רקע וסיבות למסע הצלב הראשון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
רקע וסיבות למסע הצלב הראשון
גם אחרי הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל במאה ה-8, נמשכה ללא מפריע הצליינות לאתרי הקודש ולא נפגע בטחונם של המנזרים והקהילות הנוצריות בארץ. לכן הכיבוש המוסלמי לא הטריד את אירופה המערבית. הם התיחסו אליו כאל סכסוך מקומי בין האימפריה הביזנטית (ששלטה בא"י לפני הכיבוש המוסלמי) לערבים.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
הם שינו את דעתם, כאשר לפתע עמדו הם עצמם בפני גל של פלישות מוסלמיות, ופלישות של גורמים לא נוצרים עוינים אחרים כגון המדיארים (הונגרים של ימינו) והויקינגים. הזרז הדתי של ארצות המערב היה הרס כנסיית הקבר על ידי הכאליף הפאטימי של קהיר, אלחאכם באמראללה בשנת 1009. יורשו התיר לביזנטים לבנות אותה מחדש, וחידש את העלייה לרגל, אך סיפורים רבים החלו להגיע למערב על אכזריות המוסלמים כלפי עולי הרגל הנוצרים ולאלו היה חלק חשוב בהכנת האווירה לקראת מסעי הצלב.
מניע ישיר יותר לצלבנות היה הניצחון של התורכים הסלג'וקים המוסלמים על הצבא הביזנטי בקרב מנזיקרט ב-1071. נצחון זה הביא לכך שהביזנטים ביקשו את עזרת המערב בהדיפת הכוחות הסלג'וקים.
[עריכה] הסיבות למסע הצלב הראשון
יש להבדיל בין מסע הצלב הראשון למסעות הצלב שבאו אחריו, כאשר הראשון התחיל בעיקר מתוקף נסיבות כלכליות ואילו אלו שבאו אחריו היו מניעיהם בדרך כלל דתיים-פוליטיים.
[עריכה] הפן הדתי
הרקע הדתי למסע הצלב הוא הרקונקיסטה בספרד. העימות עם המוסלמים היה אז אופנתי, ולכן הרעיון של שחרור ארץ הקודש התקבל בעין יפה.
האפיפיור גריגוריוס השביעי נאבק עם הרעיון של מלחמת קודש ושפיכות דמים למען האל ופתר את הבעיה לטובת אלימות מוצדקת. פעולות כנגד הכופרים האריאנים ואחרים נתנו תקדים היסטורי בחברה שבה הסף שהצדיק אלימות לא היה גבוה מלכתחילה.
אוגוסטינוס הקדוש, המודל האינטלקטואלי של גריגוריוס, הצדיק את השימוש בכוח לטובת ישו בספרו "עיר האלוהים", ו"מלחמת קודש" נוצרית רק תחזק את מעמדו של גריגוריוס שראה עצמו מנהיגה של אירופה. כך תחוזק זיקת בני הצפון לרומא, וילדיהם השאפתניים ואציליהם הזעירים, יוכלו לפרוק את יצרי האלימות שלהם בדרך המתאימה לאדם נוצרי. נסיונות קודמים של הכנסייה לגדוע אלימות פנימית כהכרזה על "שלום האל" נכשלו. מדרום לרומא, הנורמנים הראו אנרגיות שהיה צריך לתעל כנגד הערבים בסיציליה והביזנטים (ביבשת). הגמוניה לטינית במזרח התיכון תוכל להועיל לתביעת העליונות שהייתה לאפיפיור כלפי הפטריארכיה של קונסטנטינופול, שגרמה בעבר לפירוד הגדול בשנת 1054, אשר עוד ניתן יהיה לפתור בכח הנשק של הפרנקים.
[עריכה] הפן הכלכלי-חברתי
בנוסף יש להביא את הרקע הכלכלי, היותר חשוב, כי הרי אפשר היה להלחם במוסלמים בספרד, קרוב לבית בלי לנסוע מאות ואף אלפי קילומטרים לארץ רחוקה. הנחלות הפאודליות חולקו לרוב באופן שרק הבן הבכור זכה בכל הנחלה ואילו הבנים הצעירים נאלצו להסתפק בחלק קטן מאוד ממנה, ולעתים לא זכו אפילו לכך. כך נוצר מעמד רחב של אבירים ללא קרקע, שהרוויחו את לחמם בעיקר במלחמות בתור שכירי חרב. כאשר נוצרה מסה מספיק גדולה של הלוחמים האלה, אפשר היה להניעם לשחרר את ארץ הקודש מידי המוסלמים.
[עריכה] האימפריה הביזנטית
האימפריה הביזנטית נחשפה במלוא חולשתה עם תבוסתם במלחמה נגד הסלג'וקים ב-1071. ההפסד צימצם את הטריטוריות הביזנטיות באסיה לכלל רצועה דקה במזרח אנטוליה וסביב קונסטנטינופול. לאובדן אנטוליה היו השלכות חמורות על האימפריה היות והפרובינציה הזאת הייתה מקום הגיוס של רוב צבאותיה ורוב התוצרת החקלאית גדלה בה. סימן בטוח ליאוש הביזנטי היה הפניה של הקיסר אלקסיוס הראשון קומננוס לאויבו האפיפיור לקבלת עזרה. אך גריגוריוס היה שקוע מדי בפולמוס ההכתרה, ולא יכול לפנות אל הקיסר הביזנטי, וכך מסע הצלב המתוכנן לא יצא לפועל.
יורשו המתון יותר של גריגוריוס, אורבאנוס השני, ראה במסע הצלב דרך לאיחוד העמים הנוצריים, חיזוק מעמדה של האפיפיורות, ואולי שליטה בנוצרים במזרח. אורבן לא רצה לסמוך על הגרמנים והנורמנים, וראה באנשי צפון צרפת את מקור כוח האדם העיקרי למלחמה המתוכננת.
ברמת ההמון, מסעי הצלב הראשונים שחררו גל חסר תקדים של אלימות שבאה לידי ביטוי בטבח של יהודים בכל אירופה, ואלימות כלפי הנוצרים הפורשים האורתודוכסים במזרח.
במאה ה-13 איבדו מסעי הצלב את האופי ההמוני שלהם, ולאחר נפילת עכו בפעם האחרונה בשנת 1291 והנצחון על הכופרים האלביגנזים, רעיון מסעי הצלב נזנח על ידי האפיפיורים לטובת הצדקות לאלימות פוליטית וטריטוריאלית בתוך אירופה עצמה.
