 2005' (דו"ח פיצג'רלד):

"מהעדויות עולה, כי מר חרירי הזכיר בפני מר אסד כי התחייב שלא להאריך את כהונתו של מר לחוד, ואולם מר אסד ציין כי בעקבות שינוי מדיניות ההחלטה כבר נתקבלה. הוא הוסיף גם כי מר לחוד יהווה נציגו האישי בלבנון וכי "התנגדות ללחוד פירושה התנגדות לאסד עצמו." בנוסף הוסיף כי הוא (אסד) "יעדיף לשבור את לבנון על ראשיהם של חרירי וג'ומבלט מאשר לראות סדקים באחיזתו בלבנון." לדברי העיתונאית האירית לארה מארלו, עמה נפגש מר חרירי מספר חודשים לפני מותו, מר אסד איים על מר חרירי ועל מר ג'ומבלט בנזק פיזי אם יתנגדו להארכת כהונתו של מר לחוד. לאחר הפגישה, שהייתה הפעם האחרונה בה נפגשו אסד וחרירי, אמר מר חרירי לאוהדיו כי אין באפשרותו אלא לתמוך בהארכת כהונתו של מר לחוד."

מועצת הביטחון של האו"ם, בהחלטה 1595, הורתה לשלוח צוות חקירה מיוחד לבדיקת ההתנקשות. בראש הצוות עמד דטלב מהליס. הדו"ח הראשוני הוצג בפני מועצת הביטחון ב-20 באוקטובר 2005, כשהוא מצביע על מספר בכירים סורים ולבנונים כחשודים, עם התמקדות מיוחדת במפקד המודיעין הצבאי של סוריה, אסף שווכאת, גיסו של נשיא סוריה בשאר אל אסד [1]. עם זאת, לא הוטלה אשמה מפורשת על סוריה. נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש הבן קרא לכינוס מיוחד של האו"ם לצורך דיון בתגובה הבינלאומית לעניין. דטלב מהליס ביקש זמן נוסף כדי לחקור את כל הקצוות. פוליטיקאים לבנונים ביקשו להאריך את כתב ההאמנה של הצוות כדי לחקור התנקשויות בחיי לבנונים אחרים שהתנגדו לסורים כגון ג'בראן תוויני.

ב-30 בדצמבר 2005 התראיין סגן הנשיא הסורי לשעבר עבד אל-חלים ח'דאם והחשיד את אסד בהתנקשות באומרו כי אסד איים באופן אישי על חרירי בחודשים שקדמו למותו. ראיון זה גרם למספר חברי פרלמנט סוריים לקרוא להעמדתו של חדאם לדין באשמת בגידה במולדת.

[עריכה] תאוריות נוספות

ישנם הסבורים כי מאחורי ההתנקשות עומד דווקא המוסד. יועצו של חרירי, מוסטפה א-נאסר, אמר לסוכנות הידיעות האיראנית IRNA כי "ההתנקשות בחרירי נעשתה על ידי סוכנות הביון הישראלית, המוסד, וכי הרצח מיועד לחולל מתח פוליטי בישראל." התאוריה הזו, יש לציין, מוזכרת רק במקורות מוסלמיים.