רצח פוליטי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רצח פוליטי הוא רצח של אדם על שום דעותיו או פעילותו האידאולוגית או הפוליטית.
מטרת הרצח הפוליטי היא להחליף את השלטון או לזעזע את המשטר, לשנות את הקו המדיני של מדינה או תנועה פוליטית, לסכל תוכנית מדינית או לסלק מתחרה מזירת ההתמודדות על השלטון.
רצח יוליוס קיסר נעשה כדי להפיל את שלטונו העריץ. רצח יצחק רבין נעשה כדי לשנות תוכנית מדינית. פומפיוס נרצח בידי אנשי יריבו הפוליטי הגדול, יוליוס קיסר, כדי למנוע ממנו את השלטון.
בהיבט ההיסטורי, רצח פוליטי יכול לשנות גורל של עמים ומדינות. הוא עשוי לשרת לטובה את האנושות במקרים שמדובר בשליט מטורף ומרושע של אימפריה או מעצמה. כך היה כשקליגולה נרצח, וזו הייתה המטרה בקשר העשרים ביולי כאשר תכננו לחסל את היטלר.
בהיבט המשפטי, כל התרחשות של רצח פוליטי היא עבירת רצח גרידא מבחינת החוק הפלילי המקומי, אך במקרים רבים ראו ברוצחים דווקא לוחמי חירות וגיבורים לאומיים, והיו מהם שתפסו אף את השלטון לאחר הרצח.
הרצח הפוליטי מתבצע לרוב על ידי קבוצת קושרים, אך לעתים על ידי מתנקש בודד, הפועל בעצמו ועל דעת עצמו, אם כי מעשהו הוא פרי של השקפה או דעה הרווחת בקרב קבוצה פוליטית מסוימת ולעתים פרי הסתה או מניפולציה.
לא כל רצח של אישיות פוליטית הוא רצח פוליטי. למשל, רצח משפחת המלוכה בנפאל שבוצע על ידי יורש העצר אינו רצח פוליטי אלא רצח מסיבות אחרות.
התנקשות פוליטית היא לרוב רצח פוליטי, אך לא בהכרח. לעתים היא נעשית מתוך איבה או טירוף מבלי רצון לשנות דבר מה במערכת הפוליטית. כך היה ברצח השרה השבדית, אנה לינד, וכך היה כשניסו לרצוח את נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן.
הוצאה להורג של שליט או יריב פוליטי לאחר הפיכה, כמו במקרה של ניקולאי צ'אושסקו, אינה בחזקת רצח אלא הענשת השליט על מעשיו. אם ההוצאה להורג אינה חוקית (אם לפי החוק הקיים או החוק החדש) זהו רצח לכל דבר אך אינו רצח פוליטי.
חיסולו של אדם העומד בראש שלטון כיבוש בידי מחתרת הפועלת נגד שלטון זה, אינו נחשב בגדר רצח פוליטי, אף שיש לו משמעות פוליטית. כך היה, למשל, בהתנקשות של המחתרת הצ'כית בריינהרד היידריך או ברצח הארכי-דוכס פרנץ פרדיננד (ששימש כסיבה לפתיחה במלחמת העולם הראשונה), שהיוו מעשים של התנגדות לשלטון הכיבוש.
בכל ימי ההיסטוריה הייתה הגנת חיי השליט למשימה כבדה שהוטלה על יחידה מיוחדת, לרוב של נאמני השליט כמו קרובי משפחתו או שכירי חרב זרים שאינם משתייכים לעם המקומי. בתקופה המודרנית, בה נחשפים המנהיגים לציבור ואינם מסתגרים בארמונות וטירות, הפך תפקיד שמירתם למורכב וקשה ביותר ומוטל על יחידת מובחרת. בארצות הברית מוטלת משימת אבטחת הנשיא על השירות החשאי. בישראל מוטלת משימת אבטחת ראשי השלטון על היחידה לאבטחת אישים של שירות הביטחון הכללי (שב"כ).
[עריכה] ראו גם
רשימה של התנקשויות פוליטיות
[עריכה] לקריאה נוספת
- אמיל פויירשטיין, רציחות פוליטיות במאה העשרים, הוצאת כתר, 1986.
- אשר אילני, רציחות פוליטיות בארץ ישראל, הוצאת כרמל, 2004.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ...והספינה שטה - התנקשויות פוליטיות בראי ההיסטוריה, באתר "סנונית"